אנו עומדים בסמוך לימי חג השבועות, חג מתן תורה, שיחול בעזרת ה' ביום שישי (ממוצאי יום חמישי בערב) הבא עלינו לטובה.
יסוד אמונת ישראל בתורה הקדושה, באה להם מהאמונה מנבואות משה רבינו עליו השלום. כי הוא שלימד את רוב חוקי התורה לישראל, ומפיו למד יהושע בן נון, ויהושע מסרה לזקנים, וכך מדור דור עברה מסורת ישראל עד לדורינו אנו. ובאמת ששורש אמונת ישראל נובע מן המעיין אשר עודנו נובע עד היום הזה, הוא מעיין התורה הנובע מעת היותינו לעם קודש, משעה שקבלנו את תורתינו הקדושה בהר סיני, ביום חג השבועות.
וכבר כתב הרמב"ם (בפרק שמיני מהלכות יסודי התורה) בזו הלשון: "משה רבינו, לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה, שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם, לא להביא ראיה על הנבואה, היה צריך להשקיע את המצריים, קרע את הים והצלילן בתוכו, צרכנו למזון הוריד לנו את המן, צמאו, בקע להן את האבן, כפרו בו עדת קרח, בלעה אותן הארץ, וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו? במעמד הר סיני, שעינינו ראו ולא זר, ואזנינו שמעו ולא אחר, האש, והקולות, והלפידים, והוא נגש אל הערפל, והקול מדבר אליו ואנו שומעים, משה משה! לך אמור להן כך וכך, וכן הוא אומר, פנים בפנים דבר ה' עמכם, ונאמר, לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת. עד כאן.
ומאחר וכל נשמות ישראל, ונשמותינו אנו בכלל זה, וכל נשמות גרי הצדק שהיו עתידים להתגייר, היו נוכחים בשעה שקיבלו ישראל את התורה, הרי שמעמד הר סיני עודו מהדהד באזנינו, ונצב לעיני נשמותינו מעמד מרהיב עין, של אותו יום בו נבקעו שבעה רקיעים, ונגלה לפנינו כסא הכבוד.
מעשה ברבי יהונתן איבשיץ, שבהיותו עלם צעיר, שמע המלך מחכמתו ופקחותו הרבה, ושלח ובקש שיבא אליו. כאשר הגיע רבי יהונתן, ביקש המלך, שלא יודיעו לו היכן חדרו נמצא, אלא יסתובב לבדו בארמון עד שיגיע אליו. כאשר הגיע מהר מאד רבי יהונתן אל המלך, שאל אותו, מניםן ידעת היכן נמצא חדרי? השיבו רבי יהונתן, שאלתי את אנשי הארמון היכן הוא חדרו של המלך, וכך הגעתי. אמר לו המלך, ואילו אחד היה אומר לך, לך ימינה, והשני היה אומר לך לך שמאלה, מה היית עושה? אמר לו, הייתי שואל אדם שלישי, ועושה כדבריו, שהם דברי הרוב. אמר לו המלך, אם כן, שאתה שומע בקול הרוב, מדוע אינך מאמין בדת הנוצרית, הרי אנו הנוצרים רבים הרבה יותר מכם היהודים, ואם כן עליך להמיר את דתך לדתינו!
ענה לו רבי יהונתן, אדוני המלך! עתה, שהנני רואה את כבוד אדוני המלך יושב על כסאו בבגדי מלכות, הרי אפילו אם יבאו כל העולם כולו ויאמרו לי, אין זה מקומו של המלך, הרי לא אשמע בקולם, אף אנו, עם ישראל, שקבלנו את תורתינו הקדושה, עיננו הרואות את כבוד ה' מדבר מתוך האש "אנכי ה' אלהיך", ואם כן בודאי שאין לנו אלא מה שעיננו רואות.
