נודעת ההלכה, שאין לאכול מאכלי חלב אחר שאכל בשר עד שישהה שש שעות, וכן כתב מרן בשולחן ערוך (יורה דעה סימן פ'ט), עפ'י דעת הרמב'ם, שאין לאכול מאכלי חלב אחרי אכילת בשר עד שישהה שש שעות.
ודנו הפוסקים במי שאכל בשר ואחרי שעה או שעתיים, טעה וברך על מאכלי חלב, האם עדיף שיטעם מעט מהמאכל החלבי כדי שלא תהא ברכתו ברכה לבטלה, או שבכל אופן אין לאדם לעשות מעשה אסור ולאכול מאכלי חלב אחרי בשר.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט'א כתב, שמכיוון שאיסור ברכה לבטלה הוא מן התורה לדעת הרמב'ם, והאיסור לאכול מאכלי חלב תוך פחות משש שעות מאכילת בשר אינו מן התורה, עדיף שיטעם מעט מהמאכל החלבי כדי שלא תהא ברכתו ברכה לבטלה, וכן מי שטעה וברך על איזה מאכל ביום תענית, יכול לטעום קצת מן המאכל, כדי שלא תהא ברכתו ברכה לבטלה.
ומכל מקום מי שברך בטעות על איזה מאכל, ואחרי שברך נודע לו שהמאכל אסור באכילה, אסור לו בהחלט לאכול כלום מן המאכל, ואפילו אם המאכל אינו אסור אלא מדרבנן, אסור לאכול ממנו כלום, משום שלדעת מרן השולחן ערוך אסור לברך על מאכל אסור, ואף אם יאכל מן המאכל, אינו יוצא מידי איסור ברכה לבטלה, אלא דוקא כשהמאכל מצד עצמו הוא מותר באכילה, ורק מחמת אכילת בשר לפניו, או מחמת איסור תענית דרבנן, (או מחמת איסור אכילת בשר בשבוע שחל בו ט' באב) וכדומה הוא אסור כעת באכילה, באופן זה יש להורות שאם ברך עליו, יטעם מעט, כדי שלא תהא ברכתו ברכה לבטלה.
לסיכום: מי שאכל בשר ואחר שעה או שעתיים טעה וברך על מאכל חלבי, יטעם ממנו מעט כדי שלא תהא ברכתו ברכה לבטלה, וכן הדין אם טעה וברך ביום תענית על איזה דבר מאכל, יטעם ממנו מעט כדי שלא תהא ברכתו ברכה לבטלה, אבל אם טעה וברך על מאכל, ואז נודע לו שהמאכל אסור, לא יטעם ממנו כלל, ויאמר 'ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד'.
