בסוף ההלכה הקודמת דברנו, שלא תקנו חכמים תפילת תשלומין, אלא למי ששכח להתפלל בשוגג, אבל מי שלא התפלל תפילה אחת במזיד, אינו רשאי להשלים תפילתו בשום אופן.
כתב מרן בשולחן ערוך, שאף על פי שלא תקנו חכמים תפילת תשלומין למי שלא התפלל במזיד, מכל מקום אם רוצה להשלים תפילתו על ידי שיתפלל אותה כתפילת נדבה רשאי לעשות כן. וכתב על זה מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א, שדין זה, שאדם יתפלל תפילה בתורת נדבה, אינו יכול לבא לידי מעשה בדורותינו, משום שמרן השולחן ערוך כתב (בסימן קז. סעיף ד.) שהרוצה להתפלל תפילת נדבה, צריך שיהיה מכיר בעצמו שהוא זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף, אבל אם אינו יכול לכוין כראוי, נאמר עליו "למה לי רוב זבחכים". והלואי שיוכל לכוין בשלושת התפילות הקבועות בכל יום. עד כאן. וכתב בספר חיי אדם (להגאון רבי אברהם דאנציג זצ"ל מוילנא לפני כמאתיים שנה), שבזמן הזה, אסור להתפלל תפילת נדבה, כי הרוצה להתפלל תפילת נדבה, צריך שיכיר בעצמו שהוא זריז וכו', שיוכל לכוין בתפילתו, וידוע שבזמן הזה אפילו אחד מאלף לא ימצא שמכוין בתפילתו כראוי.
ולפיכך מי שדילג תפילה אחת במזיד, הרי הוא בכלל המעוות לא יוכל לתקון, ואינו רשאי להשלים תפלתו בתורת נדבה, שבזמנינו נתבטלו תפילות הנדבה, וכלשון הרשב"ץ (רבי שמעון בר צמח זצ"ל, מאחרוני הראשונים), שכתב שנסתלקו הנדבות בדורות האלה, ואין מתפללין אותן כל עיקר. ומכל מקום כתב מרן הרב שליט"א, שבמקום שאדם צריך לחזור ולהתפלל, אלא שיש מחלוקת הפוסקים אם הוא חייב לחזור ולהתפלל, אז בודאי שנכון לעשות "תנאי" שאם אינו חייב לחזור ולהתפלל תהא תפלתו תפילת נדבה, וכפי שנזכר פעמים רבות בהלכות המובאות במסגרת זו, משום שכיון שסוף סוף אדם זה צריך לחזור ולהתפלל, אם כן אף על פי שלא כיוון יפה בתפילתו, מכל מקום לא שייך לקרוא עליו את הפסוק "למה לי רוב זבחיכם", שהרי לא מנדבת רוחו התפלל, אלא מחמת שכך הוא מחוייב על פי ההלכה. וכן כתב הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל, ועוד מגדולי הפוסקים.
