ידועה ההלכה שכל מצות עשה שהזמן גרמא (דהיינו מצוה שהיא בקום עשה והזמן גורם את המצוה, כגון מצות ציצית ששייכת רק ביום, או מצות לולב ששייכת רק בסוכות וכדומה) נשים פטורות ממנה, חוץ מכמה מצוות שנשים מחויבות בהן מטעמים מיוחדים, כגון מצות הדלקת נר חנוכה ומצות קריאת המגילה שנשים חייבות בהן, משום שאף הן היו באותו הנס, אבל בדרך כלל נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ולכן הן פטורות ממצות ספירת העומר, שהרי היא מצוה שהזמן גרמא.
ומכל מקום מבואר בדברי הפוסקים שיש מצוות, שאף על פי שנשים פטורות מהם, אם הן רוצות הן רשאות לקיימן, כגון לספור ספירת העומר וכיוצא בזה, וכן נוהגות הרבה נשים שמקיימות מצות סוכה ועוד מצוות שהזמן גרמן, אף על פי שהן פטורות ממצוות אלה.
ולכאורה יש להעיר על מנהג זה מדברי רבותינו (ירושלמי שבת פרק א', הלכה ב) "כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט", ואם כן לכאורה לא ראוי שנשים יקיימו מצוות שהן פטורות מהן. ובפרט קשה על דברי רבותינו הראשונים (מהם רבינו תם (ר"ה לג.) והרמב"ן והרא"ה והריטב"א, ועוד.) שכתבו במפורש שנשים יכולות לקיים מצוות שהן פטורות מהן, ומדברי רבותינו משמע שנקראות הדיוטות.
ומרן הרב עובדיה יוסף שליט"א כתב ליישב את דברי הראשונים, על פי דברי רבינו המאירי בחדושיו על מסכת ראש השנה (לג.) שלא אמרו שנקרא הדיוט אלא דוקא במצוה שכל בני האדם פטורין ממנה, מה שאין כן מצות עשה שהזמן גרמא, שהאנשים חייבים בהן, לא שייך לאמר בזה נקרא הדיוט (וכן כתב הרמב"ן, ועוד.) ולכן מובן מדוע נשים יכולות לקיים מצוות שהן פטורות מהן.
ובהלכה הבאה נוסיף עוד בענין זה.
