לא ירחוץ פניו במים ביום הכפורים בבוקר, ואם היו פניו מלוכלכות, כגון שיש לו לכלוך ליד עיניו, מותר לרחוץ המקום המלוכלך, ומי שהוא מפונק, ואין דעתו מיושבת עליו כשאינו רוחץ פניו בשחרית מותר לו לרחוץ פניו בשחרית. והאשכנזים מחמירים בזה שלא לרחוץ הפנים ביום הכפורים אפילו מי שהוא איסטניס, אלא אם כן להעביר הלכלוך סביב עיניו וכיוצא בזה.
צריך להוסיף מחול על הקודש במוצאי יום הכפורים, ולכן אסור לאכול או לעשות מלאכה במוצאי יום הכפורים מיד עם צאת הכוכבים, אלא יש להמתין מעט, וראוי לכל אדם להחמיר על עצמו שלא לאכול ולא לעשות מלאכה במוצאי יום הכפורים, עד שיעברו שעה וחומש (שבעים ושתים דקות,) מזמן שקיעת החמה, כדעת רבינו תם, וכן דעת רוב רבותינו הראשונים, ומכל מקום, אדם חולה שמצטער הרבה מן התענית, וכן נשים מעוברות ומניקות המצטערות הרבה מן התענית, רשאים להקל לטעום מעט זמן אחר צאת הכוכבים.
צריך להבדיל על הכוס במוצאי יום הכפורים. ואין מברכים על הבשמים בהבדלה, וצריך לברך "בורא מאורי האש" על נר ששבת, דהיינו נר הדולק מערב יום הכפורים, או על נר שהודלק מנר אחר שדלק מערב יום הכפורים, ואם אין לו נר שדלק מערב יום הכפורים, לא יברך על נר שהודלק במוצאי יום הכפורים.
המדקדקים במצוות מתחילים במוצאי יום הכפורים בבנית הסוכה, כדי לצאת ממצוה למצוה, ועל כגון זה נאמר "ילכו מחיל אל חיל".
מצוה להרבות באכילה ושתיה מתוך שמחה במוצאי יום הכפורים, ואמרו במדרש, שבמוצאי יום הכפורים בת קול יוצאת ואומרת "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך" (קהלת ט.)
