שאלה: המריח ריח טוב מפרי ה"לימון", מה מברך?
תשובה: בגמרא במסכת ברכות (מג:), אמר מר זוטרא: "האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא, אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות". ופירוש הדברים: מי שמריח ריח טוב מן האתרוג או מהחבוש, מברך עליו "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן ריח טוב בפירות". ומנהגינו, שהגירסא הנכונה בנוסח ברכה זו היא: "הנותן ריח טוב בפירות". וכן פסק מרן השלחן ערוך אורח חיים, (סי' רטז ס"ב).
הלימון אינו ראוי למאכל
אמנם דנו הפוסקים לענין הברכה שראוי לברך על פרי הלימון. כי יש אומרים, שהואיל ופרי הלימון אינו ראוי כל כך למאכל מצד עצמו, שהרי הוא חמוץ מאד, לכן לא ראוי לברך עליו הנותן ריח טוב בפירות כמו שמברכים על אתרוג.
וכדי לדון בזה, יש להביא תחילה ענין נוסף: לענין ברכת הריח שמברכים על ה"צפורן" (קלאוו, קרנפול), שהם ניצני פרחים מיובשים שמשתמשים בהם לתבלין לתבשילים ולמרקחת (ריבה), דנו הפוסקים מה ראוי לברך? ולמעשה, פסקו כמה מרבותינו הראשונים ומרן השלחן ערוך, שברכתו היא: "הנותן ריח טוב בפירות". כי הצפורן נחשב לפרי, שהרי אוכלים אותו. וממה שפסק כן מרן השלחן ערוך לענין הצפורן, נוכל ללמוד לענין ברכת הריח שעל הלימון, שהרי אף על פי שהצפורן אינה ראויה כלל למאכל מצד עצמה, והאוכל מן הצפורן אינו מברך כלל, (כמו שכתבו התוס' ברכות לו: ד"ה ברטיבא), מכל מקום, הואיל והוא פרי שסופו שיהיה ראוי למאכל על ידי תערובת, ברכתו הראויה היא ברכת "הנותן ריח טוב בפירות".
ואם כן הוא הדין גם לענין לימון, שאף שאינו ראוי לאכילה מצד עצמו מרוב חמיצותו, מכל מקום הואיל ולאחר שמערבים אותו בדברים אחרים הוא ראוי למאכל, יש לברך עליו "הנותן ריח טוב בפירות".
ומכל מקום יש לציין, שעל הצפורן מנהגינו לברך "בורא עצי בשמים", מפני שאין זה פרי ממש, אלא חלק מהעץ עצמו, וכן פסקו המהר"ם מרוטנבורג והב"ח ורבינו הבן איש חי ועוד, אך לענין לימון, אנו יכולים ללמוד מדברי מרן, שברכתו היא הנותן ריח טוב בפירות. (וכן למדו מדברי מרן בשו"ת גנת ורדים, ועוד מרבותינו הפוסקים, והביא כל זה מרן רבינו זצ"ל בשו"ת יביע אומר ח"ט עמ' רמח).
עיקר הריח מן הקליפה
מעבר לכל מה שהסברנו, יש טוענים, שאין לברך על הלימון ברכה זו, הואיל ועיקר הריח הנוסף מן הלימון, בא מן הקליפה שלו ולא מהפרי עצמו, וקליפת הלימון איננה פרי ואי אפשר לברך עליה "הנותן ריח טוב בפירות", אלא רק ברכת "בורא מיני בשמים".
אולם מרן רבינו זצ"ל תמה על הסברא הזו, (בספרו חזון עובדיה על הלכות ברכות), שהרי היא עומדת בניגוד לדברי רוב האחרונים שכתבו לברך על הלימון הנותן ריח טוב בפירות, מפני שהקליפה דבוקה אל הפרי, ונחשבת כחלק בלתי נפרד ממנו, ולכן בודאי שיש לברך על ריח טוב היוצא ממנה "הנותן ריח טוב בפירות", שהרי הלימון כולו הוא פרי אחד. וכן העיד הגאון רבי אליהו מני (רבו של רבינו יוסף חיים), שמנהג ירושלים לברך על הלימון ברכת הנותן ריח טוב בפירות. וכן נהג מרן רבינו הגדול זצ"ל, שבכל שבת היא מקדים לברך ברכת הנותן ריח טוב בפירות על פרי הלימון, ולאחר מכן בירך "בורא עצי בשמים" על הדס או לואיזה או עטרייה, ואחר כך בירך "בורא עשבי בשמים" על נענע או רודא. וזאת בכדי להשלים מאה ברכות גם ביום שבת (שאין לנו תשע עשרה ברכות בכל תפילה ביום השבת, ולכן יש להרבות בברכות כדי להשלים מאה ברכות).
וכן ראינו פעם אחת שלא נזדמן במוצאי שבת מין בשמים לברך עליו זולתי לימון אחד, ובירך עליו מרן זצ"ל ברכה זו, ולא חשש לסברת המפקפקים בזה, אלא העיקר הוא כפי המנהג, לברך על הלימון "הנותן ריח טוב בפירות".
