הלכה ליום חמישי כ"ב שבט תשפ"ד 1 בפברואר 2024

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

ויולט צדיק בת צ'חלה רחל ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

משפחה

המשך ענין שבועות

בהלכה הקודמת הסברנו מהי השבועה שאמרה התורה שישבע אדם לחבירו בבית דין, וכתבנו כי שבועת התורה שהיו משביעים בבית דין היא שבועה בשם ה', שהיה הנשבע אומר שהרי הוא נשבע בשם ה' אלהי ישראל, שכך וכך הוא חייב לחבירו. וכיוצא בזה. והבאנו כמה מאיימים ומזהירים את הנשבע שלא ישבע לשקר, עד כדי כך שהרבה מאד בני אדם כשבאים להשבע בבית דין, מחליטים לוותר על הממון שהם תובעים רק בכדי שלא להזדקק לשבועה כל שהיא, אפילו על אמת.

ועתה נבא לדון במה שיש נוהגים להשתמש במטבע הלשון "נשבע לך" בשיחתם עם חבריהם, האם יש איסור בדבר, והאם יש תוקף לשבועות אלה.

נחלקו רבותינו הראשונים בתחילת מסכת שבועות, האם יש תוקף מן התורה לשבועות שהן בלא שם שמים. כגון, אדם האומר, אני נשבע שראיתי כך וכך, ולא אמר שהוא נשבע בה', האם יש בכך דין שבועה או לא. והסכמת כל הפוסקים, שאף אם נאמר שאין חיוב מלקות על שבועת שקר או שבועת שוא בלא הזכרת ה', מכל מקום איסור תורה יש בזה, כל ששבועתו אינה אמת, בין שנשבע על דבר שלשעבר, כגון, אני נשבע שראיתי כך וכך, ובין אם נשבע על להבא, הנני נשבע שלא אעשה כך וכך, או שאעשה כך וכך. הרי זו שבועה מן התורה. וכן פסק מרן השלחן ערוך ביורה דעה (סימן רלז) בזו הלשון: "האומר אני נשבע שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו, הרי זה שבועה, אף על פי שלא הזכיר לא שם ולא כינוי".

וממוצא הדברים אנו למדים, שמה שנוהגים קלי עולם או אנשים העושים כן מחוסר ידיעה, להזכיר לשון שבועה בכל יום תמיד, רעה גדולה הם מביאים על עצמם, כפי שהזכרנו כבר, כי בעון נדרים בניו של אדם חס ושלום מתים, ושייך ענין זה גם בעניני שבועות. ועונשו גדול מנשוא. ואפילו אם נשבע על אמת, הנה לא ימלט כי בהרגילו את עצמו תמיד בלשונות שבועה, סופו שיכשל באיסור שבועת שוא או שקר. ובפרט הנשבעים על להבא, כגון שאומרים שלא ידברו יותר עם פלוני, הם מועדים יותר להכשל בשבועות ובנדרים לשוא ולשקר, והרי הם בכלל הנשבעים לשוא ולשקר.

וכתבו הפוסקים, ובהם הגאון רבי אליעזר פאפו בספר פלא יועץ, שלא רק בלשון הקודש (עברית) אסור להשבע, אלא כמו כן בלשונות הגויים אסור להשבע. ולכן יש להזהר שלא יאמר אדם "באללה", בלשון של אימות הדבר, מפני שבלשון ערבית "וואלהי" ו"באללה", הם לשונות שבועה בהשם יתברך ממש. וכן בשאר לשונות הגויים שיש בהם עניני לשון שבועה בשם ה' או שלא בשם ה', יזהר כל אדם שלא יעלו על דל שפתיו לעולם.

וכן הנשבעים בחיי אביהם או אחיהם וכדומה, מלבד איסור שבועת שוא יש בזה גם חסרון כבוד כלפי מי שהוא נשבע בשמו בכל עת. ופירשו המפרשים "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא", דהיינו, "לא ינקה ה'", אפילו את עון מי שישא את "שמו", את השם של עצמו, לשוא.

ונסיים במעשה בהגאון רבי עבדאללה סומך זצ"ל, רבה של בבל (עיראק) לפני למעלה ממאה שנה, שהוצרך פעם להשבע בבית משפט של הגויים שבועת שקר, שהיה בה ענין פיקוח נפש להציל את נפשות אחיו היהודים המעונים תחת עלילותיהם של שלטונות בבל שהיו שונאי ישראל אכזריים. ואף על פי כן לא רצה הגאון ז"ל להשבע לשקר, אפילו לצורך פקוח נפש. מה עשה?, הערים עליהם, שהרי לשון השבועה בלשונם הינו "ווַאְלָלה הִיא", והוא נשבע "וְולַא הִיא",  כלומר, ולא היא, בלשון ארמית, והם כמובן לא הבחינו בשינוי המועט בניקוד המילים שיצאו מפה קדוש. נמצא, שאפילו לצורך גדול יזהר אדם שלא ישבע כלל, וכל שכן בשם ה'.

ולסיכום: הנשבעים בכל עת בלשון "נשבע לך", הוא מנהג שטות ללא צורך, ויש בו סכנה גדולה להלכד בעוון שבועות שקר או שבועות שוא, כי שבועה בלשון זו, אף שאינם מכירים שם שמים, יש לה תוקף של שבועה ממש מן התורה, שחומרתה גדולה מאד.

שאלות ותשובות על ההלכה

איך אפשר לתקן אם אדם נשבע על משהו מסויים שלא יעשה ועבר על כך ? חשוב לציין לא שבועה בשם ה' חס ושלום א' כסלו תשע"א / 8 בנובמבר 2010

שלום רב!

ראשית כל, עליו לעשות התרה על אותו נדר שנדר. עליו ללכת לתלמיד חכם הבקי בעניני נדרים, שהוא ימצא פתח להתיר את הנדר, ויתירנו בפני שלשה. ורק אחר יש לחפש אחר תיקון לעון הנדר, שאחרי ההתרה יהיה קל יותר.
 
בברכת התורה,
הלכה יומית.

איך מתירה אישה שנשבעה לשון שבועה ללא שם ומלכות? האם בעל היכול להתיר לה? ל' חשון תשע"א / 7 בנובמבר 2010


שלום רב!

אשה שנשבעה, אפילו אם נשבעה בלא שם שמים, וכגון שאמרה, אני נשבעת שלא אבשל יותר, וכיוצא בזה, בדרך כלל אין בעלה יכול להפר לה את השבועה.
 
בכדי שיוכל הבעל להפר את השבועה, צריך שיתקיימו כמה תנאים, ראשית כל, השבועה צריכה להיות מענינים שיש לבעל שייכות בהם, או שתהיה שבועה ששייך בה עינוי נפש. ויש בענין זה תנאים ופרטים רבים.
 
מלבד זאת, אין הבעל רשאי להפר את השבועה אלא ביום שומעו, כלומר ביום בו שמע את האשה נשבעת, אבל אחר כך אינו יכול להפר.
לפיכך בדרך כלל, כאשר האשה נשבעת, יש צורך שתלך בפני תלמיד חכם, היודע למצוא פתח וחרטה בכדי להתיר את השבועה, כדין התרת נדרים. ואותו תלמיד חכם יקבץ איתו עוד שני דיינים, ויתיר את השבועה. והחכם חייב לדעת מה היתה השבועה, בכדי שיוכל למצוא לה היתר. אבל שאר הדיינים אינם צריכים לדעת מהו תוכן השבועה.
 
האשה יכולה למנות את בעלה שליח עבורה להשאל על שבועתה. אולם, הבעל אינו רשאי ללכת ולקבץ בעצמו שלשה דיינים להתיר את השבועה, אלא רשאי להתיר את השבועה רק כאשר ראה שלשה דיינים היושבים ממילא יחד.
אין צורך שיהיו הדיינים דיינים בפועל, ודי בכך שיהיו שלשה אנשים כשרים היודעים מענין התרת נדרים ושבועות. אבל החכם המוצא פתח וחרטה, צריך שיהיה תלמיד חכם הבקי בעניני שבועות ונדרים.
 
לאחר ההתרה, יש להורות לאשה לתת סכום כסף לצדקה, ושתקבל על עצמה שלא תשבע יותר כל ימי חייה. יש לשים לב, שאם השבועה היתה מתוך כעס, צריך למצוא דרך שהאשה לא תגיע למצב לחץ כזה המביא אותה לידי שבועה.
 
אפילו במקרה בו מורה החכם שהבעל רשאי להפר את השבועה, רצוי להתירה לגמרי בפני שלשה, מפני כמה וכמה טעמים.
 
בברכת התורה,
הלכה יומית.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה