שאלות ותשובות הלכה יומית

תאריך השאלה:
ב' תמוז תשפ"ד / 8 ביולי 2024

למשל ביביע אומר חלק שני סימן כא, חלק שישי סימן לג, ועוד.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מנהגים שהם נגד דעת מרן השלחן ערוך

בהלכה הקודמת (שעסקה בענין שיטת רבינו תם) הזכרנו שהמנהג ברוב תפוצות ישראל לחשב את זמן צאת הכוכבים על פי שיטת הגאונים. ואף על פי שראוי לכל אדם להחמיר לנהוג כשיטת רבינו תם, שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת אלא לאחר שיחלפו שבעים ושתים דקות מעת שקיעת החמה, מכל מקום מעיקר הדין רבים נוהגים להקל כשיטת הגאונים לחשב את צאת השבת בשעה מוקדמת יותר כפי שמודפס בלוחות השנה.

ובתוך הדברים הוזכר, שלדעת מרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו (כפי שביארנו כבר) חובה לנהוג כשיטת רבינו תם. ואף על פי כן רבים אינם נוהגים בזה כדעת מרן, ואף אנחנו לא כתבנו אלא שראוי להחמיר כשיטת רבינו תם, אבל לא כתבנו כן בתורת חיוב ממש מן הדין, ועל כן באנו כעת להסביר, כיצד אין אנו תופסים בזה כשיטת מרן שקיבלנו הוראותיו לכל אשר יאמר, רק מכח מנהג?

והתשובה לזה היא, מפני שיש מנהגים בודדים שנהגו בהם הספרדים עוד לפני שפשטו הוראותיו של מרן בעולם, (שכן הוראותיו פשטו בסוף ימיו, והיו חכמים אחרים שהנהיגו את קהל עדתם על פי דעת פוסקים אחרים שהיתה הוראתם מקובלת עד דורו, כגון על פי פסקי הרי"ף ואחרים, וכשיצאו ספריו של מרן והכל קיבלו עליהם את פסקיו, נשארו כמה מנהגים בודדים שלא נתקבלה בהם הוראת מרן, ומכללם, שנהגו לחשב את יציאת השבת (את זמן צאת הכוכבים) על פי שיטת הגאונים ולא על פי דעת רבינו תם, כמו שכתב הגאון מהר"י נבון בספרו שו"ת נחפה בכסף (ח"א דף קנד ע"ג) שאפילו בארץ ישראל שהיא אתריה דמרן (מקומו של מרן, ומכאן פשטו הוראותיו) לא נהגו בזה כשיטת רבינו תם, והוא מנהג קדום קודם שנתפשט קודם שנתפשטה קבלת הוראות מרן.

ומכללם של דברים נמצינו למדים, שכל מנהג שהוא נגד דעתו של מרן השלחן ערוך, ולא נהגו בו קודם קבלת פסקי מרן, אין לנהוג במנהג כזה, שהרי הוא בטל מעיקרו, מפני שהונהג בתחילה שלא כהלכה.   

לכן הנוהגים בערב שבת להדליק נרות שבת ואחר כך לברך על ההדלקה, אין להם על מה שיסמוכו, שהרי לדעת מרן העושין כן מברכים ברכה לבטלה, ולכן יש להורות אף למי שנהגה כבר לברך אחר הדלקת הנרות, שתבטל את מנהגה, ותחזור לברך קודם הדלקת הנרות, וכמו שביארנו. 

 

הערה: בהלכה שפורסמה אתמול בעניין שיטת רבינו תם, כתבנו שיש לחשב שבעים ושתים דקות "זמניות" אחר שקיעת החמה, וכתבנו שדין זה שיש לחשב את הדקות כ"זמניות" הוא לכל השיטות. אלא שאין הדבר כן, כי רבים סוברים שלעניין שיטת רבינו תם יש להקל למנות שבעים ושתים דקות רגילות אחר השקיעה. ולאחרונה נדפס ספר משנה ברורה עם הערות מרבני ישיבת "כסא רחמים" בבני ברק, ובסוף הספר נדפס קונטרס בעניין זה מאת הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א, ושם כתב שגם לדעת מרן הרבי עובדיה יוסף שליט"א אין לחשב את הדקות כ"זמניות" אלא יש לחשב שבעים ושתים דקות רגילות אחר שקיעת החמה, ואז כבר יש להקל בעשיית מלאכה במוצאי שבת.

תאריך השאלה:
כ"ח סיון תשפ"ד / 4 ביולי 2024

לא ידוע לי על טענה זו לגבי דודי שמש רגילים. נכון הוא שבבנינים חדשים התקינו מערכות סולריות ששם ישנה באמת בעיה להשתמש בשבת.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דוד שמש

הדבר ידוע שאחת המלאכות שאסור לנו לעשותן בשבת, היא מלאכת "מבשל". וכפי שביארנו כמה פעמים.

ובגמרא במסכת שבת (לח:) מבואר שמותר לבשל בשבת בחמה, כלומר שמותר להניח בשבת קערה עם מים כנגד קרני השמש כדי שהם יתחממו, ואפילו אם על ידי כך המים יגיעו לחום שהיד סולדת בו, שהוא החום המוגדר כבישול בשבת (דהיינו כארבעים וחמש מעלות צלסיוס כפי שביארנו בהזדמנות אחרת) מותר. אולם לבשל בתולדת חמה אסור. למשל, לתת מים לתוך כלי שרתח מחמת השמש ועל ידי כך יתחממו המים, אסור, וכן לתת ביצה לתוך כלי עם מים שהוחמו על ידי השמש בכדי שתתבשל, אסור, וגזרו כך חכמינו, משום שחששו שמא יבואו לבשל במים שהוחמו באש, שיש בזה איסור תורה. ולכן אסור לבשל בשבת במים שרתחו על ידי "דוד שמש", משום שמים אלו נחשבים לתולדת חמה.

ולעצם השימוש במים שהוחמו על ידי דוד שמש בשבת, לצורך שטיפת ידיים וכדומה, הנה דנו בזה כמה מגדולי הדור, ונידון זה הוא מהארוכים והמורכבים ביותר, כי בזמן פתיחת הברז בבית מיד נכנסים מים קרים לתוך הדוד ומתחממים שם, ויש לדון בזה מצד מה שמים קרים אלו מתבשלים בתוך המים הרותחים שהם נחשבים ל"תולדת חמה" כפי שביארנו, ועוד יש לדון בזה מצד כמה בעיות שאי אפשר להרחיב בהן במסגרתינו, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל דן בזה בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ד סימן לד, ויש לציין כי תשובה זו היא השנייה באורכה מבין תשובותיו הרבות של מרן זצ"ל. ומרן זצ"ל כתבה במשך שבועיים כשהיה חוזר מבית הדין במצריים לביתו ומסתגר בחדרו וערך תשובה נפלאה זו). ולמעשה העלה במסקנתו, שיש להקל להשתמש במים שהוחמו באמצעות דוד שמש בשבת, ואם מים אלו הם חמים מאד ורוצה למזגם עם מים קרים על ידי פתיחת שני הברזים ביחד, החם והצונן, גם כן יש להקל בזה מעיקר הדין.

אולם יש לציין שכל זה רק לעניין שימוש במים אלו לשתייה או לשטיפת כלים ורחיצת ידיים ורגליים וכדומה, אבל לענין רחיצת כל הגוף בשבת, עלינו לדון באופן נפרד בעזרת ה'.

תאריך השאלה:
כ"ח סיון תשפ"ד / 4 ביולי 2024

נכון מאד. אם המים הוחמו בדוד חשמלי, אסור להשתמש בו בשבת. אפילו אם הדוד כבוי. (אלא אם יסגרו את הברז שמכניס מים צוננים לדוד).

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר להתקלח בשבת?

תשובה: בהלכה הקודמת ביארנו שלדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל יש להקל להשתמש בשבת במים שהוחמו על ידי דוד שמש לצורך שטיפת ידים וכדומה, אבל לרחוץ כל גופו (או רוב גופו) במים חמים בשבת, אסור, ואפילו אם מים אלו הוחמו לפני כניסת השבת, ואפילו על ידי דוד שמש, מכל מקום אסור לרחוץ במים חמים רוב גופו בשבת מפני גזירת חכמים, שכך שנינו בברייתא במסכת שבת (לט:), וביארו שם בגמרא שטעם הגזירה הוא משום שבתחילה היו נוהגים לרחוץ במים חמים בשבת, וראו חכמים שהיו הבלנים האחראים על בתי המרחץ נכשלים מתוך כך בחילול שבת לצורך חימום המים, וגזרו שאסור לרחוץ במים חמים בשבת. וממילא נאסרה רחיצה בכל מים חמים, אף אם הוחמו בהיתר, כגון מערב שבת או על ידי דוד שמש. ואפילו אם אינו רוחץ כל גופו בבת אחת אלא איבר איבר בפני עצמו, אסור. אבל לרחוץ רק מקצת גופו, כבר ביארנו בהלכה הקודמת שמותר על ידי מים שהוחמו מערב שבת, או שהוחמו על ידי דוד שמש, אבל במים שמתחממים על ידי חשמל וכדומה, אסור בהחלט להשתמש בשבת מפני איסור בישול.

ולפיכך, אישה שצריכה לטבול בליל שבת, ומי המקווה חמים, ואינה יכולה לטבול בהם בליל שבת מפני גזירת רבותינו, וגם כנודע אינה יכולה לטבול קודם כניסת השבת, דעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שעליה לטבול בתוך זמן "בין השמשות", דהיינו תוך שלוש עשרה דקות וחצי מזמן השקיעה, מפני שזמן זה נחשב עדיין לספק אם נכנסה כבר השבת, ומכיוון שאיסור רחיצה בחמין בשבת אינו מן התורה אלא מגזירת חכמים, יש להקל בכך בתוך זמן זה שמוגדר עדיין ספק אם נכנסה שבת, ובזה הכל יבוא על מקומו בשלום. אלא שבזמן שהורה כך מרן זצ"ל לראשונה, עדיין היה המנהג לטבול אף בליל שבת רק אחר זמן בין השמשות, והבלניות לא היו מאפשרות לנשים לטבול בתוך זמן בין השמשות, ומרן זצ"ל עבר משער לשער במחנה, והיה קורא אליו את הבלניות האחראיות על הטבילה, להורותן דעת לאפשר לנשים (בעיקר ספרדיות) לטבול בזמן זה, כדי שלא יאלצו לטבול בחמין בשבת. ותהילות לאל יתברך בזמנינו ברוב המקומות כבר פשטה הוראתו של מרן הרב זצ"ל, והאחראיות במקואות מאפשרות לטבול בליל שבת בתוך זמן בין השמשות, ובכך יצאנו מידי כל פקפוק, ואמנם אם מחמת איזו סיבה לא התאפשר לטבול בבין השמשות, אין לדחות משום כך את הטבילה, ויכולה להקל לטבול בחמין בלית ברירה אף אחר בין השמשות.

ובהלכות הבאות נבאר אם יש מי שיכול להקל ולרחוץ בשבת.

תאריך השאלה:
כ"ז סיון תשפ"ד / 3 ביולי 2024

התשובה הארוכה ביותר כמדומני שהיא בדין מי שקנה אתרוג בקנין שלא מועיל מן התורה, כמו לדוגמא בשיק, והיא בספר מאור ישראל על מסכת סוכה דף מא.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דוד שמש

הדבר ידוע שאחת המלאכות שאסור לנו לעשותן בשבת, היא מלאכת "מבשל". וכפי שביארנו כמה פעמים.

ובגמרא במסכת שבת (לח:) מבואר שמותר לבשל בשבת בחמה, כלומר שמותר להניח בשבת קערה עם מים כנגד קרני השמש כדי שהם יתחממו, ואפילו אם על ידי כך המים יגיעו לחום שהיד סולדת בו, שהוא החום המוגדר כבישול בשבת (דהיינו כארבעים וחמש מעלות צלסיוס כפי שביארנו בהזדמנות אחרת) מותר. אולם לבשל בתולדת חמה אסור. למשל, לתת מים לתוך כלי שרתח מחמת השמש ועל ידי כך יתחממו המים, אסור, וכן לתת ביצה לתוך כלי עם מים שהוחמו על ידי השמש בכדי שתתבשל, אסור, וגזרו כך חכמינו, משום שחששו שמא יבואו לבשל במים שהוחמו באש, שיש בזה איסור תורה. ולכן אסור לבשל בשבת במים שרתחו על ידי "דוד שמש", משום שמים אלו נחשבים לתולדת חמה.

ולעצם השימוש במים שהוחמו על ידי דוד שמש בשבת, לצורך שטיפת ידיים וכדומה, הנה דנו בזה כמה מגדולי הדור, ונידון זה הוא מהארוכים והמורכבים ביותר, כי בזמן פתיחת הברז בבית מיד נכנסים מים קרים לתוך הדוד ומתחממים שם, ויש לדון בזה מצד מה שמים קרים אלו מתבשלים בתוך המים הרותחים שהם נחשבים ל"תולדת חמה" כפי שביארנו, ועוד יש לדון בזה מצד כמה בעיות שאי אפשר להרחיב בהן במסגרתינו, ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל דן בזה בספרו שו"ת יביע אומר (חלק ד סימן לד, ויש לציין כי תשובה זו היא השנייה באורכה מבין תשובותיו הרבות של מרן זצ"ל. ומרן זצ"ל כתבה במשך שבועיים כשהיה חוזר מבית הדין במצריים לביתו ומסתגר בחדרו וערך תשובה נפלאה זו). ולמעשה העלה במסקנתו, שיש להקל להשתמש במים שהוחמו באמצעות דוד שמש בשבת, ואם מים אלו הם חמים מאד ורוצה למזגם עם מים קרים על ידי פתיחת שני הברזים ביחד, החם והצונן, גם כן יש להקל בזה מעיקר הדין.

אולם יש לציין שכל זה רק לעניין שימוש במים אלו לשתייה או לשטיפת כלים ורחיצת ידיים ורגליים וכדומה, אבל לענין רחיצת כל הגוף בשבת, עלינו לדון באופן נפרד בעזרת ה'.

תאריך השאלה:
כ"ה סיון תשפ"ד / 1 ביולי 2024

בכל זאת היא גם רוצה שהוא ילמד בכל יום איזו שעה או שתים. וזה יהיה מספיק לצאת מהחשש.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


שאלה: האם מותר לאדם רגיל מישראל לישא בת כהן לאשה?

תשובה: הנה ידוע כי בעם ישראל ישנם כמה יחוסים השונים במדרגתם. ובהם, כהנים לויים וישראלים. וקדושת הלויים גדולה מקדושת ישראל, וקדושת הכהנים היא למעלה מכולם. ועל כן באנו לשאלה האם מותר לאדם מישראל שאינו כהן לישא בת כהן לאשה. ומובן שכמו כן השאלה נשאלת מצד האשה, האם מותר לבת כהן להנשא לאיש מישראל, או שעליה לחפש לה דוקא איש כהן כמותה?

ושורש השאלה, לפי מה שאמרו במסכת פסחים (דף מט.) תניא, רבי שמעון אומר, כל סעודה שאינה של מצוה, אין תלמיד חכם רשאי ליהנות ממנה. וכגון מאי, כלומר, מהי כוונת רבי שמעון "סעודה שאינה של מצוה", אמר רבי יוחנן, כגון בת כהן לישראל ובת תלמיד חכם לעם הארץ. ופירש רש"י, בת כהן צריכה להנשא לכהן, ולא לפגום משפחתה ולהנשא לישראל. וכן אמר רבי יוחנן, בת כהן לישראל, אין זיווגן עולה יפה, והקשו בגמרא, שהרי אמר רבי יוחנן, הרוצה שיתעשר ידבק בזרעו של אהרן, שתורה וכהונה מעשרתן, ומשיבה הגמרא, שיש חילוק בדבר, שאם זה הנושא את בת הכהן הוא עצמו עם הארץ, (עם הארץ הוא אדם שאין בו תורה ויראת שמים), הרי שאין זיווגן עולה יפה, אבל אם הוא תלמיד חכם, שבח הוא לו שישא את בתו של הכהן. וכן פירש רש"י, שעם הארץ שאינו כהן הנושא את הכהנת, פוגע בכבודו של אהרן הכהן, כי גנאי הוא לו לאהרן שזה נדבק בזרעו, ולכן נענשים על כך.

ומבואר אם כן שתלמיד חכם, מותר לו לישא כהנת לאשה, אבל עם הארץ, אסור לו לישא כהנת לאשה, ואם נושאה, אין זיווגן עולה יפה. וכן פסק הרמב"ם (בפרק כא מהלכות איסורי ביאה הלכה לא). וזו לשון הטור ומרן השלחן ערוך באבן העזר (סימן ב סעיף ח): עם הארץ לא ישא כהנת, ואם נשא אין זיווגם עולה יפה, שתמות היא או הוא במהרה, או תקלה תבא עליהם. אבל תלמיד חכם שנושא כהנת הרי דבר זה נאה ומשובח, תורה וכהונה במקום אחד. עד כאן.

והנה תחילת דברי הגמרא שהבאנו, מדברים מענין סעודת מצוה, שסעודת נישואים של עם הארץ עם בת כהן אינה סעודת מצוה. ובשו"ת חות יאיר (סימן ע) האריך לבאר מה הן סעודות מצוה, וכתב, שסעודת נישואין אפילו של בת תלמיד חכם לעם הארץ נחשבת סעודת מצוה, כי אין לנו בזמן הזה דין עם הארץ שדיברו בו חכמים, והביא ראיות לזה. והסביר זאת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שיש לומר שאף לדעת החוות יאיר, לא לכל אדם מותר לישא בת כהן, אלא צריך שיהיה על כל פנים אדם שעוסק במצוות ובגמילות חסדים, שאף על פי שאינו לומד תורה, מכל מקום הרי הוא כשר לעדות ואינו בכלל עם הארץ. אבל אדם שאינו מקיים מצוות בכלל, הרי הוא פסול לעדות, ובודאי הוא נכנס בגדר עם הארץ שגנאי הוא לאהרן הכהן שיקח אדם כזה אשה מזרעו.
ואחר שהאריך בזה מרן הרב זצ"ל, העלה להלכה, שיש לחלק את הדבר לשלשה סוגים. שאם הוא תלמיד חכם, שבח הוא לו שישא בת כהן, ואדרבא זוכה הוא בזה לעושר וכבוד, שהרי תורה וכהונה במקום אחד.

ואם הוא עם הארץ שאין בו לא תורה ולא מצוות וגמילות חסדים, גנאי הוא לאהרן שידבק בזרעו, ואין ספק בדבר שצריך עד כמה שאפשר למנוע אותו מלישא בת כהן, כי בנפשם הדבר, וכמו שאמרו בגמרא, "או אלמנה או גרושה או זרע אין לה". והוא בכלל מה שאמרו בגמרא כל הנותן בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומנחה לפני הארי, שקרוב לודאי שלא ישמרו טהרת המשפחה, שהחשוד על חילול שבת חשוד על כל העבירות שבתורה.

ואם הוא בעל בית פשוט, שלא למד תורה, אבל הוא שומר מצוות וגומל חסדים ונוהג בדרכי הישרים, מותר לו לישא כהנת לאשה, אבל אין כאן לא שבח ולא גנאי.

ולסיכום: אין לישראל לישא בת כהן אלא אם כן החתן ירא ה' וקובע עתים לתורה, וכל שכן אם הוא לומד בישיבה באופן קבוע, אף על פי שעדיין אינו בגדר תלמיד חכם. אבל אם אינו שמור מצוות כראוי ואינו נוהג בדרכי הישרים, אין לו לישא בת כהן, וגם היא צריכה למנוע עצמה מזיווג זה שאינו הגון לה.

תאריך השאלה:
כ"ג סיון תשפ"ד / 29 ביוני 2024

זו הערה נכונה

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


בייבי סיטר בשבת

שאלה: האם מותר להזמין "שמרטף" (בייבי סיטר) בכדי לשמור על הילדים ביום השבת, ולשלם לה עבור כך מערב שבת או במוצאי שבת, או שיש בכך איסור?

תשובה: בגמרא במסכת בבא מציעא (נח.) מבואר, שגזרו רבותינו שלא לשלם בשבת שכר לפועל, מפני שתשלום השכר על דבר שנעשה בשבת, דומה לעניני מקח וממכר האסור בשבת.

השוכר פועל לשמור לו תינוק
ובתוספתא אמרו, "השוכר את הפועל לשמור לו פרה, לשמור את התינוק, אין נותנין לו שכר שבת". וכן פסקו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש, וכן פסקו הטור ומרן השלחן ערוך (סימן שו סעיף ד).

ומבואר מכאן, שאסור לשלם לשומר, והוא הדין ל"שמרטף", עבור השמירה ביום השבת, כיון שזהו "שכר שבת", שגזרו רבותינו שלא לשלמו.

שכר שבת בהבלעה
אולם מבואר שם בתוספתא ובדברי הפוסקים, שמותר לשלם שכר שבת ב"הבלעה", כלומר, אם שוכר אדם שומר, כדי שישמור לו על חפציו במשך שבוע, יכול לשלם לו עבור כל ימות השבוע אף על פי שבכלל השבוע גם יום השבת.

ולפיכך הוא הדין לגבי שמרטף, שאם התנו עמה מראש שתשגיח על הילדים במשך כל השבוע וכדומה, ולא מחשבים עמה את שכרה לפי שעות או ימים, אלא בסכום כולל עבור כל הזמן שמוטל עליה לשמור, מותר לשלם לה גם עבור השגחתה על הילדים ביום השבת, שכן זהו שכר שבת "בהבלעה".

אבל אם שכרה מחושב לפי מספר שעות או ימים, אסור לתת לה שכר שבת, וכן אסורה היא לקבל שכר שבת.

לצורך מצוה
אבל, אם הדבר נעשה לצורך מצוה, מותר לשמרטף ליטל שכר על שמירתה, שבאופן זה לא גזרו חכמים. ולכן כתב בספר כנסת הגדולה שנהגו לשלם למיילדות עבור מלאכתן ביום השבת, וכן כתבו הפוסקים שנהגו לשלם לחזנים ולתוקעים בשופר עבור מלאכתם בימי שבתות וימים טובים.

ומכל מקום כתבו הפוסקים, שכל הנוטל שכר עבור מלאכה בשבת, אף על פי שהוא לצורך מצוה, אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותו שכר, ולכן כתבו שטוב שיקבלו שכרם בהבלעה, כגון שיקבל החזן את שכרו גם עבור תפילות בימי החול וכדומה. ובספר ילקוט יוסף, הביא הגאון הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט"א, ששמע מפי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שאם נוטל שכר עבור עניין מצוה שנעשה בשבת, טוב שיקנה באותו השכר איזה דבר מצוה, כגון ספרי קודש וכדומה, משום שכיוון שלוקח שכר זה לדבר מצוה, יראה בו סימן ברכה.

ולסיכום: מי ששכר "שמרטף" לשמירת ילדיו, אסור לו לשלם לה את שכרה עבור יום השבת. לכן, יש לסכם מראש, שתשמור על הילדים בזמן נוסף, מלבד יום השבת, והשכר ישולם לה באופן כולל על כל השמירה. וגם היא, כשתבוא לדרוש את שכרה, תאמר שהיא מבקשת שישלמו לה את השכר הכללי, ולא תדרוש שכר עבור יום השבת דוקא. (וראה בחזון עובדיה ח"ו עמוד ג).

תאריך השאלה:
כ"ג סיון תשפ"ד / 29 ביוני 2024

זה נקרא שלא איכפת לו שהמים הללו יתבשלו או לא יתבשלו, אף על פי שאיכפת לו שהמים יראו לו את כמות המים שבמיחם.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מיחם של שבת

שאלה: מיחם מים המיועד לשימוש בשבת, ויש בצדו "מד - מים", שהוא צינור זכוכית דק, המתמלא ממימי המיחם,  בכדי שניתן יהיה לדעת כמה מים נותרו במיחם. ובכל פעם שפותחים את ברז המים של המיחם, נכנסים מים חדשים לצינור הזכוכית דרך פתח המחבר ביניהם, עד שגובה המים שבצינור משתווה לגובה המים שבמיחם. האם מותר להשתמש במיחם זה ביום השבת?

תשובה: שורש השאלה, בהיות והמים הנמצאים בצינור במשך זמן מה, הולכים ומתקררים, הרי שבפתיחת ברז המים של המיחם, המים שהיו צוננים בצינור, חוזרים לתוך המיחם, ומתבשלים שוב. והשאלה, אם אין איסור לעשות כן בשבת, מצד איסור "בישול" של המים שהיו בצינור, ונכנסים כעת לגוף המיחם.

בישול אחר בישול בדבר שהוא נוזלי
והנה ביארנו כבר, שאין "בישול אחד בישול בשבת", כלומר, דבר שנתבשל כבר לפני שבת, אין איסור לבשלו שוב ביום השבת, (ולכן התרנו להניח פרוסות לחם על גבי פלאטה, שיעשו "צנימים"). ואם כן לכאורה, אין כל איסור במה שהמים שרתחו ונתבשלו כבר, ונכנסו לצינור, חוזרים לתוך המיחם בשבת, שהרי "אין בישול אחר בישול". אולם מטעם זה לא נוכל להקל בדבר, הואיל ונחלקו רבותינו הראשונים, אם גם בדבר "לח", כלומר, שיש בו רטיבות, אומרים "אין בישול אחר בישול", ולדעת מרן השלחן ערוך, בדבר שהוא לח, יש "בישול אחר בישול" בשבת. ולכן מטעם זה לבדו, אין להקל בדבר, אף שכאמור, יש החולקים ומיקלים אף בדבר לח שנתבשל, לחזור ולבשלו שוב.

מלאכה ש"לא איכפת לו" בעשייתה
אולם כתב מרן הרב זצ"ל (בשו"ת יחו"ד ח"ו סכ"א), שיש לצרף טעם נוסף להקל בזה, משום שהמשתמש במיחם בשבת, לא איכפת לו כלל מכך שנכנסים מים מהצינור לגוף המיחם, ושהם מתבשלים שם. ולפיכך, נחשב הדבר ל"פסיק רישיה דלא ניחא ליה", כלומר, אף על פי שפעולת בישול המים היא ודאית, מכל מקום לא איכפת לאדם מכך שהמלאכה נעשית. ויש מרבותינו הראשונים האומרים שכל דבר ש"לא איכפת ליה", מותר לעשותו בשבת. ובראשם רבינו נתן בעל הערוך, והרי"ף, ועוד. ואף שאנו תופסים להלכה כדעת האומרים שיש איסור לעשות מלאכה בשבת אפילו אם "לא איכפת ליה" בעשייתה, מכל מקום, לגבי השימוש במיחם, יש לנו שני ספקות להקל בדבר, שמא "אין בישול אחר בישול" גם בדבר לח, ושמא הלכה כהרב בעל הערוך, שבדבר שלא איכפת לו, אין איסור לעשותו בשבת.

ולכן להלכה, מותר להשתמש במיחם זה בשבת ללא חשש. וכן הורה גם הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, ועוד מגדולי הפוסקים.

תאריך השאלה:
כ"א סיון תשפ"ד / 27 ביוני 2024

חזון עובדיה חלק ראשון עמוד קנד. וחלק שישי עמוד יב.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מכונת ממתקים ואתרי אינטרנט בשבת

שאלה: האם מותר להניח מערב שבת בשכונה של גויים, מכונת אוטומט למכירת ממתקים ומשקאות וכיוצא בזה, אף על פי שידוע שתושבי המקום מכניסים בשבת מטבע למכונה, בכדי לרכוש מוצרים שונים, או שיש בזה איסור?

תשובה: הנה ביארנו כבר שמצד עצם הפעלת המכונה בערב שבת בודאי שאין איסור כלל, אף שהיא ממשיכה פעולתה בשבת, שהרי שביום השבת עצמו היהודי אינו עושה כל מלאכה האסורה. ולפי זה לכאורה היה נראה שיש להקל גם כן להפעיל מכונת אוטומט מערב שבת, אף על פי שבשבת יבואו אנשים גויים (שאינם מצווים על שמירת שבת) לקנות ממנה מוצרים.

אלא שלענין מכונה כזו יש לדון מצד חשש איסור אחר, שבעצם יום השבת עושה בעל המכונה פעולה אסורה. מפני שמבואר בשלחן ערוך בחלק חושן משפט (סי' ר ס"ג), "כליו של אדם בכל מקום שיש רשות לאדם להניחם, קונים לו, וכל שנכנסו לתוך כליו קנה קנין גמור". וכגון, חפץ שאינו שייך לאף אחד, שנפל לתוך כלי של אדם במקום שיש לו רשות להניח את כליו  שם, מיד נעשה אותו חפץ שייך לבעל הכלי, מפני שכליו של אדם הם כמו ידיו לענין זה שיקנה בהם מה שיבא לידו. ואם כן לכאורה הוא הדין לעניננו, שהואיל ומכונת האוטומט שייכת לבעל המכונה, והיא ניצבת ברחוב על פי רשיון הממשלה הנותנת רשות לבעל המכונה, אם כן כל מטבע המוכנס למכונה בשבת, מיד הוא שייך לבעל המכונה, ויש בזה איסור מדין איסור עשיית מקח וממכר בשבת, שהרי אסור לקנות ולמכור ביום השבת.

אלא שגם מצד זה כתב מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שאין לחוש לאיסור עשיית מקח וממכר כלל, הואיל ובעל המכונה אינו עושה כלום, ולא שייך איסור מיקח וממכר בדבר כזה. רק כתב שיש להקל בזה דוקא באופן שלא ידוע למי שייכת המכונה, שאם יודעים כולם שהיא שייכת ליהודי, אין להקל בזה. והביא שכעין זה כתב בשו"ת מהר"ם שיק, בדבר יהודי המשתתף במכרז בערב שבת, והשופטים הגויים פעמים רבות שהם יושבים ומחליטים בעצם יום השבת מי הוא הזוכה במכרז, ולפעמים יהיו התוצאות שהיהודי זכה במכרז. כתב המהר"ם שיק, נראה לעניות דעתי שהדבר פשוט שמותר, שהרי כל מלאכות של תורה אדם רשאי להתחיל בהם מערב שבת, באופן שמלאכה נגמרת מאליה (כמו שביארנו). ואם כן הוא הדין לנדונינו, שמותר להשאיר מכונה כזו פועלת בשבת, על מנת שיקנו ממנה הגויים בעצם יום השבת. ומכל מקום, הרוצה לחוש לדברי האוסרים בזה, יעשה תנאי, שאינו חפץ לקנות מה שיחול המקח, אלא רק במוצאי שבת, שכן כליו של אדם אינם קונים לו בעל כרחו, והואיל והוא מתנה שאינו רוצה לזכות במקח אלא במוצאי שבת, ממילא לא יחול המקח אלא בצאת השבת, שאז בודאי שאין בכך איסור.

ונראה שהוא הדין לאתרי אינטרנט המוכרים מוצרים בשבת, שלא ידוע מי הוא בעל האתר, וגם המשתמשים בו הם גויים, שמותר להניחם פועלים בשבת, שכן היהודי אינו עושה כל מלאכה האסורה בשבת. (ומכל מקום אין להקיש מכאן לכל מקרה ומקרה, כי יש חילוקים רבים בזה, ועל כל מקרה יש לעשות שאלת חכם).

ולסיכום: מותר מעיקר הדין להניח מערב שבת, מכונה אוטומטית לממכר מוצרים בשבת, במקום שרובו גויים, באופן שלא ידוע לציבור מי הוא בעל המכונה. והרוצה להחמיר בזה, יעשה תנאי בפירוש, שאינו רוצה לזכות במקח אלא במוצאי שבת. והוא הדין לאתרי אינטרנט המוכרים מוצרים בשבת, ולא ידוע מי הוא בעל האתר, וגם אין שום צורך לתפעלו בשבת, והגולשים בו הם גויים, שאין חיוב להפסיק פעולתו מערב שבת.

ובדרך אגב נציין, שנשאל מרן הרב זצ"ל, לגבי אתר "הלכה יומית", שלצערינו הרב לעתים מזומנות מתקבלות בו בעצם יום השבת בקשות למנוי ל"הלכה יומית" שבו. והשאלה היתה אם יש להיענות לבקשות אלו, שהרי נמצא שמי שחילל שבת בעצם הבקשה, יהנה ממעשה שבת כשיקבל את ההלכות. אלא שאם נתעלם מהבקשה, יפסידו אותם האנשים זכות תלמוד תורה שתהיה להם באם נענה לבקשתם. ותשובת מרן זצ"ל היתה, שלא נתעלם מהבקשות, ונשלח לאנשים את ההלכות, בתקוה שמאור התורה יחזירם למוטב, ויזכו כולם לשמור שבת כהלכתה, ובזכות זה נזכה לביאת משיח צדקינו במהרה בימינו. אמן.

תאריך השאלה:
כ' סיון תשפ"ד / 26 ביוני 2024

כמובן שאסור לתלות לאחר מכן את הבגדים. אלא או לתלות לפני שבת, או להכניס למייבש לפני שבת שיסיים בשבת. או לתלות במוצאי שבת.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מכונת כביסה בשבת

שאלה: האם מותר להפעיל מכונת כביסה מערב שבת, כשידוע שתמשיך את מלאכתה בשבת?

תשובה: כאשר דברנו בענין הפעלת ממטרות השקייה מערב שבת, הסברנו, שבאופן כללי, מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לכניסת השבת, על מנת שהמלאכה תמשיך מאליה ביום השבת עצמו, ולפיכך מותר להפעיל את ממטרות המים הבאות להשקות את הגינה מערב שבת, גם כאשר הממטרות משקות את הגינה ביום השבת עצמו, לפי שביום השבת לא נעשית כל מלאכה.

וכעת נבא לדון לענין הפעלת מכונת כביסה מערב שבת, כאשר ידוע שהמכונה תמשיך לעבוד ביום השבת עצמו, שלפי האמור נראה לכאורה שיש להקל אף בזה, שכן בשבת עצמה לא נעשית כל מלאכה.

אלא שיש מחמירים בזה לענין מכונת כביסה, מפני שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים. ונסביר את הדברים:

בברייתא במסכת שבת (יח.) שנינו, "אין נותנים חטים לתוך ריחים של מים כדי שיטחנו ביום השבת". כלומר, אסור להכניס חטים לפני כניסת השבת, לריחים (כעין מכונה לטחינת חטים) המופעלות על ידי תנועת גלגל מים בשבת. ואף על פי שלא נעשית כאן כל מלאכה בשבת עצמה, מכל מקום, הואיל והריחים משמיעות רעש בשבת, יש בזה משום זלזול בכבוד השבת.

ונחלקו רבותינו בגמרא, האם להלכה אנו תופסים כדברי הבריתא. כי יש מי שמפרש שדברי הברייתא הם לכל הדעות, ולפיכך אסור להתחיל מלאכה מערב שבת בדבר המשמיע קול בשבת עצמה, ויש אומרים שדברי הברייתא תלויים במחלוקת אחרת בין בית שמאי לבית הלל, ולדעת בית הלל אין לחוש להשמעת קול שכזו בשבת, ומותר להכניס חטים לריחים מערב שבת על מנת שיטחנו בשבת עצמה.

ולהלכה כתב מרן השלחן ערוך (סי' רנב), שמותר לתת חטים לתוך ריחים של מים סמוך לחשיכה (לפני כניסת השבת), ואין חוששים להשמעת קול שיאמרו ריחים של פלוני טוחנות בשבת. וכתב על זה הרמ"א (שלאורו הולכים עדות אשכנז), ויש אוסרים בריחים, וכן בכל דבר שיש לחוש להשמעת קול, וכן נוהגים לכתחילה, אבל במקום הפסד יש להקל.

ומבואר אם כן, שלמנהג הספרדים שקבלו עליהם הוראות מרן, אין לחוש להשמעת קול בשבת, ואף למנהג האשכנזים, במקום שיש הפסד מרובה, וכן במקום שיש בדבר צורך גדול, יש להקל להכניס חטים לריחיים מערב שבת, כדי שיטחנו בשבת עצמה.

ומכאן אנו למדים לגבי מכונת כביסה, שלפי דעת מרן השלחן ערוך, אף על פי שהמכונה משמיעה רעש בשעה שהיא פועלת, מכל מקום מן הדין מותר להפעילה לפני כניסת השבת, ואפילו למנהג האשכנזים, במקום צורך גדול, כגון חיילי צה"ל, שבאים לביתם לשבת, ומיד בצאת השבת צריכים לחזור לבסיסם, יש להקל בדבר. ועל כן להלכה נראה שיש להקל בהפעלת מכונת כביסה מערב שבת, ובפרט במקום צורך, ולמנהג האשכנזים גם כן יש להקל בזה כאשר השעה דחוקה כמו שביארנו. וכן פסק להקל מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בכמה מקומות בספריו.

אולם הוסיף מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ואמר לנו, שלא עלה על דעתו להקל בזה אלא במקום צורך, כמו חיילי צה"ל וכדומה, אבל שלא לצורך מיוחד, גם למנהג הספרדים לא נכון להקל בדבר מכמה טעמים.

ולסיכום: למנהג הספרדים, יש להקל במקום צורך, להפעיל את מכונת הכביסה קודם כניסת השבת, גם כאשר ידוע שהמכונה תגמור את פעולתה בשבת עצמה. ואף למנהג האשכנזים, כאשר השעה דחוקה, וכגון חיילי צה"ל הבאים לביתם רק לשבת, ומיד לאחר מכן הם שבים לבסיסם, יש להקל בזה, להפעיל את המכונה מערב שבת, ואין לחוש בזה לאיסור כלל.

תאריך השאלה:
כ' סיון תשפ"ד / 26 ביוני 2024

הוא הדין לגבי מייבש כביסה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מכונת כביסה בשבת

שאלה: האם מותר להפעיל מכונת כביסה מערב שבת, כשידוע שתמשיך את מלאכתה בשבת?

תשובה: כאשר דברנו בענין הפעלת ממטרות השקייה מערב שבת, הסברנו, שבאופן כללי, מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לכניסת השבת, על מנת שהמלאכה תמשיך מאליה ביום השבת עצמו, ולפיכך מותר להפעיל את ממטרות המים הבאות להשקות את הגינה מערב שבת, גם כאשר הממטרות משקות את הגינה ביום השבת עצמו, לפי שביום השבת לא נעשית כל מלאכה.

וכעת נבא לדון לענין הפעלת מכונת כביסה מערב שבת, כאשר ידוע שהמכונה תמשיך לעבוד ביום השבת עצמו, שלפי האמור נראה לכאורה שיש להקל אף בזה, שכן בשבת עצמה לא נעשית כל מלאכה.

אלא שיש מחמירים בזה לענין מכונת כביסה, מפני שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים. ונסביר את הדברים:

בברייתא במסכת שבת (יח.) שנינו, "אין נותנים חטים לתוך ריחים של מים כדי שיטחנו ביום השבת". כלומר, אסור להכניס חטים לפני כניסת השבת, לריחים (כעין מכונה לטחינת חטים) המופעלות על ידי תנועת גלגל מים בשבת. ואף על פי שלא נעשית כאן כל מלאכה בשבת עצמה, מכל מקום, הואיל והריחים משמיעות רעש בשבת, יש בזה משום זלזול בכבוד השבת.

ונחלקו רבותינו בגמרא, האם להלכה אנו תופסים כדברי הבריתא. כי יש מי שמפרש שדברי הברייתא הם לכל הדעות, ולפיכך אסור להתחיל מלאכה מערב שבת בדבר המשמיע קול בשבת עצמה, ויש אומרים שדברי הברייתא תלויים במחלוקת אחרת בין בית שמאי לבית הלל, ולדעת בית הלל אין לחוש להשמעת קול שכזו בשבת, ומותר להכניס חטים לריחים מערב שבת על מנת שיטחנו בשבת עצמה.

ולהלכה כתב מרן השלחן ערוך (סי' רנב), שמותר לתת חטים לתוך ריחים של מים סמוך לחשיכה (לפני כניסת השבת), ואין חוששים להשמעת קול שיאמרו ריחים של פלוני טוחנות בשבת. וכתב על זה הרמ"א (שלאורו הולכים עדות אשכנז), ויש אוסרים בריחים, וכן בכל דבר שיש לחוש להשמעת קול, וכן נוהגים לכתחילה, אבל במקום הפסד יש להקל.

ומבואר אם כן, שלמנהג הספרדים שקבלו עליהם הוראות מרן, אין לחוש להשמעת קול בשבת, ואף למנהג האשכנזים, במקום שיש הפסד מרובה, וכן במקום שיש בדבר צורך גדול, יש להקל להכניס חטים לריחיים מערב שבת, כדי שיטחנו בשבת עצמה.

ומכאן אנו למדים לגבי מכונת כביסה, שלפי דעת מרן השלחן ערוך, אף על פי שהמכונה משמיעה רעש בשעה שהיא פועלת, מכל מקום מן הדין מותר להפעילה לפני כניסת השבת, ואפילו למנהג האשכנזים, במקום צורך גדול, כגון חיילי צה"ל, שבאים לביתם לשבת, ומיד בצאת השבת צריכים לחזור לבסיסם, יש להקל בדבר. ועל כן להלכה נראה שיש להקל בהפעלת מכונת כביסה מערב שבת, ובפרט במקום צורך, ולמנהג האשכנזים גם כן יש להקל בזה כאשר השעה דחוקה כמו שביארנו. וכן פסק להקל מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בכמה מקומות בספריו.

אולם הוסיף מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ואמר לנו, שלא עלה על דעתו להקל בזה אלא במקום צורך, כמו חיילי צה"ל וכדומה, אבל שלא לצורך מיוחד, גם למנהג הספרדים לא נכון להקל בדבר מכמה טעמים.

ולסיכום: למנהג הספרדים, יש להקל במקום צורך, להפעיל את מכונת הכביסה קודם כניסת השבת, גם כאשר ידוע שהמכונה תגמור את פעולתה בשבת עצמה. ואף למנהג האשכנזים, כאשר השעה דחוקה, וכגון חיילי צה"ל הבאים לביתם רק לשבת, ומיד לאחר מכן הם שבים לבסיסם, יש להקל בזה, להפעיל את המכונה מערב שבת, ואין לחוש בזה לאיסור כלל.

תאריך השאלה:
כ' סיון תשפ"ד / 26 ביוני 2024

אסור לפתוח את המכונה, ואסור בהחלט לתלות כביסה בשבת. ניתן יהיה לייבש אותה רק אחרי שבת. (או להכניס למייבש לפני שבת, שימשיך לפעול בשבת). תבורכו,

 

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מכונת כביסה בשבת

שאלה: האם מותר להפעיל מכונת כביסה מערב שבת, כשידוע שתמשיך את מלאכתה בשבת?

תשובה: כאשר דברנו בענין הפעלת ממטרות השקייה מערב שבת, הסברנו, שבאופן כללי, מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לכניסת השבת, על מנת שהמלאכה תמשיך מאליה ביום השבת עצמו, ולפיכך מותר להפעיל את ממטרות המים הבאות להשקות את הגינה מערב שבת, גם כאשר הממטרות משקות את הגינה ביום השבת עצמו, לפי שביום השבת לא נעשית כל מלאכה.

וכעת נבא לדון לענין הפעלת מכונת כביסה מערב שבת, כאשר ידוע שהמכונה תמשיך לעבוד ביום השבת עצמו, שלפי האמור נראה לכאורה שיש להקל אף בזה, שכן בשבת עצמה לא נעשית כל מלאכה.

אלא שיש מחמירים בזה לענין מכונת כביסה, מפני שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים. ונסביר את הדברים:

בברייתא במסכת שבת (יח.) שנינו, "אין נותנים חטים לתוך ריחים של מים כדי שיטחנו ביום השבת". כלומר, אסור להכניס חטים לפני כניסת השבת, לריחים (כעין מכונה לטחינת חטים) המופעלות על ידי תנועת גלגל מים בשבת. ואף על פי שלא נעשית כאן כל מלאכה בשבת עצמה, מכל מקום, הואיל והריחים משמיעות רעש בשבת, יש בזה משום זלזול בכבוד השבת.

ונחלקו רבותינו בגמרא, האם להלכה אנו תופסים כדברי הבריתא. כי יש מי שמפרש שדברי הברייתא הם לכל הדעות, ולפיכך אסור להתחיל מלאכה מערב שבת בדבר המשמיע קול בשבת עצמה, ויש אומרים שדברי הברייתא תלויים במחלוקת אחרת בין בית שמאי לבית הלל, ולדעת בית הלל אין לחוש להשמעת קול שכזו בשבת, ומותר להכניס חטים לריחים מערב שבת על מנת שיטחנו בשבת עצמה.

ולהלכה כתב מרן השלחן ערוך (סי' רנב), שמותר לתת חטים לתוך ריחים של מים סמוך לחשיכה (לפני כניסת השבת), ואין חוששים להשמעת קול שיאמרו ריחים של פלוני טוחנות בשבת. וכתב על זה הרמ"א (שלאורו הולכים עדות אשכנז), ויש אוסרים בריחים, וכן בכל דבר שיש לחוש להשמעת קול, וכן נוהגים לכתחילה, אבל במקום הפסד יש להקל.

ומבואר אם כן, שלמנהג הספרדים שקבלו עליהם הוראות מרן, אין לחוש להשמעת קול בשבת, ואף למנהג האשכנזים, במקום שיש הפסד מרובה, וכן במקום שיש בדבר צורך גדול, יש להקל להכניס חטים לריחיים מערב שבת, כדי שיטחנו בשבת עצמה.

ומכאן אנו למדים לגבי מכונת כביסה, שלפי דעת מרן השלחן ערוך, אף על פי שהמכונה משמיעה רעש בשעה שהיא פועלת, מכל מקום מן הדין מותר להפעילה לפני כניסת השבת, ואפילו למנהג האשכנזים, במקום צורך גדול, כגון חיילי צה"ל, שבאים לביתם לשבת, ומיד בצאת השבת צריכים לחזור לבסיסם, יש להקל בדבר. ועל כן להלכה נראה שיש להקל בהפעלת מכונת כביסה מערב שבת, ובפרט במקום צורך, ולמנהג האשכנזים גם כן יש להקל בזה כאשר השעה דחוקה כמו שביארנו. וכן פסק להקל מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בכמה מקומות בספריו.

אולם הוסיף מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ואמר לנו, שלא עלה על דעתו להקל בזה אלא במקום צורך, כמו חיילי צה"ל וכדומה, אבל שלא לצורך מיוחד, גם למנהג הספרדים לא נכון להקל בדבר מכמה טעמים.

ולסיכום: למנהג הספרדים, יש להקל במקום צורך, להפעיל את מכונת הכביסה קודם כניסת השבת, גם כאשר ידוע שהמכונה תגמור את פעולתה בשבת עצמה. ואף למנהג האשכנזים, כאשר השעה דחוקה, וכגון חיילי צה"ל הבאים לביתם רק לשבת, ומיד לאחר מכן הם שבים לבסיסם, יש להקל בזה, להפעיל את המכונה מערב שבת, ואין לחוש בזה לאיסור כלל.

תאריך השאלה:
י"ז סיון תשפ"ד / 23 ביוני 2024

נכון. בודאי שאסור לתלות בשבת. ואנו מדברים באופן שאין חובה לתלות מיד. תבורכו,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


מכונת כביסה בשבת

שאלה: האם מותר להפעיל מכונת כביסה מערב שבת, כשידוע שתמשיך את מלאכתה בשבת?

תשובה: כאשר דברנו בענין הפעלת ממטרות השקייה מערב שבת, הסברנו, שבאופן כללי, מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לכניסת השבת, על מנת שהמלאכה תמשיך מאליה ביום השבת עצמו, ולפיכך מותר להפעיל את ממטרות המים הבאות להשקות את הגינה מערב שבת, גם כאשר הממטרות משקות את הגינה ביום השבת עצמו, לפי שביום השבת לא נעשית כל מלאכה.

וכעת נבא לדון לענין הפעלת מכונת כביסה מערב שבת, כאשר ידוע שהמכונה תמשיך לעבוד ביום השבת עצמו, שלפי האמור נראה לכאורה שיש להקל אף בזה, שכן בשבת עצמה לא נעשית כל מלאכה.

אלא שיש מחמירים בזה לענין מכונת כביסה, מפני שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים. ונסביר את הדברים:

בברייתא במסכת שבת (יח.) שנינו, "אין נותנים חטים לתוך ריחים של מים כדי שיטחנו ביום השבת". כלומר, אסור להכניס חטים לפני כניסת השבת, לריחים (כעין מכונה לטחינת חטים) המופעלות על ידי תנועת גלגל מים בשבת. ואף על פי שלא נעשית כאן כל מלאכה בשבת עצמה, מכל מקום, הואיל והריחים משמיעות רעש בשבת, יש בזה משום זלזול בכבוד השבת.

ונחלקו רבותינו בגמרא, האם להלכה אנו תופסים כדברי הבריתא. כי יש מי שמפרש שדברי הברייתא הם לכל הדעות, ולפיכך אסור להתחיל מלאכה מערב שבת בדבר המשמיע קול בשבת עצמה, ויש אומרים שדברי הברייתא תלויים במחלוקת אחרת בין בית שמאי לבית הלל, ולדעת בית הלל אין לחוש להשמעת קול שכזו בשבת, ומותר להכניס חטים לריחים מערב שבת על מנת שיטחנו בשבת עצמה.

ולהלכה כתב מרן השלחן ערוך (סי' רנב), שמותר לתת חטים לתוך ריחים של מים סמוך לחשיכה (לפני כניסת השבת), ואין חוששים להשמעת קול שיאמרו ריחים של פלוני טוחנות בשבת. וכתב על זה הרמ"א (שלאורו הולכים עדות אשכנז), ויש אוסרים בריחים, וכן בכל דבר שיש לחוש להשמעת קול, וכן נוהגים לכתחילה, אבל במקום הפסד יש להקל.

ומבואר אם כן, שלמנהג הספרדים שקבלו עליהם הוראות מרן, אין לחוש להשמעת קול בשבת, ואף למנהג האשכנזים, במקום שיש הפסד מרובה, וכן במקום שיש בדבר צורך גדול, יש להקל להכניס חטים לריחיים מערב שבת, כדי שיטחנו בשבת עצמה.

ומכאן אנו למדים לגבי מכונת כביסה, שלפי דעת מרן השלחן ערוך, אף על פי שהמכונה משמיעה רעש בשעה שהיא פועלת, מכל מקום מן הדין מותר להפעילה לפני כניסת השבת, ואפילו למנהג האשכנזים, במקום צורך גדול, כגון חיילי צה"ל, שבאים לביתם לשבת, ומיד בצאת השבת צריכים לחזור לבסיסם, יש להקל בדבר. ועל כן להלכה נראה שיש להקל בהפעלת מכונת כביסה מערב שבת, ובפרט במקום צורך, ולמנהג האשכנזים גם כן יש להקל בזה כאשר השעה דחוקה כמו שביארנו. וכן פסק להקל מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל בכמה מקומות בספריו.

אולם הוסיף מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ואמר לנו, שלא עלה על דעתו להקל בזה אלא במקום צורך, כמו חיילי צה"ל וכדומה, אבל שלא לצורך מיוחד, גם למנהג הספרדים לא נכון להקל בדבר מכמה טעמים.

ולסיכום: למנהג הספרדים, יש להקל במקום צורך, להפעיל את מכונת הכביסה קודם כניסת השבת, גם כאשר ידוע שהמכונה תגמור את פעולתה בשבת עצמה. ואף למנהג האשכנזים, כאשר השעה דחוקה, וכגון חיילי צה"ל הבאים לביתם רק לשבת, ומיד לאחר מכן הם שבים לבסיסם, יש להקל בזה, להפעיל את המכונה מערב שבת, ואין לחוש בזה לאיסור כלל.

תאריך השאלה:
י"ג סיון תשפ"ד / 19 ביוני 2024

יש בזה מחלוקת, אם אפשר לסמוך על ההעתק שיש ברבנות. לכן הנכון הוא לעשות כתובה חדשה. תבורכו,

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


המשך ענייני כתובה

שתי שאלות:
א.
 בהלכה הקודמת הוזכר שהאשה אינה "קנויה" לבעלה, ודבר זה לכאורה אינו נכון שהרי פעמים רבות משתמשים חז"ל בלשון "קנין" לעניין אשה לבעלה?

ב. בהלכה הקודמת נזכר שעל פי ההלכה אדם חייב לכתוב לאשתו כתובה קודם הנישואין, ואם כן מה הדין אם הכתובה אבדה ברבות השנים, האם צריך לכתוב כתובה חדשה?

תשובות: לעניין השאלה הראשונה, הנה אף שבוודאי רבותינו משתמשים בלשון "קנין" לעניין אשה לבעלה, וכגון בריש מסכת קידושין האשה "נקנית" בשלוש דרכים, בכסף בשטר וכו'. וכן האשה "קונה" את עצמה במיתת הבעל. ועוד במקומות רבים, אולם אין זה "קנין" במובן הפשטני של המילה, שהרי הבעל אינו עושה מה שירצה באשתו, ואינו יכול למכרה כפי שניתן למכור עבד וכדומה, אלא מובן השורש "קנין" של אשה לבעלה, הוא קנין אישות, דהיינו שעל ידי פעולה של נתינת שווה פרוטה (או כנהוג כיום, טבעת) או פעולה קנינית אחרת, האשה יוצאת ממעמדה האישי של "פנויה" ונכנסת למעמד "אשת איש". ומשמעות קנינית זו היא כמובן רק מבחינת המעמד של האשה מבחינת איסורה החמור כלפי העולם, והיתרה כלפי בעלה.

ואם כי בודאי שנספחים לקנין זה גם עניינים ששייכים לקניני ממונות פשוטים, כגון זכות הבעל לזכות במציאה שמצאה אשתו, מכל מקום אין שייכות בין קנינים אלו לקנין האשה, שהרי גם הבעל מתחייב לאשה חיובים רבים בזמן הנישואים ובודאי שאין לומר שהבעל קנוי לאשתו. אין אלו אלא התחייבות בלבד.

לעניין השאלה השנייה, אם אבדה הכתובה, צריך לכתוב לאשתו כתובה חדשה, בנוסח מיוחד הנקרא "כתובה דארכסא" דהיינו נוסח לכתובה שאבדה, ואסור לשהות עם אשתו בלא כתובה, ולכן צריך להיזהר ללכת אצל תלמיד חכם אמיתי הבקיא בענייני כתובות שיכתוב להם נוסח שטר כתובה חדש ויחתמו עליו כראוי.

ובפרט נפוץ הדבר אצל אנשים שהיו רחוקים מן התורה, ואחר כך התקרבו יותר, ובדרך כלל הכתובה שנכתבה ביום הנשואים אבדה ואין לה זכר. ועל זוגות אלה לפנות לרב תלמיד חכם הבקי בסידור חופה קידושין, שיראה כיצד התנהלו הדברים, ובאם יש צורך, יכתוב להם כתובה חדשה, כמבואר.

תאריך השאלה:
ג' סיון תשפ"ד / 9 ביוני 2024

הערה נכונה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


דין הזכרת "יעלה ויבא" בחגים ובראשי חודשים

בשבוע הבא ביום רביעי (מיום שלישי בלילה) יחול חג השבועות. ובארץ ישראל יחוגו אותו יום אחד, ובחוץ לארץ יחוגו אותו שני ימים.

חייב כל אדם, לאכול פת, כלומר, לאכול לחם, בסעודות יום טוב. הן בסעודת ליל יום טוב, והן בסעודה שעושים ביום טוב עצמו. אבל אין חיוב לאכול שלוש סעודות ביום טוב כפי שחובה לאכול שלוש סעודות בשבת.

בברכת המזון של יום טוב (כלומר, של חג), מזכירים "יעלה ויבא" לפני ברכת בונה ירושלים, וכפי שנדפס בסידורים. וכן הדין הן בחג השבועות, והן בחג הסוכות ובחג הפסח. וכן בראשי חודשים, יש להזכיר "יעלה ויבוא" בברכת המזון.

ואם אדם טעה בברכת המזון ולא אמר "יעלה ויבא", יש בדבר כמה חילוקים, כיצד עליו לנהוג. שאם נזכר כשאמר "ברוך אתה ה'" לפני שסיים "בונה ירושלים", יסיים "למדני חוקיך" ויחזור לומר יעלה ויבא. (כלומר, כשאומר ברוך אתה ה', לא יסיים "בונה ירושלים", אלא יאמר "למדני חוקיך", ויחזור לומר "יעלה ויבא"). ואם לא נזכר עד לאחר שבירך את ברכת "בונה ירושלים", יאמר שם את הברכה הזו: "ברוך אתה ה', אלהינו מלך העולם, אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה, את יום חג השבועות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה, ברוך אתה ה' מקדש ישראל והזמנים".

וכן אם סיים את ברכת בונה ירושלים, ובא להתחיל את ברכת הטוב והמטיב (שהיא ברכת "האל אבינו מלכינו"), ואמר "ברוך אתה ה'", ימשיך לברך את הברכה שהזכרנו, שיאמר: אשר נתן ימים טובים" וכו'.

ואם נזכר לאחר שהתחיל כבר לומר "האל אבינו מלכינו", שוב אינו יכול לתקן את מה שטעה ולהשלים "יעלה ויבוא". ויש מקרים שעליו לחזור ולברך שוב את ברכת המזון, ויש מקרים שאינו חוזר לברך, כפי שנבאר בהלכה הבאה.

תאריך השאלה:
ג' סיון תשפ"ד / 9 ביוני 2024

נכון הדבר שכך נהגו כולם להקל, רק הזכרנו שלדעת מרן זצ"ל יש מקום רב להזהר בזה לכתחילה. אבל נכון הדבר שאפילו בנות ביתו לא נזהרו בזה.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


כיפה בחוף הים – כיסוי ראש בשעת הברכה

שאלה: האם חובה ללכת עם כיפה בחוף הים? האם אפשר לברך עם היד על הראש?

תשובה: ראשית כל עלינו לבאר את ענין החיוב לכסות את ראשו בזמן שמוציא שם ה' מפיו. ביארנו כבר בעבר, שמעיקר הדין אין חיוב ללכת עם כיפה, כי מה שנזכר בגמרא (שבת קיח:) "אמר רב הונא בריה דרב יהושע, תיתי לי (כמו, תבא לי ברכה) שלא הלכתי ארבע אמות בגילוי הראש", אין זה מעיקר הדין, אלא מצד מידת חסידות שהיה נוהג בה. ומכל מקום הזכרנו את דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שבזמנינו שנעשתה הכיפה לסימן היכר המבדיל בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו, יש יותר ממידת חסידות בזה.

אולם הדבר פשוט, שכאשר נמצא אדם בביתו וקם משנתו, או כאשר אדם נמצא בחוף הים במקום שרוחצים, אין עליו חיוב מן הדין ללכת עם כיפה מן הדין. ועל כן נותר לנו לבאר, כאשר בא אדם לומר דבר שבקדושה, האם חייב מן הדין לשים אז כיפה על ראשו, או שגם אז אין חיוב בזה מעיקר הדין.

במסכת סופרים (פי"ד הט"ו) שנינו, מי שהיו בגדיו פרומים (קרועים קצת) או שהיה ראשו מגולה, רשאי לקרוא כך קריאת שמע. ויש אומרים, אם היו בגדיו פרומים, קורא קריאת שמע, אבל אם היה ראשו מגולה, אינו קורא, שאינו רשאי להוציא אזכרה מפיו (כלומר, להזכיר שם שמים בפיו) כשראשו מגולה. ומבואר אם כן שנחלקו במסכת סופרים אם מותר לברך ולומר דבר שבקדושה כשראשו מגולה. ומרן הבית יוסף (סימן צא) הביא בשם רבינו ירוחם שלענין הלכה אנו תופסים שאסור לברך כשראשו מגולה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך.

ויש לציין כי לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, מן הראוי שגם בנות, רווקות ונשואות, ישימו על ראשיהן איזה כיסוי בשעה שהן מברכות, ובפרט בשעה שמתפללות ומברכות ברכת המזון. ויש צדקניות שנוהגות בזה. אשריהן ואשרי חלקן.

וכעת נותר לנו רק לבאר, האם די בהנחת היד על הראש בכדי שיוכל לברך, או שאין תועלת במה שיניח ידו על ראשו.

כתוב בתרומת הדשן (סי' י'), הנחת היד על הראש אינה נחשבת לכסוי, וטעם הדבר, שהראש והיד גוף אחד הם, ואין הגוף יכול לכסות עצמו. נמצינו למדים אם כן, שאין הנחת היד על הראש מועילה להחשב ככסוי אחר. וכן פסק מרן השלחן ערוך. והוסיף על זה, שלפי טעמו של התרומת הדשן, נראה שאם אדם אחר מכסה את ראשו של חבירו בידו, יכול חבירו לברך, מפני שאין זה גוף אחד.

ולסיכום: אדם הבא לברך, חייב לשים כסוי כגון כיפה על ראשו, וכן רשאי לברך בעת שידו של חבירו מונחת על ראשו, אבל הנחת ידו שלו על ראשו, אינה נחשבת לכסוי הראש לענין זה.

תאריך השאלה:
כ"ט אייר תשפ"ד / 6 ביוני 2024

יש אומרים שצריך לומר ברוך שנתן ראשי חודשים לעמו ישראל לזכרון. שכן פסק מרן בשלחן ערוך. אבל הספרדים נהגו לומר ברכה זו ללא שם ומלכות, כי יש בזה מחלוקת. חזון עובדיה חנוכה עמוד רנז.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


סעודת יום טוב של שבועות – יעלה ויבוא

ביום חג השבועות, מצוה לחלק את היום לשנים. חציו יהיה לבית הכנסת ולבית המדרש, וחציו יהיה לאכילה ולשתיה ולשמחה. כמו שדרש רבי יהושע במסכת ביצה (דף טו:), "חציו לה' וחציו לכם".

וכשם שמצוה לכבד ולענג את השבת, כך מצוה לכבד ולענג את הימים הטובים, שנאמר "לקדוש ה' – מכובד!". ולכן אל יצמצם אדם בהוצאותיו לכבוד יום טוב, וכמו שאמר הקדוש ברוך הוא לישראל, בני! לוו עלי, ואני פורע! וכשם שבשבת יש נשמה יתירה לאדם, כך ביום טוב. וחייב אדם להיות שמח ביום טוב, ואין שמחה לאנשים אלא בבשר ויין. כלומר, תנאי לשמחה, הוא סעודה עם בשר ויין. והנשים אינן שמחות כל כך בבשר ויין, ולכן יש לשמחן בבגדים יפים או בתכשיטים נאים. והילדים הקטנים, יש לשמחם בממתקים.

בהלכה הקודמת ביארנו, שיש להזכיר בברכת המזון של החגים ושל ראשי חודשים "יעלה ויבוא". והסברנו כיצד ינהג מי שנזכר באמצע ברכת המזון שלא אמר "יעלה ויבוא".

ואם נזכר שלא אמר יעלה ויבוא, לאחר שהתחיל כבר לומר, "האל אבינו מלכינו", שוב אינו יכול לתקן את שטעה, ואז הדין הוא, שלפעמים עליו לחזור ולברך ברכת המזון, ולפעמים אינו צריך לחזור ולברך.

והכלל בזה הוא: שאם חייבים לאכול פת לחם באותה סעודה, אז אמירת "יעלה ויבוא" בברכת המזון היא הכרחית, ואם שכח להזכיר "יעלה ויבוא", עליו לחזור ולברך מתחילת ברכת המזון. אבל אם אכילת פת באותה סעודה אינה חובה, וכמו למשל בסעודת ראש חודש, שאין בכלל חיוב לאכול פת לחם, אם טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא, אינו חוזר לברך ברכת המזון. אבל בסעודת ליל חג הפסח, או ליל חג הסוכות, אם טעה ולא הזכיר יעלה ויבוא, עליו לחזור ולברך שוב ברכת המזון, שהרי ישנה חובה גמורה לאכול פת בסעודות הללו.

ולכן לכאורה נראה, שבסעודת חג השבועות, מאחר וחייבים לאכול פת לחם בסעודה זו, אם טעה ולא אמר יעלה ויבוא, עליו לחזור ולברך ברכת המזון. וכפי שבאמת הדין לגבי לילות חג הסוכות וחג הפסח. אלא שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל פסק, שלגבי חג השבועות, הדין שונה, ואם לא הזכיר "יעלה ויבוא", אינו חוזר לברך ברכת המזון. והטעם שחג השבועות שונה משאר החגים בענין זה, הוא משום שיש מחלוקת הפוסקים אודות החיוב לאכול פת בחג השבועות, שיש מרבותינו הראשונים שסוברים שאם אינו רוצה לאכול פת בחג השבועות, רשאי, שלא נצטווינו בפירוש מהתורה אלא באכילת פת בלילה הראשון של חג הפסח, ובלילה הראשון של חג הסוכות, אבל בחג השבועות אין חיוב בזה. ואף על פי שאנו פוסקים להלכה כדעת הרמב"ם והרא"ש שיש חיוב אכילת פת גם בחג השבועות, מכל מקום לעניין חזרה על ברכת המזון, אנו פוסקים לפי הכלל "ספק ברכות להקל", שמפני חומר איסור ברכה לבטלה, כל שיש מחלוקת אם צריך לחזור ולברך, אינו חוזר.

ואף על פי שלגבי ברכת המזון אין אנו נוקטים (בדרך כלל) כפי הכלל "ספק ברכות להקל" משום שברכת המזון היא מן התורה, וספק דאורייתא לחומרא, (וכפי שביארנו בדין מי שנסתפק אם בירך ברכת המזון), מכל מקום, חיוב הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון, הוא רק מדרבנן, ולכן כשיש ספק אם יש חיוב לחזור לברך ברכת המזון מפני הזכרת יעלה ויבוא, אנו כן הולכים לפי הכלל "ספק ברכות להקל".

ולסיכום: בחג השבועות, אם טעה ולא הזכיר בברכת המזון "יעלה ויבוא", אינו חוזר לברך שנית.

תאריך השאלה:
כ"ט אייר תשפ"ד / 6 ביוני 2024

תבורך על ההערה

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


כיפה בחוף הים – כיסוי ראש בשעת הברכה

שאלה: האם חובה ללכת עם כיפה בחוף הים? האם אפשר לברך עם היד על הראש?

תשובה: ראשית כל עלינו לבאר את ענין החיוב לכסות את ראשו בזמן שמוציא שם ה' מפיו. ביארנו כבר בעבר, שמעיקר הדין אין חיוב ללכת עם כיפה, כי מה שנזכר בגמרא (שבת קיח:) "אמר רב הונא בריה דרב יהושע, תיתי לי (כמו, תבא לי ברכה) שלא הלכתי ארבע אמות בגילוי הראש", אין זה מעיקר הדין, אלא מצד מידת חסידות שהיה נוהג בה. ומכל מקום הזכרנו את דברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שבזמנינו שנעשתה הכיפה לסימן היכר המבדיל בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו, יש יותר ממידת חסידות בזה.

אולם הדבר פשוט, שכאשר נמצא אדם בביתו וקם משנתו, או כאשר אדם נמצא בחוף הים במקום שרוחצים, אין עליו חיוב מן הדין ללכת עם כיפה מן הדין. ועל כן נותר לנו לבאר, כאשר בא אדם לומר דבר שבקדושה, האם חייב מן הדין לשים אז כיפה על ראשו, או שגם אז אין חיוב בזה מעיקר הדין.

במסכת סופרים (פי"ד הט"ו) שנינו, מי שהיו בגדיו פרומים (קרועים קצת) או שהיה ראשו מגולה, רשאי לקרוא כך קריאת שמע. ויש אומרים, אם היו בגדיו פרומים, קורא קריאת שמע, אבל אם היה ראשו מגולה, אינו קורא, שאינו רשאי להוציא אזכרה מפיו (כלומר, להזכיר שם שמים בפיו) כשראשו מגולה. ומבואר אם כן שנחלקו במסכת סופרים אם מותר לברך ולומר דבר שבקדושה כשראשו מגולה. ומרן הבית יוסף (סימן צא) הביא בשם רבינו ירוחם שלענין הלכה אנו תופסים שאסור לברך כשראשו מגולה. וכן פסק מרן בשלחן ערוך.

ויש לציין כי לדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, מן הראוי שגם בנות, רווקות ונשואות, ישימו על ראשיהן איזה כיסוי בשעה שהן מברכות, ובפרט בשעה שמתפללות ומברכות ברכת המזון. ויש צדקניות שנוהגות בזה. אשריהן ואשרי חלקן.

וכעת נותר לנו רק לבאר, האם די בהנחת היד על הראש בכדי שיוכל לברך, או שאין תועלת במה שיניח ידו על ראשו.

כתוב בתרומת הדשן (סי' י'), הנחת היד על הראש אינה נחשבת לכסוי, וטעם הדבר, שהראש והיד גוף אחד הם, ואין הגוף יכול לכסות עצמו. נמצינו למדים אם כן, שאין הנחת היד על הראש מועילה להחשב ככסוי אחר. וכן פסק מרן השלחן ערוך. והוסיף על זה, שלפי טעמו של התרומת הדשן, נראה שאם אדם אחר מכסה את ראשו של חבירו בידו, יכול חבירו לברך, מפני שאין זה גוף אחד.

ולסיכום: אדם הבא לברך, חייב לשים כסוי כגון כיפה על ראשו, וכן רשאי לברך בעת שידו של חבירו מונחת על ראשו, אבל הנחת ידו שלו על ראשו, אינה נחשבת לכסוי הראש לענין זה.

תאריך השאלה:
ט' אייר תשפ"ד / 17 במאי 2024

מעשה יפה מאד.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


קימה בפני תלמיד חכם

היום הוא יום העצמאות, ובענין גישתו של מרן זצ"ל להקמת המדינה, תוכלו לראות כאן

נאמר בתורה (ויקרא יט): "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'". ופירשו רבותינו במסכת קידושין (דף לב:) "שיבה" זה שהוא זקן בשנים "זקן" זה שקנה חכמה. כלומר, תלמיד חכם, אף על פי שהוא צעיר לימים, חייבים לעמוד בפניו מלא קומה (כלומר, לעמוד לגמרי), כדי להדר את פניו. והיא מצות עשה מן התורה.

וכבר הזכרנו, שעניין "קימה" בפני רבו המובהק, או מפני גדול הדור, הוא שצריך לעמוד מלא קומתו כל זמן שרואה את הרב מהלך, עד שישב הרב, או עד שילך ולא יראנו עוד. וכדין קימה בפני ספר תורה, שכל הקהל שנמצאים בבית הכנסת ובעזרת הנשים צריכים לעמוד בזמן שמוליכים את ספר התורה מן ההיכל לתיבה ומן התיבה להיכל. (וכמו שפסק מרן בשלחן ערוך סימן רפב) אך לעניין סתם תלמיד חכם, שאינו רבו המובהק ואינו גדול הדור, אף על פי שלמד ממנו תורה, אין צריך לעמוד בפניו, אלא מזמן שנכנס לארבע אמותיו, ואחר שיצא מארבע אמותיו רשאי לשבת. (ושיעור ארבע אמות הוא כמעט שני מטרים).

וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שאותם אנשים שאינם קמים מלא קומתם בפני תלמיד חכם, אלא מסתפקים בעשיית "הידור" ("הידור" פירושו לנוע מעט כאילו רוצה לעמוד בפניו, כמו קימה מועטת, וכמו שפירש רש"י בקדושין לב:), לא כדין הם עושים, שהרי פסקו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך שצריך לעמוד בפני תלמיד חכם מלא קומתו. וכן היא הסכמת רוב הפוסקים. ולכן חיוב הוא לקום בפני תלמיד חכם מלא קומתו.

ומכל מקום תלמיד חכם שאינו רוצה שיקומו בפניו, אין צריך לקום לפניו, שהרי כבר הזכרנו שחכם שמחל על כבודו כבודו מחול.

כתב עוד מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, אף על פי שלאחר שהתלמיד חכם יצא מארבע אמותיו, כבר מותר לשבת, מכל מקום אם נכנס תלמיד חכם לאוטובוס או לרכבת ואין לו מקום ישיבה, חייב לקום בפניו ולפנות לו את המקום כדי שיוכל לשבת. וכן הדין לגבי אדם הזקן בשנים. ואינו רשאי לשבת ולהשאיר את התלמיד חכם או את הזקן לעמוד, אף על פי שאינם נמצאים בתוך ארבע אמותיו.

ויש לציין שכמה פעמים כשנכנסה קבוצה של אברכים לבית מדרשו של מרן זצ"ל לשמוע שיעור מפיו, והיה מרן זצ"ל מבחין שביניהם יש אדם זקן בשנים, היה מרן זצ"ל מבקש להושיב אותו בצורה מכובדת, ולפעמים אף היה מושיבו על ידו, מפני הדר זקנתו. וכן כשהיו תלמידי חכמים ידועים נכנסים לבית מדרשו של מרן זצ"ל, אף על פי שלא הגיעו לקרסוליו בתורה וביראה, היה הוא זצ"ל מקפיד ל"הדר" בקימה מועטת לכבודם, מפני כבוד תורתם.

תאריך השאלה:
ו' אייר תשפ"ד / 14 במאי 2024

למעשה יש לקום. אף על פי שרבינו האר"י כתב שאין לקום, רבים חולקים על זה ולכן יש לקום.

השאלה נשאלת בתגובה להלכה:


קימה בפני תלמיד חכם

היום הוא יום העצמאות, ובענין גישתו של מרן זצ"ל להקמת המדינה, תוכלו לראות כאן

נאמר בתורה (ויקרא יט): "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'". ופירשו רבותינו במסכת קידושין (דף לב:) "שיבה" זה שהוא זקן בשנים "זקן" זה שקנה חכמה. כלומר, תלמיד חכם, אף על פי שהוא צעיר לימים, חייבים לעמוד בפניו מלא קומה (כלומר, לעמוד לגמרי), כדי להדר את פניו. והיא מצות עשה מן התורה.

וכבר הזכרנו, שעניין "קימה" בפני רבו המובהק, או מפני גדול הדור, הוא שצריך לעמוד מלא קומתו כל זמן שרואה את הרב מהלך, עד שישב הרב, או עד שילך ולא יראנו עוד. וכדין קימה בפני ספר תורה, שכל הקהל שנמצאים בבית הכנסת ובעזרת הנשים צריכים לעמוד בזמן שמוליכים את ספר התורה מן ההיכל לתיבה ומן התיבה להיכל. (וכמו שפסק מרן בשלחן ערוך סימן רפב) אך לעניין סתם תלמיד חכם, שאינו רבו המובהק ואינו גדול הדור, אף על פי שלמד ממנו תורה, אין צריך לעמוד בפניו, אלא מזמן שנכנס לארבע אמותיו, ואחר שיצא מארבע אמותיו רשאי לשבת. (ושיעור ארבע אמות הוא כמעט שני מטרים).

וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שאותם אנשים שאינם קמים מלא קומתם בפני תלמיד חכם, אלא מסתפקים בעשיית "הידור" ("הידור" פירושו לנוע מעט כאילו רוצה לעמוד בפניו, כמו קימה מועטת, וכמו שפירש רש"י בקדושין לב:), לא כדין הם עושים, שהרי פסקו הרמב"ם ומרן השלחן ערוך שצריך לעמוד בפני תלמיד חכם מלא קומתו. וכן היא הסכמת רוב הפוסקים. ולכן חיוב הוא לקום בפני תלמיד חכם מלא קומתו.

ומכל מקום תלמיד חכם שאינו רוצה שיקומו בפניו, אין צריך לקום לפניו, שהרי כבר הזכרנו שחכם שמחל על כבודו כבודו מחול.

כתב עוד מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, אף על פי שלאחר שהתלמיד חכם יצא מארבע אמותיו, כבר מותר לשבת, מכל מקום אם נכנס תלמיד חכם לאוטובוס או לרכבת ואין לו מקום ישיבה, חייב לקום בפניו ולפנות לו את המקום כדי שיוכל לשבת. וכן הדין לגבי אדם הזקן בשנים. ואינו רשאי לשבת ולהשאיר את התלמיד חכם או את הזקן לעמוד, אף על פי שאינם נמצאים בתוך ארבע אמותיו.

ויש לציין שכמה פעמים כשנכנסה קבוצה של אברכים לבית מדרשו של מרן זצ"ל לשמוע שיעור מפיו, והיה מרן זצ"ל מבחין שביניהם יש אדם זקן בשנים, היה מרן זצ"ל מבקש להושיב אותו בצורה מכובדת, ולפעמים אף היה מושיבו על ידו, מפני הדר זקנתו. וכן כשהיו תלמידי חכמים ידועים נכנסים לבית מדרשו של מרן זצ"ל, אף על פי שלא הגיעו לקרסוליו בתורה וביראה, היה הוא זצ"ל מקפיד ל"הדר" בקימה מועטת לכבודם, מפני כבוד תורתם.


צפייה