הלכה ליום שישי ט"ו אדר ב תשפ"ב 18 במרץ 2022

פורים דמוקפין – פרשת צו

נאמר במגילת אסתר: " וּבְכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים, מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב". וכבר פירשו רבותינו, שבכל מקום שנאמר במגילת אסתר "המלך", רמוז בזה מלכו של עולם, הוא הקדוש ברוך הוא. וכן בפסוק זה, פירש מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, כל "מקום אשר דבר המלך", הוא מלכו של עולם, מגיע, על ידי לימוד תורה ולימוד מוסר, ובכך שבטחו בה' שיקבל את תשובתם, ותתבטל גזירתו של המן הרשע, לפיכך עשו משתה ושמחה, בבטחונם ש"נהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". ואיש לא יעמוד בפניהם, שלא נהרג אפילו יהודי אחד באותם הימים, והוא נס גדול.

וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם, שבכל הדורות זכרו אבותינו היהודים, כי אנו קרויים בנים לה' יתברך, והוא חפץ תמיד לקבל תשובתם של ישראל, ושומע תפילה, ובפרט בזמן שישראל מאוחדים, וכן בזמנינו, יכולים אנו לבטוח בה' יתברך שיציל את ישראל מכל צרה, ועתידים אנו בעזרת ה' בקרוב לראות בגאולה השלימה.

דבר זה נרמז גם בפרשת השבוע, נאמר בפרשה: "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה, הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". ופירוש הדברים על פי פשטם הוא, שבאה התורה ללמדינו, שהֶקְטֵר (שריפת) חלבים ואברים שבאו מהקרבנות, כשרה כל הלילה עד הבוקר.

אולם כתב רבינו חיים בן עטר בספרו אור החיים, כי כאן רמז לנו ה' יתברך על הגלות האחרונה שאנו נמצאים בה, לנחמינו מעצבון נפשינו, כי באמת כל אדם שמתבונן, כמעט מתייאש חס ושלום מן הגאולה, שהרי נראה לאיזו גלות דומה הגלות שלנו? הגלות הראשונה שגלו ישראל למצרים, היתה ארבע מאות שנה, הגלות השנייה שהיתה בבבל אחרי חורבן הבית, היתה שבעים שנה, והן אנו היום כבר קרובים לאלפיים שנה שטרם נגאלנו! וכמה סבלו ישראל במשך הדורות מאומות העולם, שבמשך דורות על דורות, רצחו ועינו אותם, ובזמנים רבים היו ישראל מופקרים להריגה וּלְשֹׁד וָשֶׁבֶר, לכן בא הקדוש ברוך הוא, צופה ומביט עד סוף כל הדורות, וכך אמר לנו בפסוקים הללו:

"זאת תורת העולה", הכוונה היא ל"עולה" שאין למעלה ממנה, העולה הכי נעלית, "היא העולה", ואיזו היא העולה הנעלית מכולם? זו שנאמר עליה "מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר", זו כנסת ישראל, היא המצויה עתה "עַל מוֹקְדָה", כלומר, ישראל הם בני תורה, שעוסקים בתורה ושומרים על חוקיה, והתורה הרי נמשלה לאש, כמו שנאמר "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה'", לכן נאמר "על מוקדה".

ומה שנאמר "עַל הַמִּזְבֵּחַ", הכוונה בזה על היסורים שישראל סובלים בגלות, שכשם שהמזבח מכפר על ישראל, כך הגלות מכפרת על ישראל. אם כן למדנו שני פרטים על ישראל בגלות, האחד, שהם בני תורה, והשני, שהם סובלים בגלות יסורים המכפרים על העוונות, שהם כמו המזבח המכפר על העוונות.

והודיע לנו ה' יתברך כי באמצעות שני הדברים הללו, תהיה עלייתינו המופלגת לזכות לשבחים אשר לא היו ולא יהיו כמותם. וביארה התורה עד מתי יהיו ישראל בגלות הזו?

ובאה התשובה: "כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר", הגלות משולה תמיד ללילה, כמו שדרשו רבותינו בהרבה מקומות, שהלילה רומז לחשכת הגלות. ויהיו ישראל בגלות "עד הבוקר", ומתי יגיע הבוקר? הרי אמרו רבותינו שכל יום אחד של הקדוש ברוך הוא, (כשמזכיר ה' "יום", כוונתו היא) הוא אלף שנה, ואם כן חמש מאות שנה, הם הלילה, וחמש מאות שנה, הם היום. והרי נגזר על ישראל שיהיו בגלות יום אחד, כמו שנאמר "יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה", ואם כן לאחר שיצאו ישראל לגלות, יהיה עליהם להיות בגלות אלף שנה משנות העולם. ולאחר מכן כשיגיע "הבוקר" יגאלו.

והרי יצאו ישראל לגלות באלף הרביעי לבריאת העולם, (ובו בודאי לא יגאלו), ואם כן אין אנו יודעים, מתי תהיה הגאולה? הרי בחמש מאות השנים הראשונות של כל אלף, בודאי לא יגאלו, שהם רומזים ללילה, אלא בחמש מאות שנה השניים של האלף, שהם קרויים "בוקר", עשויים ישראל להגאל. אך עדיין נשאל, האם הגאולה תהיה בחמש מאות השניים של האלף הראשון לגלותם, כלומר, באלף החמישי לבריאת העולם, או בחמש מאות שנה השניים של האלף השני, כלומר, באלף השישי לבריאת העולם? על זה גילה ה' לעבדיו הנביאים, ואמר "הֱיֵה זְרֹעָם לַבְּקָרִים ", כלומר, שני בקרים יהיו בגלות, ובאלף הראשון לגלות, עדיין לא יגאלו ישראל, אלא באלף השני.

נמצא אם כן, שמשנת ה' אלפים ת"ק לבריאות העולם, שהם חמש מאות שנה באלף השני לגלות, כבר הגיעה הבוקר, וראויה היא גאולתם של ישראל להגיע. ממש בשנים שאנו חיים בהם.

וסיימה התורה ואמרה "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ", ללמדינו שבאור הבוקר, כאשר יגיע זמן גאולתם של ישראל, אז תצא אש מאת ה', ותאכל את בני העוולה שעינו את ישראל בגלותם, ומוסיף על כך ה"אור החיים" ואומר, שהדברים אמורים בפרט לגבי הגויים שהתעללו באופן מיוחד בישראל, שעליהם נאמר "ואש המזבח תוקד בו", אש תמידית שתפרע מהם על כל מה שעשו לישראל בשנותיהם הקשות.

יזכינו ה' לראות בביאת משיח צדקינו, בגאולה השלימה, בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל, בשורות טובות, ישועות ונחמות,

שבת שלום ומבורך.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה