הלכה ליום חמישי י"ח תשרי תשע"ט 27 בספטמבר 2018

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

כלל ישראל

הוקדש על ידי

שלומי יעקוב בן יפה

חג הסוכות

התורה צותה אותנו לשבת בשבעת ימי החג בסוכה, ולשמוח בחג הסוכות יותר מבשאר החגים. והדבר צריך ביאור, במה נתיחד חג הסוכות שכל כך הגדילה התורה במצוות מיוחדות אלו שנצטוינו בו. שהרי בחג הפסח, מובן מאד מדוע עלינו לשמוח, שהרי יום זה יצאנו ממצרים ונעשינו לעם. וכן בחג השבועות, השמחה מובנת מאד, שהרי הוא יום מתן תורתינו, אשר היא חיינו ואורך ימינו, ואין עמינו עם אלא בתורתו. אבל בחג הסוכות שלא נודע על דבר מיוחד כל כך שנעשה בו, לשמחה מה זו עושה?

ואם נרצה לומר ששמחת חג הסוכות והישיבה בסוכה באה כנגד מה שהיינו מוקפים ענני כבוד בצאתנו ממצרים, "ולמען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל", אם כך, היו צריכים להיות גם חגים כנגד נס המן שירד לנו במדבר, וכן כנגד בארה של מרים, ושאר המופתים שידענו במדבר. ואם כן לא מובן במה נתיחד נס ענני הכבוד שבעבורו נצטוינו במצוות החג, ברוב שמחה וששון. וביותר צריך ביאור, מדוע נצטוינו במצוות אלו דוקא לאחר כובד הראש הגדול שידענו לאחר ימי הרחמים והסליחות, אשר בסופם היום האדיר בימי השנה, יום הכפורים.

אלא ביאור הדבר הוא, כי בצאת בני ישראל ממצרים, היו כולם עובדי עבודה זרה, ולא היתה להם, לא חירות הגוף ולא חירות הנפש. והשם יתברך חס עליהם והוציאם ממצרים להצילם מגלות הגוף. ולאחר מכן נתן לנו את השם יתברך את כלי חמדתו, היא התורה הקדושה, להצילנו מגלות הנפש, ולהפיח בקרבם של ישראל רוח חיה, והחיה את העולם כולו. אבל בעוונות הרבים עבדו בני ישראל את העגל, וחטאו שוב בחטא מר ממות לפני ה' יתברך, עד שכעס עליהם ה' מאד, ומשה רבינו ברצותו לזעזע את ישראל, ולשכח את כעסו של ה', שיבר את לוחות הברית, ואחר כך עלה שוב אל הר סיני ארבעים יום, עד שאמר לו ה' יתברך ביום הכפורים "סלחתי כדבריך". ונסלח לעם ישראל עוון חטא העגל.

ועל כן מובנת השמחה בחג הפסח ובחג הסוכות, וכן התכונה הרבה ביום ראש השנה ויום הכפורים, שהם חגים וימים טובים לעם ישראל, על יציאתו מגלות הנפש והגוף, ועל הסליחה שסלח לנו ה' יתברך. אבל חג הסכות, אינו כשאר החגים, מפני שהוא אינו עוד חג ל"ישראל" אלא חג שהוא לה' יתברך, כמו שנאמר "שבעת ימים תחוג לה' אלהיך". עיקר השמחה והענין בחג, הוא שאנו עושים אותו לה', ואנו חוגגים עם ה', מפני שהקדוש ברוך הוא רצה מסיבותיו, שתהיה לו השראת השכינה בעולם שלנו, בעולם הגשמי של בני האדם, ובעולמות העליונים כבר היתה דירה לה' יתברך, בעולם המלאכים, והם טענו על בני ישראל "מה אנוש כי תזכרנו", לרוב פחיתותם של בני האדם, אבל ישראל על ידי קיום התורה והמצוות העלו את דרגת בני ישראל מאד מאד, ובזה הם מקיימים את כל העולם כולו, ועל כן חפץ ה' יתברך להשרות שכינתו בינהם, שכביכול תהיה לו דירה בעולם שלנו, וכל זה מיד אחרי יום הכפורים שאז ישראל הם בדרגה הגבוהה ביותר, וזהו בודאי הזמן המוכן ביותר להשראת שכינתו של השם יתברך על עמו.

ועל כן מובן גם מדוע נצטוינו בשמחה יתירה בחג הסכות, שהוא זמן השראת השכינה על עם ישראל, ובודאי שדבר זה אמור להיות הגורם המובהק ביותר לכל איש ישארל, שמחה רוחנית אמיתית, על קרבתינו לה' יתברך, ועל טובה גדולה שנתן לנו בימי הרחמים, לזכך אותנו מעוונותינו באופן בלתי טבעי, בחסד עצום ובאהבה אין קץ.

ואם בסוכה יושב ושמח את שמחת החג במאכלים ערבים "אין שמחה אלא בבשר ויין", שמח בקרבת השם אליו, ויושב ועוסק בתורה יחד עם בני ביתו, והקדוש ברוך הוא יושב ממש על ידו, מה שאין כן בכל השנה כולה, אם יעשה אדם כדבר הזה, ויתבונן בעומק המצווה, יבא לידי מצב שלא ירצה בכלל לעזוב את הסוכה, שהיא "צילא דמיהמנותא", וכמו שאמרו בזהר הקדוש, שכשהאדם יושב בסוכה, השכינה פורסת את כנפיה עליו, ושבעת האושפיזין באים לגור ביחד עמו. אשרי העם שככה לו.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה