הלכה ליום שישי כ"ו חשון תשפ"ז 6 בנובמבר 2026

פרשת חיי שרה

זיווגו של אדם – מאמרו של הרה"ג רבי יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל

בסיום הפרשה הקודמת, לאחר סיפור מעשה העקדה, נאמר:

"וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיֻּגַּד לְאַבְרָהָם לֵאמֹר, הִנֵּה יָלְדָה מִלְכָּה גַם הִוא בָּנִים לְנָחוֹר אָחִיךָ וכו', אֶת יִדְלָף וְאֵת בְּתוּאֵל, וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה". כלומר, כאשר חזר אברהם אבינו מעקדת יצחק, נודע לו שלנחור אחיו, נולד בן, הוא בתואל, ולבתואל נולדה בת, ושמה רבקה.

ומסבירים רבותינו במדרש (הובא בפירוש רש"י), שכששב אברהם אבינו מן העקדה בהר המוריה, היה מהרהר ואומר בלבו, אילו היה באמת מת בני יצחק, הרי היה הולך מן העולם בלא בנים, מפני שעדיין לא נשא אשה, אם כן, אולי היה עלי להשיא לו אשה מבנות ענר אשכול וממרא. בישר לו הקדוש ברוך הוא שנולדה רבקה בת זוגו. וזהו ביאור מה שנאמר "אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה", אחרי הרהורי הדברים שהיו על ידי העקדה.

והנה למדנו במסכת סוטה (ב.): "אֵין מְזַוְּוגִין לוֹ לְאָדָם אִשָּׁה, אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו". כלומר, הזיווג של כל אדם ואדם, נקבע על פי מעשיו, שאם הוא צדיק, יזכה בזיווג של צדקת. וממשיכים רבותינו ומקשים, שהרי "אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד, בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת, בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי", ואם כן, כיצד אנו אומרים שהזיווג תלוי במעשיו של האדם? והרי זו גזירת עליון עוד לפני שנולד האדם בכלל ובא לעולם!

ומסבירה הגמרא: "הָא בְּזוּג רִאשׁוֹן הָא בְּזוּג שֵׁנִי", ופשט הדברים, שבנשואים ראשונים, באמת הזיווג תלוי אך ורק בגזירה שנגזרת על כל אדם ואדם, אבל בנשואים שניים, "זיווג שני", אז הזיווג תלוי במעשיו של האדם.

אולם באמת שהרבה מרבותינו המפרשים מסבירים אחרת. הם מסבירים, שענין הנשואים בין איש לאשה, אינו רק חיבור בין שני בני אדם, שני גופים חיצוניים, אלא יש כאן ענין עמוק הרבה יותר, וכבר מאז יצירת האדם בבטן אמו, הוא נוצר יחד עם בת זוגו, כי הם בעצם שני חלקים מדבר אחד שלם. וכן מבואר באמת בזוהר הקדוש. לכן, אנו מוצאים שעוד לפני יצירת האדם בבטן אמו, כבר בת קול מכריזה מי מתאים למי, מי מהווה את ההשלמה לחלק השני שלו.

וממילא, כל מה שניתן לזווג שני אנשים על פי ההכרזה האלוקית הזו, הוא דוקא כאשר שניהם התנהגו באותו אופן שהיה מצופה מהם, האיש צדיק, והאשה צדקת, הם לא קילקלו את מעשיהם, ולכן הם ראויים להתאחד יחדיו ולהקים בית נאמן בישראל. אבל כאשר אחד הצדדים, קילקל את מעשיו, הוא בהחלט עלול להפסיד את הזיווג הראוי לו, שהרי לא יתכן שהצדקת תיפול בגורלו של אדם רשע, שנאמר "כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים", וממילא הקדוש ברוך הוא מסבב את הדברים, כך שאותה אשה תיפול בגורלו של אדם אחר, הראוי לה.

וזו פירוש הדברים "זיווג ראשון וזיווג שני", זיווג ראשון, הוא הזיווג הראשוני, המתאים ביותר לאדם, על פי שורש נשמתו, ואילו זיווג שני, הוא זיווג שהותאם לאדם, כאשר מעשיו או מעשי הזיווג שלו לא היו טובים, ולכן יש לזווג לו אשה המתאימה לו כעת.

כעת נוכל להבין נקודה שיש לעמוד עליה:

אם אברהם התבשר על לידתה של רבקה, ונודע לו מן השמים שרבקה היא הזיווג המתאים לבנו יצחק, אם כן, מה הטעם לשלוח את אליעזר עבדו, ולומר לו להתעניין ולחפש זיווג לבנו? הרי יכול היה לשלוח תיכף ומיד את אליעזר, ולומר לו בפירוש, דע לך כי רבקה בת בתואל היא בת זוגו של בני יצחק, לך נא וקחנה לבני!

אלא שידע אברהם, שרבקה היא אמנם הזיווג הראוי ליצחק משורש נשמתו, והם ממש כמו נשמה אחת, אולם יצחק, זכה לקבל חינוך טוב מהוריו, ועלה ונתעלה למדרגתו הנשגבה, ואילו רבקה, שגדלה בין אנשים רשעים, בתואל ולבן, הרי קשה לצפות ממנה שתעמוד בתנאים כאלה בצדקותה, ויש לחשוש בהחלט שהיא אינה צדקת, ואינה מתאימה ליצחק. לכן ביקש אברהם מאליעזר, שילך לבדוק את הדברים, שאם רבקה עומדת בצדקותה למרות כל הסביבה, הרי שעדיין ראויה היא להיות בת זוגו של יצחק.

כאשר היה מרן זצ"ל בחור בן עשרים וארבע, חיפש שידוך, אך באותה התקופה לא היו כמעט בנות ספרדיות שהיו מעוניינות להקים בית עם אברך העוסק בתורה. מעשה היה שהוצעה לו הצעה של בת אחת, שהיתה בתו של אחד מגדולי הדור (שכבר נפטר אז), וכאשר הוגשה ההצעה בפני אחיה של אותה בת, השיבו: "יש לנו כבר חתן אחד אברך, מספיק חכם אחד לכל המשפחה"! וכך דחו את השידוך, כשאינם יודעים מה הם מפסידים.

באותה העת, היתה הרבנית, מרגלית יוסף עליה השלום, מחפשת גם היא שידוך. אביה היה מרבני העדה החלאבית אשר בירושלים, ואף היא היתה נערה מצויינת בכל שבח ותהילה. רבים מאד רצו להשתדך איתה, ובכללם בחורים עשירים ונכבדים, אך היא דחתה את כולם, באומרה "אני מחפשת בחור שישב ויעסוק בתורה, שיהיה תלמיד חכם"!

עד שהסתובבו הדברים, ועלה רבי אברהם פטאל אל הגאון רבי עזרא עטיה, ואל הגאון רבי יעקב עדס, (שהיו אף הם מחכמי חלאב), ובירר אצלם על מרן זצ"ל. רבי עזרא אמר לו: "אם לא קמה ישיבת פורת יוסף אלא כדי להוציא מתוכה את רבי עובדיה יוסף, דיינו"! ורבי יעקב עדס השיב לו: "לך ותחטוף אותו, כי אין כמותו! וכבר הוא גדול יותר ממנו! ואם תעשה את השידוך, הנה אני עצמי אגיע לשורר בשמחת השידוכים (אירוסין)".

וכך אמנם היה, נפגשו זה עם זו, וזכו להקים ביתם על אדני התורה בימים קשים, קיימו את התורה מעוני, וזכו לקיימה מעושר, ולרומם דור חדש, שבתוכו גם אלפי בנים ובנות, שכל חפצם, חשקם וגורלם, אך ורק בלימוד התורה ובקיום המצוות.

יהי רצון שנזכה לעשות רצונו של ה' יתברך כרצונו, ונזכה להוושע במהרה בתשועת עולמים.

שבת שלום!

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה


פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה