אתמול הזכרנו שאדם שלומד תורה ואינו מקיים את התורה, אין תורתו מתקיימת.
וכאן עלינו לעמוד על ענין נוסף, שלכאורה, איך יתכן, שהתורה הקדושה שניתנה לנו בהר סיני מאת ה' מן השמים, שכולה דברי אלוקים חיים, תדבק ברשעים, והרי אין התורה כשאר החכמות שיתכן שכל אדם ילמד אותה? והרי דואג האדומי, רשע היה, ואף על פי כן היה חכם גדול מאין כמותו בתורה, כמו שאמרו במסכת סנהדרין (קו.), שאמר לו הקדוש ברוך הוא לדואג, "גיבור בתורה אתה", ואיך יתכן דבר זה, שאדם רשע יהיה גדול בחכמה האלוקית? ואיך יתכן שהרשעים יוכלו להתמיד בה ולגדול בחכמתה, ואפילו דואג האדומי, שהזכרנו לגביו את מאמר רבותינו שדואג יצא מהעולם רק לאחר ששכח את כל חכמתו, הרי באמת מצד הטבע יכול היה לצאת מן העולם וחכמתו איתו, אלא שדוד המלך התפלל עליו שימות בלא חכמה, ומתוך כך נעשה נס ונשכחה חכמתו, כמו שאמרו במסכת סנהדרין, נמצא שבאמת מצד הטבע יתכן שרשע גדול יהיה גדול מאד בתורה, והדבר צריך הסבר, מהו ההבדל בין תורתו של הרשע לתורתו של הצדיק?
והתשובה לזה, כתב הגאון רבינו אברהם ישראל זאבי ז"ל בספרו אור לישרים (שבסוף ספר אורים גדולים), כי באמת כל אחד ואחד מישראל בעת שעמדו רגליו (רגלי נשמתו) על הר סיני, חילק לו השם יתברך חלק בתורה שרק הוא ראוי לגלותו, ורוב התורה שאנו לומדים, אינה מאותו חלק שחלק ה' לנו, אלא ממה שחלק לאחרים, והם הורידו כבר חידושים אלו לעולם, ואנו יכולים "לקלוט מן האויר" את אותם הביאורים והפירושים בתורה שנתפרשו על ידיהם, ולא כל אדם זוכה לחדש ולגלות את אותו החלק שניתן רק לו במעמד הר סיני.
וכן הרשעים, אף שאין יראת ה' לנגד עיניהם, מכל מקום יוכלו לקלוט מן האויר מה שנתחדש כבר בעולם, אבל לא יוכלו לעולם אפילו בעוצם חכמה נפלא מאד, לגלות ולחדש את אותו החלק שניתן לנשמתם במעמד הר סיני. ולכן דקדק התנא במשנה ואמר, שכל מי שאין בו יראת שמים, אין "חכמתו" מתקיימת, שרוצה לומר בזה, אותו חלק שהוא מ"חכמתו" הסגולית והמיוחדת לו, אינו מתקיים בידו לעולם אם אין יראת ה' נגד פניו.
ועוד עומק יש בענין זה, כי הנה מי שהוא אינו מחדש בתורה אלא אומר ולומד ומבין את הענינים שנתפרשו כבר אצל מי שקדמו בדורות, אין הוא לומד תורה מאת ה' ממש, אלא על ידי אמצעי, והאמצעי הוא אותם החכמים שחידשו את מה שהוא לומד כעת לפניו, אבל מי שהוא זוכה ללמוד תורה ולחדש ולגלות את אותם החלקים שניתנו רק לו בהר סיני, הוא זוכה ללמוד תורה ללא אמצעי, מאת ה' יתברך ממש, וזהו מה שנאמר "וה' עמו" שעל ידי יראת השמים שלו הוא זוכה ללמוד תורה מה' יתברך עצמו, ומתוך כך, הלכה כמותו בכל מקום, שרק מי שהוא ירא שמים זוכה ללמוד תורה כזו שהיא "חכמתו", והיא מתקיימת בידו.
אמנם לא רק תלמידי חכמים ממש זוכים לגלות חלקים חדשים בתורה, אלא כל אדם, שזוכה לסדר את הלימוד באופן מיוחד לפי הבנתו, הרי שבהכרח מתנוצץ בהסבר הדברים על ידו צד חדש שעדיין לא נתגלה לפני כן, ושמענו ממרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כי גם חלק כזה נחשב לחידושי תורה ממש.
הלכה יומית: אפשר לברך "שהחיינו" על פרי חדש בימי הספירה. מפני שהימים הללו אינם ימי פורענות כמו ימי בין המצרים. אבל לגבי בגד חדש, יש להחמיר שלא ללובשו בימי הספירה, עד ליום ל"ד לעומר, כפי שביארנו.
