הרמב"ם ז"ל (פרק י' הלכה י"ג) כתב בזו הלשון: היוצא לשדות או לגנים ביומי ניסן ורואה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך וכו'. עד כאן לשונו. ומדבריו שכתב היוצא לשדות, ולא כתב הרואה אילנות, דייק הגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת לב חיים (סימן מ"ה) שמברכים רק על אילנות שנמצאים מחוץ לעיר, אבל על עצים שבתוך העיר או בחצירו, אין מברכין עליהם כלל.
אך הגאון רבי חיים פלאג'י בעצמו, בספרו מועד לכל חי (סימן א' אות ז') כתב, שראה שרוב העולם נוהגים לברך אפילו בעודם בביתם, כשרואים מחלון ביתם את האילנות. וכן כתב בספר פרי האדמה (לגאון ירושלים, הראשון לציון רבינו מיוחס בן רבי שמואל, לפני כמאתיים שנה) שמה שכתב ברמב"ם, "היוצא לשדות", ולא כתב "הרואה אילנות", לאו דוקא, אלא שבדרך כלל אדם יוצא לשדות ושם רואה אילנות. וכן כתבו במפורש כמה ראשונים (רבי דוד אבודרהם, רבינו ירוחם, ומהר"ם רקנאטי ועוד) "הרואה" אילנות, ולא כתבו "היוצא", ולכן מי שקשה לו לצאת אל מחוץ לעיר, וכן במקום שיש בזה ביטול תורה, יוכל לברך ברכת האילנות גם על אילנות שבתוך העיר.
ומה טוב לברך ברכת האילנות בעשרה, ובכוונה הראויה, ואחר כם יאמרו מזמור "בשוב ה' את שיבת ציון" ומזמור "הללויה הללו את ה' מן השמיים" ויסיימו באמירת קדיש יהא שלמא.
