מהי מצה עשירה, כתב מרן השולחן ערוך (סימן תס"ב ס"א) מי פירות (כגון מיץ שסוחטים מתפוזים, או יין) בלא תערובת מים איך מחמיצין כלל, ומותר לאכול בפסח מצה שנילושה במי פירות אפילו שהתה כל היום, (דהיינו אפילו אם שהה הקמח בתוך המיץ או היין זמן ממושך שבאופן כזה אילו היו מים רגילים החטים היו מתבקעות ומחמיצות) אלא שאין יוצאין בה ידי חובת אכילת מצה בערב פסח, מפני שהיא מצה עשירה, והכתוב אומר "לחם עוני", עד כאן דבריו. וכן היה מנהג הספרדים כדעת השולחן ערוך להקל לאכול בפסח מצה עשירה.
אולם האשכנזים נהגו להחמיר בזה, מפני שכך דעת כמה ראשונים, וכן פסק הרמ"א בהגהתו בשולחן ערוך (שם).
ובארץ ישראל, בעיר תל אביב, רצו שני בעלי מאפיות של בסקויטים לייצר מצה עשירה לפסח, דהיינו קמח עם מי פירות בלבד בלי שום תערובת מים, לאחר הכשרת מכונות האפיה כדת ובהשגחת תלמיד חכם ירא שמים, ורב העיר הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, לא רצה להרשות להם לעשות מצה עשירה, מפני שחשש לסברת הרמ"א "שבמדינתם אין נוהגין ללוש במי פירות ואין לשנות אלא אם כן לצורך חולה או זקן הצריכים לכך" ולאחר שנתמנה הגאון רא"י אונטרמן זצ"ל לרב ראשי לישראל, מונה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א לכהן כרבה הראשי של תל אביב, ובשנת תש"ל הוא שינה את הנוהל שהיה נהוג עד אז ברבנות הראשית לתל אביב, ונתן תעודת כשרות למפעלים שקבלו על עצמם את השגחת הרב ואת כל דרישותיו ההלכתיות, מפני שיש בתל אביב קהילה גדולה של ספרדים ועדות המזרח, שנהגו מימי עולם להקל בזה כדעת מרן.
אולם החנוני שמוכר עוגות אלו בפסח צריך להודיע על ידי מודעה במקום הנראה לעין, שהעוגות נעשות מקמח (כשר לפסח) עם מי פירות, ולפי מנהג האשכנזים יש להחמיר שלא לאכל מהם בפסח, זולת לחולים, זקנים, וילדים שלא הגיעו למצוות.
