בהלכה הקודמת הזכרנו, כי הנביא ירמיהו ביקש מה', שכאשר הרשעים יבואו לתת צדקה, יכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים. כלומר, כספי הצדקה ילכו למטרות לא ראויות, לרמאים ומתחזים. וכך לא תהיה זכות הצדקה בידיהם של הרשעים.
לעומת זאת, אדם שיש לו זכות, מן השמים מסייעים בידו שכספי הצדקה שלו יגיעו למקומות נאמנים, שבאמת מחלקים את הכספים לצורך לומדי התורה, או לסייע לעניים, ועל האנשים הללו נאמר, "אשרי משכיל אל דל – ביום רעה, ימלטהו ה'". וכמו שנאמר "צדקה תציל ממוות".
ומעשה שהיה לפני זמן מה, כאשר מגיפת הקורונה השתוללה בארצות הברית, שאז אחד מגדולי הרבנים היקרים והחשובים בקהילה, (שעליו אומרים שהוא בקי בש"ס, ומרבים בשבחו), חלה באופן קשה ביותר, עד כדי כך שהרופאים כבר שקלו לנתקו ממכונת ההנשמה, מאחר והתייאשו לגמרי מחייו.
אולם בחסדי ה', לאחר זמן מה, אותו תלמיד חכם החל לשוב להכרתו. והנה בעודו בבית החולים, ביקש מאחד ממקורביו, ממש בשארית כוחותיו, שיעביר באופן דחוף תרומה לבית המדרש "יחוה דעת" בירושלים, בסכום כסף נכבד מאד, מתוך התחייבות שהוא יגייס את הכסף מאנשי קהילתו.
לאחר שהחלים, הודיע את טעמי הדברים ברבים, וכך סיפר:
כאשר הייתי בין החיים למוות ממש, והנה נגלה אלי בחלום מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, ובפיו תוכחת מגולה, "רבי פלוני"! "מדוע אינך עוזר לבני ולבית המדרש יחוה דעת"? לכן מיד כאשר חזרתי להכרתי, פניתי לראש בית המדרש (הגאון רבי דוד יוסף שליט"א), וביקשתי ממנו, שיעביר מיד (עוד לפני חג הפסח) לאברכים שלו את ה"בונוס" שהיו רגילים לתת להם בערב פסח, כי באותה שנה מחמת המגיפה, הודיעו מנהלי בית המדרש שלא יעבירו את הסכום המיוחד עבור החגים, אלא יעבירו מילגה רגילה לכל אברך.
ואכן על סמך דברי, העבירו לכל אברך סכום נוסף לכבוד חג הפסח, ולאט לאט, הרגשתי איך שהקדוש ברוך הוא רופא כל בשר, נותן בי כוחות מחודשים, עד ששבתי ברוך ה' לאיתני! (ומיני אז מסייע הרב הנזכר הרבה לבית מדרש זה).
מעשה אמתי נוסף היה בשנת התשס"ח, לפני כחמש עשרה שנה, בזמן שהחל המשבר הכלכלי העולמי הגדול. היה יהודי יקר נדיב לב מארגנטינה, שבא אליו אדם ישר ונאמן, על מנת לבקשו שיתרום סכום כלשהו עבור צדקה. הנדיב התבונן בדבר, והחליט להתאמץ ולהעביר עבור הצדקה הזו, סכום של חמישים אלף דולר.
תיכף התקשר לטלפון של הבנק בארצות הברית, שם היו חשבונותיו, וביקש להעביר חמישים אלף דולר מהחשבון שלו לחשבון של הצדקה. השיבו לו מהבנק, שעקב המשבר הכלכלי, הם אינם יכולים להעתר לבקשתו, ועליו להמתין מספר ימים על מנת לקבל אישור העברה. כששמע כן הנדיב, כעס מאד ואמר, כיצד יתכן הדבר? הלא הכספים הללו הם שלי ואינכם רשאים לעכב אותם ביד הבנק! מיהר וטילפן אל עורך דינו בארצות הברית, וביקש ממנו לשלוח מכתב בהול לבנק, ולחייבם להעביר את הסכום כבקשתו. ומכיון שהתרעם הנדיב על התנהלות הבנק, הוסיף, כי הוא מבקש לסגור את כל חשבונותיו בבנק, ולהעביר את כל הונו לבנק אחר.
כאשר שלח עורך הדין את מכתבו לבנק, נבהלו מאד הפקידים, ומיד העבירו את כל הונו של הנדיב לבנק אחר, כספים, מניות ועוד, הכל הועבר על פי דרישת הנדיב ועורך דינו לחשבון בבנק אחר.
יום למחרת, הודיע אותו בנק על פשיטת רגל, וכל האנשים אשר השקיעו בו את כספם, הפסידו, וידידינו הנדיב, זכה שמחשבתו הטובה לתת צדקה, הצילה אותו מהפסד עצום, והיה מעשה הצדקה שלום. ישמע החכם ויוסיף לקח. (ובהלכה הבאה נזכיר עוד מעשה דומה, שאירע בתקופה ההיא).
בהלכה הבאה, נביא את סדר העדיפות במצוות הצדקה, למי הנתינה היא מובחרת ביותר, ואיזו צדקה היא הנעלית מעל הכל.
