הלכה ליום שני כ"ט חשון תשפ"ז 9 בנובמבר 2026

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

הרב מאיר פנחס בן מרים הי"ו

בתוך שאר חולי ישראל שזכות התורה תגן בעדו, ויזכה לבריאות איתנה ונהורא מעליא אורך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לו.

הוקדש על ידי

בניו

"השותה מים לצמאו"

"מים לצמאו"
במשנה במסכת ברכות (דף מד.) שנינו: "השותה מים לצמאו אומר, שהכל נהיה בדברו", כלומר, ברכת המים, היא "שהכל נהיה בדברו", אולם על איזה מקרה מדובר במשנה? על מקרה שבו אדם שותה, "לצמאו", מאחר והוא צמא. אבל אדם ששותה ואינו צמא למים, אינו מברך כלל על השתיה.

וכן למשל אדם שאינו צמא כלל וכלל, וכעת הוא שותה מעט מים, כדי לבלוע "גלולה", הדין הוא שאין לו לברך על המים שהוא שותה, מכיון שאינו צמא.

משקאות אחרים
וככל הדברים הנזכרים, מבואר בדברי כל הפוסקים, הלכה למעשה, שמי ששותה ואינו צמא, אינו מברך ברכת שהכל על המים. ורק אם שותה משקאות אחרים, כמו מיץ תפוזים וכדומה, מאחר והוא נהנה במה ששותה, אף על פי שאינו צמא, עליו לברך ברכת "שהכל נהיה בדברו".

שותה לפני צום
בספר שו"ת דבר המשפט (סימן ד) כתב, שמי ששותה בערב תשעה באב, או בערב יום הכיפורים, הרבה מאד מים, כדי שהוא לא יהיה צמא אחר כך, אף על פי שכעת הוא אינו צמא, יש מקום לומר שעליו לברך "שהכל נהיה בדברו", מאחר וסוף סוף, הטעם שבגללו הוא שותה כעת, הוא כדי להציל אותו מהצמא שעלול לבוא לאחר מכן. ודן בזה בסברא ובראיות.

אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הליכות עולם ח"א עמוד שנב) כתב, שלפי דעתו נראה, שאדם ששותה בערב תענית כדי שהוא לא יהיה צמא לאחר מכן, אינו רשאי לברך שהכל על השתיה, כי אינו צמא באותו זמן שבו הוא מברך.

שותה ביום חם
ולאור האמור כתב עוד מרן זצ"ל, שמי ששותה ביום חם, והוא אינו צמא כלל, אלא שותה על מנת שלא יצמא אחר כך, ושלא יאבד נוזלים בהליכתו כחום היום, אינו מברך כלל על המים ששותה.

וכן השותה הרבה מים כדי שלא יכאב ראשו, והוא אינו צמא, אינו מברך על המים.

ולסיכום: אין לברך ברכת שהכל על המים, בשום מקרה, אלא אם כן האדם שותה מאחר והוא מרגיש צמא.

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה


פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה