היוצא בימי ניסן, ורואה אילנות שמוציאים פרחים, מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם".
ותיקנו רבותינו ברכה זו, מכיון שהלבלוב באילנות הוא דבר שבא מזמן לזמן באופן מחודש, שאדם רואה עצים יבשים שהפריחם הקב"ה (הרא"ה בספר פקודת הלוים, ברכות מג:) ואין לברך ברכה זו אלא פעם בשנה ולא יותר.
וגם הנשים יברכו ברכת האילנות בחודש ניסן, ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן (דהיינו מצוות שהם בקום עשה שנוהגות רק בזמן מסוים כגון מצות ארבעת המינים בסוכות) מכל מקום ברכת האילנות יברכו. והטעם הוא, לפי מה שכתב בספר טורי אבן (מגילה כ:) לענין מצות הבאת בכורים לבית המקדש, שאף נשים מביאות בכורים לבית המקדש, אף על פי שמחנוכה ואילך לא מביאים בכורים, מכל מקום לא חשיב מצות עשה שהזמן גרמא, משום שדוקא מצוה שאינה נוהגת בכל זמן מצד עצם המצוה נחשבת מצות עשה שהזמן גרמא, אבל בכורים שמחנוכה ואילך לא מביאים מפני שלא מצויים פירות על פני השדה, ואילו היו מצויים עוד על פני השדה היו הימים בני הבאת בכורים, לא חשיב מצות עשה שהזמן גרמא.
והוא הדין בנדון ברכת האילנות, שמעצם מצות ברכת האילנות, היה ראוי לברך בכל זמן, אלא שהטעם שמברכים דוקא בימי ניסן הוא משום שאז מלבלבים האילנות, ולכן גם נשים יברכו ברכת האילנות ויובאו פרטי דינים בזה בהלכה הבאה.
