מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל
נאמר בפרשה, "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ, וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן". ועלינו להבין, מדוע בפרשתינו שלא נזכרו אלא מקצת מצוות הכוללות בתוכן כמה ענינים, הזהירה התורה שלא להטעות את העיור, והרי כבר נאמר "לִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל", ומהי החשיבות המיוחדת שמצאה התורה להזהיר שוב על הטעיית העיור.
ובמדרש תהלים (מזמור קמו) אמרו, אין צער גדול ואין יסורין גדולים וקשים כעיורון עינים, ולכן הזהיר ה' מאד שלא להטעות את העיור, בין מי שהוא עיור ממש, שאינו רואה, ובין מי שהוא עיור, שאינו יודע כמה חמורים הדברים, ובא אדם אחר ומכשיל אותו באיזו עברה. לכן הזהיר ה' מאד על הטעיית העיור. למה הדבר דומה? למי שהיה מעביר משאות של גמלים ושל חמורים טעונים בדרך, והניחו עבדיו על אחד הגמלים משא כבד ביותר, הרבה יותר מכל שאר הגמלים והחמורים. הזהיר אותו אדם את עבדיו, הזהרו בגמל הזה, כי יודע אני שהמשא שעל גבו הוא כבד יותר מכולם! נכנסו למדינה, באו להתיר את המשאות מהבהמות, אמר להם בעל הבית, התירו תחלה את המשא מהגמל הזה, כי טענתי עליו משא כבד יותר מכולם. כך הקדוש ברוך הוא, מצוה על העיורים שלא להטעותם, כי אין יסורין גדולים מהם, וכן הוא אומר, "ארור משגה עור בדרך", וכן לעתיד לבוא, כשיבא הקדוש ברוך הוא לרפאות את העולם, אינו מרפא תחלה אלא את העיורים, שנאמר, "ה' פוקח עורים". ומי הם העורים? הדורות האלו, שהולכים בתורה כעיורים, שנאמר (ישעיה, נט) נְגַשְׁשָׁה כַֽעִוְרִים קִיר וּכְאֵין עֵינַיִם נְגַשֵּׁשָׁה", כי בדורות האחרונים, כולם קורים ואין יודעין מה הן קורים, שונים, ואין יודעין מה הן שונים, כי חכמת התורה בדורות הללו פחותה הרבה ממה שהיה בדורות הקודמים. אבל לעתיד לבוא, "אָז תִּפָּקַחְנָה עֵינֵי עִוְרִים".
נמצא שבדורינו, אנו דומים לעיורים, ומגששים באפלה בעוונות הרבים.
אמנם בספרים הובא משל על זה, מעשה באדם אחד היה הולך בדרך ונתאחר מעט, ומחמת שינוי בדרכים, איבד את דרכו, והיתה בידו מרגלית יקרה ונפלה מידיו ואבדה לו, והוא לא מצאה, כי כבר החשיך היום. החליט לישון על אם הדרך, ובבוקר יחפש את המרגלית.
והנה הזדמן הדבר ובאותו מקום היה הולך אדם אחר מבני העיר הקרובה, ואף הוא איבד את דרכו עד שהחליט לישון על עץ סמוך. בלילה, באו קרוביו של האדם השני שהיה מבני העיר הקרובה, והחלו מחפשים אחריו עם עששיות של נפט, עד שמצאוהו, וקראו אליו והוא לא ענה מפני שהיה ישן בחוזקה והיה איש עצלן בטבעו. ושוב אחר שעתיים באו מידידיו וקראוהו והוא לא ענם מפני שהיה ישן. בבוקר החל זועק כי קר לו וכל בשרו נעשה חידודין חידודין מחמת הקור, אמר לו האדם הנוסף שישן בקרבתו, תראה, כי אתה גרמת לעצמך את הרעה, כי אם היית מתעורר בלילה לקול קריאת קרוביך, לא היית מצטנן, ובעזרת העששיות שלהם היינו מוצאים חפצינו ומגיעים העירה!
והנמשל על זה, כי כמה פעמים שלח ה' את נביאיו ושליחיו לעורר את ישראל להתעורר מתרדמתם, כי חפץ ה' לפקוד אותנו מכבר ולהשיבינו אליו, וכמו שהמליצו כי אלול ראשי תיבות, "אני לדודי ודודי לי", שה' מבקש קרבתינו, אבל אנו לא שמנו לב להתעורר ונותרנו כעורים. ועל זה אומר הנביא בהפטרה של פרשת השבוע, "קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ"! כי בא זמן הגאולה! אבל אנחנו עוד ישנים ולא מתעוררים, וקול דודי דופק פתחי לי אחותי רעייתי יונתי תמתי! אך אנו משיבים מפני העצלות, פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם. ועד שאנו כבר מתעוררים, חולף זמן התשובה, ו"דודי חמק עבר". כי ישנים אנו בתרדמת העולם הזה, והנביא צווח ואומר, "כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים", אבל "עָלַיִךְ יִזְרַח ה' וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה", ואם היו מתעוררים, היה מתקיים המשך הפסוק "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ". כלומר גם הגויים היו הולכים לאורם של ישראל, כי גם הם צריכים תיקון על ידי תשועת ישראל.
וכן אמרו במסכת סנהדרין, שאל אותו המין את רבי עקיבא, מתי יגיע משיח לישראל? אמר לו רבי עקיבא, כשיהיה להם חושך. אמר לו אותו המין, אתה מקלל אותנו? אמר לו, מקרא כתוב: "כי הנה החושך יכסה ארץ", ורק אז "עלייך יזרח ה'".
א"כ מזומנים אנו וקרובים לאור עולם, ועלינו לשוב בתשובה, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.
