תשובה: נודע הדבר, שיש מחלוקת עצומה בין רבותינו הראשונים, אודות שיעור זמן "צאת הכוכבים", (זמן "צאת הכוכבים", הוא הקובע אימתי מסתיים אותו היום ומתחיל היום שלאחריו לרוב דיני התורה, וכן לענין צאת השבת, אסור לעשות כל מלאכה עד לזמן צאת הכוכבים, שאז כבר יצאה שבת והתחיל ליל יום ראשון). שלדעת הגאונים, הם רוב חכמי ישראל הסמוכים לזמן הגמרא, זמן צאת הכוכבים הוא אחר שלש עשרה וחצי דקות מזמן שקיעת החמה, ולדעת רבינו תם, זמן צאת הכוכבים הוא מאוחר יותר, כשיעור שבעים ושתים דקות מזמן השקיעה.
ונחלקו הפוסקים כיצד יש לחשב את אותם שבעים ושתים דקות, האם הם שבעים שתים דקות "רגילות", כפי שאנו רגילים לחשב על פי השעון הרגיל, או שהם שבעים שתים דקות "זמניות", כלומר שמחלקים את היום מזמן הזריחה ועד לזמן השקיעה לשתים עשרה שעות, ואת השעות מחלקים לשישים דקות, וכך מחשבים את אותם שבעים ושתים דקות. ולהלכה הורה לנו מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א, שיש לחשב את אותם השבעים ושתים דקות לפי שיעור דקות זמניות, וממילא יוצא שבימות החורף שהימים קצרים, אותם השבעים ושתים דקות יכולות לצאת כשיעור שעה אחת בלבד, ובימות הקיץ שהימים ארוכים, יוצאות השבעים ושתים דקות שנמשכות יותר עד לכתשעים דקות בקירוב.
ובארץ ישראל, ובהרבה מקומות בגלויות ישראל, נהגו לחשב זמן צאת הכוכבים על פי שיטת הגאונים, דהיינו שאחר שלש עשרה וחצי דקות מזמן שקיעת החמה (ועוד תוספת כל שהיא, מחמת דין "תוספת שבת" שלא נאריך בו כעת), כבר עושים הבדלה, ועושים מלאכה, כי השבת כבר יצאה לה. וכן מחושב זמן צאת השבת ברוב לוחות השנה המצויים כיום. (אלא שבלוחות מהודרים המצויים כיום, מופיע מידי שבוע גם זמן "רבינו תם", ולעיתים הוא מופיע בראשי תיבות ר"ת).
ובאמת אילו הוכרעה ההלכה שלא כדעת רבינו תם, מפני שרוב או כל הפוסקים היו דוחים דבריו, לא היה מקום כל כך לחוש לדעתו, וכפי שאנו פוסקים בכל ענין על פי הכרעת ההלכה ביד גדולי הפוסקים, על פי כללי ההוראה המסורים לנו מדור דור. אלא שבנדונינו אין הדבר כן, כי רבים ועצומים מרבותינו הראשונים, סוברים שהעיקר להלכה כדעת רבינו תם. ולשיטה זו, העושה מלאכה במוצאי שבת קודם לזמן זה, הרי הוא באיסור סקילה (כי עון חילול שבת עונשו בסקילה). וכן דעת רבינו האי גאון, והראב"ד, והרז"ה, והרמב"ן, והרשב"א, והרא"ה, והריטב"א, והר"ן, והרב המגיד, והמאירי, והרב אוהל מועד, והסמ"ג, והרוקח, והמרדכי, ורבינו פרץ, והרא"ש, ורבינו ירוחם, ועוד. ולא עוד אלא שכן פסקו להלכה מרן השלחן ערוך והרמ"א, וכן דעת המבי"ט והרדב"ז ומהר"י קולון והגאון מהר"ח אבולעפיא ועוד.
והנה לפני למעלה משלש מאות שנה, קם הגאון מהרי"ף (רבי יעקב פראג'י, מגדולי הפוסקים במצרים, חבירו של הגאון בעל גינת ורדים), וחיבר קונטרס שלם להוכיח שהעיקר להלכה כדעת רבינו תם, ושלא כמו שנוהגים ברוב קהילות ישראל. והגאון גינת ורדים כתב תשובה לסתור את דבריו של הגאון מהרי"ף, ומהרי"ף חזר ליישב כל דבריו היטב. (ואותו הקונטרס שחיבר המהרי"ף, אבד ולא היה מצוי ביד הפוסקים, עד שלפני כמה שנים, הדפיס את הקונטריס מתוך כתב היד, פרופסור מאיר בניהו ז"ל, שנפטר לפני כחודש. זכרה לו אלהים לטובה). אלא שבזמנו לא היו נוהגים במצרים לחוש לשיטת רבינו תם בכלל, והיה הגאון מהרי"ף מסתפק אם יש טעם בכלל שיפרסם דבריו, וכך כתב בסוף תשובתו בענין זה: וגם אני היום, כמו חמישים שנה ויותר שעמדתי על הדבר הזה, ואני מתהלך בו בתום לבבי (שהיה רוצה שינהגו לחומרא כדעת רבינו תם ולא היו שומעים לו), ואפילו נוות ביתי (אשתו) אינה שומעת לי בדבר הזה, שאומרת לי בפירוש אני הולכת בדרך שהולכים כל היהודים. אלא היא נוהגת להמתין רק כרבע שעה יותר משאר בני העיר, אבל אינה ממתינה כל כך עד שיגיע זמן רבינו תם, נמצא (יוצא ש) הקונטריס שחיברתי, לעצמי חברתיו (כי הוא היה מחמיר כשיטת ר"ת), ולא נתעוררתי לשלחו (כלומר לפרסמו) אלא מפני שבחלום אמרו לי מן השמים, שטוב הדבר שיתפרסם הקונטרס הזה בעולם, שעל ידו הרבה ינהגו כשיטת רבינו תם, ואפשר שעל ידי זה תתקרב הגאולה.
וכן כתבו עוד גאונים רבים, שראוי לכל חרד לדבר ה', להחמיר כשיטת רבינו תם ורוב הפוסקים, שלא לעשות מלאכה במוצאי שבת לפני שיגיע זמן רבינו תם, ולכל הפחות נכון להחמיר כשיטה זו באיסורי תורה, כגון הדלקת אור החשמל וכדומה. וכן כתב להלכה מרן הרב שליט"א בספרו שו"ת יביע אומר. ובזמנינו ברוך ה', רבים מאד נוהגים להחמיר כשיטת רבינו תם.
והנה בכמה הזדמנויות, דיבר איתנו מרן הרב שליט"א אודות מפעלינו "הלכה יומית", וכששמע שתהילות לאל יתברך, רבים מאד לומדים בכל יום הלכות אלו, בקש מאיתנו לכתוב ולפרסם אחת לכמה חודשים הלכה מיוחדת בענין זה, על פי מה שנזכר בתשובתו מלפני כחמישים שנה, מפני שחומרת רבינו תם היא חשובה מאד, שהרי הדבר נוגע לאיסורי תורה החמורים. ולכן ראוי לכל אדם, איש ואשה, להחמיר בזה על כל פנים באיסורי תורה כמו שביארנו. ושומע לנו ישכון בטח.
הבהרה: כתבנו כי מעיקר הדין יש לחשב את זמן צאת השבת כשיטת הגאונים, כשלוש עשרה וחצי דקות אחר שקיעת החמה, אך יש להדגיש, כי במדינות אירופה שבהם עדיין השמים מאירים זמן ממושך אחר שקיעת החמה, יש להחמיר מן הדין לאחר את זמן צאת השבת יותר, ואם ינהגו הם כשיטת רבינו תם כמו שביארנו, יצאו מכל חשש.
