הלכה ליום שלישי כ"ט אייר תשפ"ה 27 במאי 2025

בישול מאכלים שישארו מיום טוב

הזכרנו, שבעוד שבוע ביום שני, ממוצאי יום ראשון, יחול "חג השבועות".

בישול מיום טוב לחבירו
אסור לבשל מיום טוב עבור יום חול, או עבור מוצאי יום טוב. וכן בחוץ לארץ, שנוהגים לעשות שם שני ימים טובים, אסור לבשל מיום טוב ראשון עבור יום טוב שני. (אולם בשנה שיום טוב שני של שבועות יחול בשבת, הדין שונה, כאשר יתבאר בהזדמנות אחרת אם ירצה ה'). וכן הדין בשני ימים טובים של ראש השנה, שאין לבשל מיום טוב ראשון ליום טוב שני.

טירחה מועטת
ואפילו דבר שאינו "מלאכה" ממש אלא רק טירחה מועטת, אסור לעשותו מיום טוב (או משבת) ליום טוב שני או ליום חול, משום איסור הכנה משבת או מיום טוב ליום חול. ולכן אסור להדיח כלים ביום טוב לצורך מוצאי יום טוב, כפי שאסור לעשות כן עם הכלים שאוכלים בהם בסעודה שלישית בכל שבת ושבת.

סיר מלא תבשיל
אף על פי שאסור לבשל מיום טוב לצורך מוצאי יום טוב, מכל מקום מותר לאשה לבשל ביום טוב סיר מלא דגים או בשר, קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאין בכוונתה לאכול אלא חתיכה אחת, מפני שהתוספת נותנת טעם בתבשיל, שאינו דומה טעם הדג כאשר הוא מתבשל בסיר עם הרבה חתיכות דגים, לטעמו של דג המתבשל לבדו.

ומכל מקום לכתחילה, צריכה האשה להזהר שלא לומר בפירוש שהיא עושה גם לצורך יום חול. רק תבשל כדי שיהיה התבשיל טעים לכבוד יום טוב.

בישול אחר הצהרים
אבל אחר סעודת הצהרים, אסור לבשל לצורך הלילה על מנת שתאכל חתיכה אחת, מפני שאין זה בישול לצורך יום טוב אלא "הערמה". כלומר, שהרי אינה מבשלת אלא לצורך מוצאי יום טוב, וכל מה שהיא אומרת שהיא תאכל חתיכה אחת, אין זאת אלא מפני שתואנה היא מחפשת, כיצד להתיר לה בישול ביום טוב, ודבר זה נקרא "הערמה", ואסור לעשות כן בנדון זה.

לסיכום: אסור לעשות שום דבר ביום טוב לצורך יום המחרת. ומותר לבשל סיר עם כמה חתיכות, אף שאין כוונה אלא לאכול חתיכה אחת, משום שהתבשיל משובח יותר כשאינו מועט. ואחר סעודת הצהריים ביום טוב, אסור לעשות כן.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה