הלכה ליום רביעי כ"ט אדר תשע"ט 6 במרץ 2019

"כסוי חטאה"

שאלה: בעל תשובה, שחטא הרבה, ונכשל גם בעוון עבודה זרה, ואחר כך שב בתשובה שלימה. והוא מספר לאחרים את סיפור חייו. האם הדבר מותר?

תשובה: נאמר בספר תהלים: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה", כלומר, אשריו אותו אדם, שבני אדם אחרים לא יודעים את חטאיו. ומכאן למד רב כהנא (בגמרא בברכות לד:), "חַצִּיף עָלַי מַאן דִּמְפָרֵשׁ חֶטְאֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה". ופירוש הדברים, חצוף בעיני מי שמספר את חטאיו, שהרי נאמר, אשרי אדם "כסוי חטאה".

וטעם הדבר שיש להסתיר את החטאים, פירש רש"י במסכת יומא (פו:), שמפני כבוד ה', רצוי להסתיר את החטא, שהרי ככל שאדם חוטא באופן מפורסם יותר, יש בזה מיעוט מכבודו של ה' יתברך. (עד כאן רש"י), כי כאשר אנשים אחרים רואים שאדם חטא, מתקררת גם יראתם מן ה', וכבוד ה' מתמעט. מה שאין כן כאשר אדם חטא, אם אחרים אינם יודעים מכך, אין כאן כל כך חילול ה'.

ומכאן נראה שעדיף להסתיר את החטאים. וכן פסק הרמב"ם (פ"ב מהלכות תשובה), שבעבירות שבין אדם לה', עזות פנים היא אם מגלה אותן לאחרים, אלא שב לפני האל ברוך הוא ומפרט חטאיו ומתודה עליהם. (ויש בענין זה הרבה חילוקים, ואנו נכתוב את הדברים רק באופן כללי).

אולם בגמרא במסכת סוטה (לב:) מבואר, שציותה התורה שמי שחטא בעוון עבודה זרה (בשוגג), יביא לבית המקדש קרבן של שעירה (עִזָּה). ושאלו בגמרא, שהרי כשמביא החוטא שעירה לבית המקדש, כולם יבינו שהוא מביא אותה מפני שחטא בעבודה זרה, (כי על שאר החטאים מביא קרבן שאפשר לחשוב שאינו קרבן על חטא, אלא קרבן עולה). ואמרו בגמרא, שמאחר ואדם זה חטא בחטא גדול של עבודה זרה, ציוה ה' שיביא קרבן כזה, שכולם ידעו במה חטא, ותגרם לו בושה, ועל ידי הבושה יתכפר חטאו.

ומכאן למדנו, שמי שנכשל בעוון עבודה זרה, ושב בתשובה, כדי שיתכפר חטאו, צריך שיתבייש. וכן מבואר במשנה במסכת מגילה (כה.), שיש פרשיות מסויימות שלא היו מתרגמים אותם בפני הציבור, כדי שלא לבייש את מי שמוזכר בפרשה שחטא, (כמו לדוגמא חטאו של אמנון בן דוד המלך, לא מתרגמים אותו בציבור, מפני כבודו של דוד המלך). ושנינו במשנה שאת סיפור מעשה העגל שחטאו בו ישראל במדבר, קוראים ומתרגמים. והסבירו בגמרא, שאף על פי שבקריאת מעשה העגל נגרמת בושה לעם ישראל, בכל זאת הדבר כדאי להם, כדי שתגרם להם בושה ועל ידי כן יתכפר חטא העגל. ואם כן גם כאן למדנו שכדי לכפר על עוון עבודה זרה (חטא העגל), יש צורך שיתפרסם החטא, כדי שיתכפר לחוטא.

ולכן במקרה שלפנינו, שאותו בעל תשובה חטא גם בעוון עבודה זרה, באמת שיש לכאורה טעם בדבר שיספר לאחרים מה שעשה, כדי שיתכפר חטאו. אולם כל זה נכון דוקא כאשר מספר לכמה יחידים, באופן שהוא מתבייש על מה שאירע, ומצטער בדבריו ומתחרט עליהם, שאז אין בדבר חילול ה', כי מיד כששומעים שכך קרה, רואים את צערו וחרטתו. אבל אם מספר את הדברים בשלוות הנפש, וכל שכן אם נהנה מכל מה שמספר, הדבר אסור, כי יש בזה משום חילול ה'. ובשערי תשובה (סימן תרז) הביא בשם הגאון "פנים מאירות", שלעולם אין לפרסם את החטא, אפילו של עבודה זרה לפני אנשים רבים, והסביר את הדברים. ועל כל פנים כשעושה כן בדרך חרטה ומסביר שנגרמה לו רעה ממה שחטא, ובפרט אם מעיד על עצמו שנענש על מה שעשה (עיין בית הלוי עה"ת בראשית פי"ח) ומספר למעט בני אדם, אין להעיר לו על מה שמספר. אבל בסיפור דברים סתם, ובפרט לרבים, בודאי שאסור. (תשובת הרה"ג יעקב ששון שליט"א).

שאלות ותשובות על ההלכה

שאלוני בשיעור, למה מפרסמת הגמרא חטאים של תנאים ואמוראים, שהיה ריש לקיש ראש השודדים וכי לא היה ראוי להסתיר זאת? ובעל תשובה אין לומר זכור מעשיך הראשונים. ואולי כדי שילמדו מזה - שאף ראש השודדים יוכל להיות ריש לקיש? ה' אדר תש"פ / 1 במרץ 2020

ודאי כן הוא, שפרסמו כן רבותינו כדי להודיע לדורות שאדם שהיה ראש השודדים נתעלה עד שנעשה אחד ממאורות ישראל.

ועוד יתכן שבמעשה של ריש לקיש שהיה מפורסם בכל ישראל, וריש לקיש בעצמו הזכיר כמה פעמים מה שהיה ראש לשודדים, כמו למשל בבבא מציעא דף פד. לכן אין הקפדה בדבר.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה