הלכה ליום שלישי י"א אייר תש"פ 5 במאי 2020

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

שמואל בן אברהם דוד וברטה רוזן ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

ליאור דוד רוזן

בנפול אויבך אל תשמח – יחסו של מרן זצ"ל לאחד ממתנגדיו

שנינו בפרקי אבות (פ"ד משנה יט), שְׁמוּאֵל הַקָּטָן אוֹמֵר: בִּנְפֹל אוֹיִבְךָ אַל תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלוֹ אַל יָגֵל לִבֶּךָ, פֶּן יִרְאֶה ה' וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפּוֹ".

דרש מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (ענף עץ אבות עמוד ש), גדולי ישראל לא היו מתחשבים במי שציער אותם ולא נהג בהם כראוי, להשיב לו גמולו, אלא להיפך, היו משיבים טובה תחת רעה.

ובגמרא במסכת יבמות (סג.) אמרו, רבי חייא, (דודו של רב), היתה אשתו מצערת אותו, ואף על פי כן, כשהיה יוצא לשוק ורואה איזה תכשיט יפה, היה קונה לה אותו, מפני רגש הכרת טובה שהיה לו כלפיה.

בהיות מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל צעיר לימים, וכאשר התחיל לפרסם את פסקיו בעולם, ונודע בשמו הטוב, קמו נגדו כמה מעולי בבל, וביניהם גם כמה תלמידי חכמים, והתנגדו מאד לכל דרכיו, מפני שהיה חולק על הגאון רבינו יוסף חיים, שהיה רבם של כל בני בבל.

אחד מן המתנגדים, היה תלמיד חכם ומקובל, שהיה לומד בבית המדרש "אהל רחל" בירושלים, והיה מתנגד מאד למרן זצ"ל, ונעשו הדברים על ידו כפי שנעשו. אותו תלמיד חכם, היה מנהל בית היתומים הספרדי בירושלים, אשר היה נתון תמיד תחת מרותו של הראשון לציון הרב הראשי לישראל. ובתחילה עמד בנשיאותו הגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל, ואחריו עמד הרה"ג רבי יצחק נסים, ובכל אותם הימים היה אותו חכם מנהל את בית היתומים, ממלא דוחו"ת ומגישם לאישורו של הראשון לציון, וכן על זה הדרך.

לימים, בשנת התשל"ג, נתמנה מרן זצ"ל למשרת הראשון לציון הרב הראשי לישראל. והנה אז, חשב לו אותו חכם, כי בודאי עתה יפרע ממנו מרן זצ"ל את חובו, ושבעתיים ישלם לשונאיו אל פניו להאבידו. והנה חלפו הימים, וירא אותו חכם שמרן לא מנסה להדיחו ממשרתו. ובחלוף עוד זמן, נודע לו כי הרב מרן זצ"ל אף חתם על המסמכים הנוגעים להמשך תפקידו, ואף סייע לו בכל אשר נדרש, גם אישר בחתימת ידו כל טפסי דין וחשבון שערך תוך כדי עבודתו. ומשראה כן, הבין בלבבו כי מרן זצ"ל כיון בכל מעשיו לשם שמים ויראת ה' היא אוצרו, ואך לחינם רדפוהו עושי עולה. על כן החל לחשוב בנפשו, עד כי גמר בדעתו כי שגה שגיאה גדולה במעשיו ונתמלא חרטה, וגמר אומר ללכת לפני הרב ולהתחנן לו, שימחל לו על כל מה שאירע בימי קדם.

ביום מן הימים, היה מרן זצ"ל הולך בדרכו ברחוב עמוס בעיר הקודש ירושלים, ועמו בנו הגאון רבי יצחק שליט"א. לפתע בא לפניהם אותו חכם, וביקש מהרב לדבר עמו איזה דבר. אולם הרב התעלם ממנו והמשיך בדרכו כאילו אינו שומע דבריו. אולם אותו חכם היה תקיף ביותר, על כן עמד על דעתו ונעמד לפני הרב לעוצרו בדרך, באופן שלא יוכל הרב להתעלם ממנו. נעמד הרב ושתק. אמר לו אותו חכם, תמחל לי! השיב לו הרב, חושב אתה שבנקל אוכל למחול לך? הפציר בו אותו חכם, והחל מסביר עצמו כי לא היתה כוונתו רעה וכו', השיב לו הרב, הנני מוחל לך, אולם דע לך, כי בשעה שאתם לחמתם בי וְאִבַּדְתֶּם הרבה, אני למדתי ולמדתי וכתבתי.

וכאלה מעשים רבים היו עמו, הבאנום בספר אביר הרועים, ובעזרת ה' נזכה להוציאו לאור עולם במהרה.

שאלות ותשובות על ההלכה

סיפור יפה רק לא הבנתי מה הקשר "בנפול אוייבך אל תשמח.." וכו'.. זה יותר סיפור על לא תיקום ולא תיטור י"ב אייר תש"פ / 6 במאי 2020

הערה נכונה. הכוונה היא, כי המעשים, ובכללם הנקימה והנטירה, נובעים ממידות רעות, וכשמזהיר התנא בנפול אויבך על תשמח, ממילא לא תכשל בנקימה ונטירה.

סיפור נפלא על מרן זצ״ל אהוב ליבנו! רצינו קצת להבין יותר. מה היה המסר שמרן רצה להעביר בזה שלא מחל במהרה? האם רצה להוכיחו לאותו ת״ח על זה שהם גרמו למרן ביטול תורה באומרו ״אבדתם הרבה״ או מה היתה מטרתו? י"ב אייר תש"פ / 6 במאי 2020

בודאי, מטרתו היתה להוכיחו על פניו, שלא יחשוב שכל כך בקלות דברים חולפים...

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה


פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה