בהלכות הקודמות ביארנו שיש איסור חמור להתדיין בפני בתי משפט חילוניים או של גויים, והשאלה הנשאלת פעמים רבות היא, מכיון שבזמנינו אין סמכות חוקית לבתי דין רבניים לענייני ממונות לחייב אדם להתדיין בפניהם, לכן קורה שאדם בא לתבוע את חבירו לדין תורה, וחבירו מסרב להופיע בפני בית הדין, ואין לתובע ברירה אלא לתבעו לבית משפט חילוני, או לבית משפט של גויים, כיצד יש לנהוג במצב שכזה?
תשובה: בגמרא במסכת בבא קמא (דף צב:) אמר לו רבא לרבה בר מרי, מהו מקורו של המשפט השגור בפי האנשים, "קרית חברך ולא ענך רמי גודא רבה שדי ביה"? (כלומר, אם קראת לחברך להעיר לו על מעשיו הרעים, ולא ענה לך, קח כותל אבנים גדול והפל עליו, זאת אומרת, תניח לו שישאר בטיפשותו ורשעותו), אמר לו, (שמקור משפט זה הוא מן הפסוק): "יַעַן טִהַרְתִּיךְ וְלֹא טָהַרְתְּ מִטֻּמְאָתֵךְ, לֹא תִטְהֲרִי עוֹד!". וכתב רבינו הרא"ש על זה, מכאן פסק רב פלטוי ז"ל, ראובן שיש לו תביעה על שמעון, ומסרב שמעון לבא עמו לבית דין, שרשאי להביאו לערכאות של גויים כדי להוציא את כספו מתחת ידי שמעון. וכן כתב גם בספר התרומה, והוסיף, שכשדן אותו בערכאות יוציא ממנו ממון כמה שמגיע לו על פי דין תורה. וגם הרמב"ם כתב כדברי רב פלטוי, אלא שהוסיף שצריך ליטול רשות מבית דין לפני שיתבענו לערכאות. וכן פסק מרן השלחן ערוך.
ולאור האמור, כך גם נוהגים כיום בתי דין לענייני ממונות השופטים על פי דיני התורה, שכשמזמין אדם את חבירו לדין, והלה מסרב להופיע בפני בית הדין, נותנים בית הדין לתובע רשות לתבוע את חבירו אצל בתי המשפט החילוניים או הגויים.
וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל: עורך דין דתי ירא שמים, שנדרש לייצג בבית המשפט אדם (יהודי) שתובע ממון מחבירו, לפי ההלכה חייב להימנע מכך, שהרי הוא מסייע בידי עוברי עבירה, שתובעים לערכאות נגד התורה, אבל לייצג נתבע שנאלץ לבוא לבית המשפט מצד שהתובע מסרב להתדיין בדין תורה, וכופה את הנתבע להתדיין בבית המשפט. (וכן במקרה שנתבאר בהלכה זו, שנאלץ התובע לתבוע בערכאות), מותר לעורך דין לייצגו להציל עשוק מיד עושקו. ובודאי שמוטל על עורך דין שכזה, להתייעץ עם תלמיד חכם מובהק, שיורה לו כיצד לנהוג.
ובאופן כללי לא היה מרן זצ"ל מעודד אנשים ללכת ללימודי משפטים. וכן שמענו שבמכללה שלמדו בה בנות חרדיות, הורה שלא יכניסו שם לימודי משפטים, משום שלא הגון הדבר שנעסוק אנחנו בחוקים ובמשפטים הללו לכתחילה. ורק מי שמסיבות שונות כבר התמנה למשרת עורך דין, עליו לנהוג ככל האמור, וישמר לנפשו שלא להגרר אחר חביריו עורכי הדין, שלא נוהגים על פי התורה הקדושה.
