בגמרא במסכת סוטה (דף ח.) תניא, היה רבי אומר, במדה שאדם מודד בה מודדין לו. כלומר, באותו אופן שאדם מתנהג, כך נוהגים עמו מן השמים. וכמו שאמרו בגמרא (שבת קנא:) "כל המרחם על הבריות, מרחמים עליו מן השמים". וכן מצאנו במקומות רבים בדברי רבותינו, שהרשעים נענשים על מעשיהם במידה דומה למה שחטאו, והצדיקים מקבלים שכר טוב גם כן באותו ענין שפעלו בו לטובה.
ומטעם זה מצאנו במסכת סנהדרין (דף צ.), ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, הכופר בתחית המתים מן התורה. כלומר, מי שאומר שעל פי התורה אין הדבר ברור שתתקיים לעתיד לבוא תחית המתים, הוא עצמו לא יקום בתחית המתים. ואמרו בגמרא, וכל כך למה? לפי שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה, הוא כפר בתחית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחית המתים.
וכן להיפך מזה, בשכר הטוב שהנתון לצדיקים, מצאנו בגמרא במסכת שבת (דף קיח.), אמר רבי יוחנן בשם רבי יוסי, כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר "אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמותֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ". וכן מבואר עוד בגמרא, שהמענג את השבת והנזהר לשומרה, ניצול משעבוד המלכות. ונותנים לו משאלות לבו. וכתב מרן הבית יוסף (סימן רמב) בשם מהר"י אבוהב, שמה שנותנין לו נחלה בלא מצרים, הוא מדה כנגד מדה, שכשם שהוא מפזר מעות בלא שיעור לצורך שבת, כן יתנו לו נחלה בלא שיעור. וכן מה שאמרו ניצול משעבוד מלכיות, לפי שמקבל עליו עול שבת מעבירין ממנו עול מלכיות. וכן נותנים לו משאלות לבו כדי שיוכל למלאת חפצו מכל עונג שירצה.
והנה לפני כמה שנים נסתלק מאתנו הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, ובספר "מתוק האור" הובא מעשה נורא בענין "מידה כנגד מידה", שפעם הגיע לפני הגאון אברך אחד, ואמר שנולד לו תינוק אשר סובל מחסרון גדול, שיש לו רק חצי לשון בפיו (ה' ירחם). ולאחר מכן נולד לו ילד נוסף, וגם הוא סובל ממום דומה בלשון. וכעת אשתו מעוברת, והרופאים יעצו להם לפנות בדחיפות ליעוץ גנטי כדי לדעת כיצד לנהוג. האברך פנה אל הרב בשאלה מה עליו לעשות.
כששמע רבי אהרן לייב את השאלה, מיד השיב לאברך. יש לך בעיה בלשון! יש חטא גדול שחטאת בלשון! השיב לו האברך, מן הסתם דיברתי לשון הרע. ענה לו הרב, לא, לשון הרע הרבה מדברים, על עון זה לא נענשים בצורה כזו. אם כן, אמר האברך, באיזה עוון מדובר? אמר לו הרב, איני יודע, תחשוב בעצמך. הלך האברך לביתו בצער.
למחרת חזר האברך, ואמר לרב, כי נזכר שבבחרותו, תפס יונים בגג הבית (שכידוע היונים עלולות לגרום למטרד גדול), ותלש להן את מקורן. כששמע זאת הרב, מיד השיב, זהו העון שבעבורו נענשת כל כך! חזור בתשובה! שמע האברך והתוודה על עוונו בדמעות שליש, וקיבל על עצמו תשובה שלימה, ואכן נולד לו בן בריא ושלם. (המעשה כל כך מיוחד, עד שהגראי"ל שטינמן עצמו מצא לנכון לספרו).
