ידועה המליצה "נתנו רשעים פ"ח לי", פ"ח ראשי תיבות, פורים חנוכה. שבאו על ידי המן ואנטיוכוס, מה שאין כן שאר החגים שכבר ניתנו על ידי הקדוש ברוך הוא נותן התורה.
ואמר מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כי באמת יש לנו תוצאות גדולות מפורים וחנוכה, שהרי בימי הפורים, קבלו עליהם עם ישראל את קיום התורה שבעל פה באהבה. ואילו בימי החנוכה, התחזקו כל ישראל באמונה שבלב בתורה שבעל פה, כי ראו שמהשמים מסכימים לדברי רבותינו חכמי התלמוד. שהרי מן התורה, הגויים אינם יכולים לטמא את השמנים, ורק חכמים גזרו שיהיה דינם של כל הגויים כדין יהודי טמא, שאם נגע בשמן מיד מטמא אותו. ולכן כל הטומאה שהיתה בשמנים שנמצאו בבית המקדש, היתה רק מדרבנן, כלומר, מכח גזירת רבותינו, ובכל זאת עשה ה' יתברך נס גדול שהשמן שנמצא בפך קטן אחד, הספיק לשמונה ימים. ומכאן ראו כל ישראל עין בעין, איך שה' יתברך מסכים על דברי החכמים.
ובזה רמז מרן זצ"ל, על מה שנאמר "פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב" כי פקודי ה' הישרים, ששמרנו על כל מצוות התורה, הביאו אותנו לקיים את מצוות פורים ומצות חנוכה, כי "משמחי" לב, ראשי תיבות, מ'קרא מ'גילה ש'מונת י'מי ח'נוכה.
ולפי זה, הוסיף מרן זצ"ל, מובן מדוע לא תיקנו חכמים לערוך סעודות בימי החנוכה, כי ימי החנוכה רומזים לתורה שבעל פה, שהיא ארוכה ורחבה מאד, ואינה נקנית לאדם אלא במיעוט אכילה ושתיה. ואדרבה, מי שרודף אחרי המותרות, ישכח את החוקים ואת התורות. ורק מי שלומד תורה בעמל רב, ואינו שם לב לחסרון הנאות העולם, הוא שיזכה לכתרה של תורה.
ועוד יש לומר, שבימי הפורים היה נס גדול, שלא נהרג אפילו אחד מישראל, לכן היה מן הראוי לתקן משתה ושמחה גדולה, מה שאין כן בימי החנוכה, שלפני הנס הגדול, נהרגו בעוונות הרבים רבים משלומי אמוני ישראל, והיה לישראל צער גדול עליהם, לכן לא תיקנו סעודות בימים אלו בשמחה ומשתה. עד כאן דברי מרן רבינו הגדול זצ"ל.
ועלינו לשים לב, שהנסים שעשה ה' יתברך בימים ההם, לא עשה אלא מאהבתו לעם ישראל, ומכח הנסים הללו, אנו למדים לכלל הנסים שנעשים, אותם הנגלים ואותם הנסתרים, כי בכל יום תמיד עושה ה' נסים לישראל. וגם בימים הללו, אנו רואים בעינינו נסים גדולים שנעשים לנו, ויש לשים לב אליהם, כי הדבר מחייב אותנו להשיב כביכול לה' יתברך, ולשים אל לבנו, כי ה' יתברך אוהבינו, ומצפה לראות את ישראל שבים אליו.
