הזכרנו, שבעוד שבוע ביום שני, ממוצאי יום ראשון, יחול "חג השבועות".
בישול מיום טוב לחבירו
אסור לבשל מיום טוב עבור יום חול, או עבור מוצאי יום טוב. וכן בחוץ לארץ, שנוהגים לעשות שם שני ימים טובים, אסור לבשל מיום טוב ראשון עבור יום טוב שני. (אולם בשנה שיום טוב שני של שבועות יחול בשבת, הדין שונה, כאשר יתבאר בהזדמנות אחרת אם ירצה ה'). וכן הדין בשני ימים טובים של ראש השנה, שאין לבשל מיום טוב ראשון ליום טוב שני.
טירחה מועטת
ואפילו דבר שאינו "מלאכה" ממש אלא רק טירחה מועטת, אסור לעשותו מיום טוב (או משבת) ליום טוב שני או ליום חול, משום איסור הכנה משבת או מיום טוב ליום חול. ולכן אסור להדיח כלים ביום טוב לצורך מוצאי יום טוב, כפי שאסור לעשות כן עם הכלים שאוכלים בהם בסעודה שלישית בכל שבת ושבת.
סיר מלא תבשיל
אף על פי שאסור לבשל מיום טוב לצורך מוצאי יום טוב, מכל מקום מותר לאשה לבשל ביום טוב סיר מלא דגים או בשר, קודם סעודת הצהרים, אף על פי שאין בכוונתה לאכול אלא חתיכה אחת, מפני שהתוספת נותנת טעם בתבשיל, שאינו דומה טעם הדג כאשר הוא מתבשל בסיר עם הרבה חתיכות דגים, לטעמו של דג המתבשל לבדו.
ומכל מקום לכתחילה, צריכה האשה להזהר שלא לומר בפירוש שהיא עושה גם לצורך יום חול. רק תבשל כדי שיהיה התבשיל טעים לכבוד יום טוב.
בישול אחר הצהרים
אבל אחר סעודת הצהרים, אסור לבשל לצורך הלילה על מנת שתאכל חתיכה אחת, מפני שאין זה בישול לצורך יום טוב אלא "הערמה". כלומר, שהרי אינה מבשלת אלא לצורך מוצאי יום טוב, וכל מה שהיא אומרת שהיא תאכל חתיכה אחת, אין זאת אלא מפני שתואנה היא מחפשת, כיצד להתיר לה בישול ביום טוב, ודבר זה נקרא "הערמה", ואסור לעשות כן בנדון זה.
לסיכום: אסור לעשות שום דבר ביום טוב לצורך יום המחרת. ומותר לבשל סיר עם כמה חתיכות, אף שאין כוונה אלא לאכול חתיכה אחת, משום שהתבשיל משובח יותר כשאינו מועט. ואחר סעודת הצהריים ביום טוב, אסור לעשות כן.
