מצוות ההדלקה
בכל שמונת ימי החנוכה, שיחלו מיום חמישי, ליל יום שישי, שבשבוע הבא, מצוה להדליק נר חנוכה. והספרדים נוהגים שמדליקים מנורת חנוכה אחת בכל בית. ואילו האשכנזים נוהגים שכל אחד ואחד מבני הבית מדליק חנוכה לעצמו.
כמות השמן
כשמדליקים נרות חנוכה, צריך לדאוג שיהיה בנר מספיק שמן כדי שידלוק לכל הפחות חצי שעה מזמן הדלקתו. וכן אם מדליק בנרות של שעווה (פרפין), צריך להיזהר שיהיו הנרות גדולים כדי הצורך שידלקו לפחות חצי שעה מזמן הדלקתם אחר צאת הכוכבים. (ומצויים נרות צבעוניים המותאמים במיוחד למנורות חנוכה קטנות, ואינם דולקים חצי שעה, ויש להיזהר שלא להדליק בהם). ובערב שבת שמדליקים נרות מוקדם צריך לשים יותר שמן. כפי שיבואר בעז"ה באחת ההלכות הבאות.
סדר ההדלקה
כשמדליק נרות חנוכה בלילה הראשון, ידליק את הנר הקיצוני שבצד ימין, ובלילה השני ידליק את הנר הנוסף תחילה, ואחר כך ידליק את הנר שהודלק אתמול, ויוצא איפה שסדר הדלקת נרות חנוכה הוא משמאל לימין, כדי שיתחיל ההדלקה בנר החדש, שנוסף בגלל תוספת הנס שבתוספת הימים.
"הדלקה עושה מצוה"
אמרו בגמרא במסכת שבת (דף כג.): "הדלקה עושה מצוה", ו"אם כבתה אינו זקוק לה". ופירוש הדברים "הדלקה עושה מצוה", שעיקר המצוה בהדלקת נרות חנוכה, הוא מעשה ההדלקה בלבד של נרות חנוכה שיכולים לדלוק בשיעור הזמן הנכון. ואם כבו הנרות מחמת סיבה כלשהי שלא הייתה בזמן ההדלקה, כגון שלפתע נפתחו הדלת או החלון, ובאה רוח וכבו הנרות, "אינו זקוק להם", כלומר, אינו צריך לחזור ולהדליקם שנית, שהרי ההדלקה היתה כדת וכהלכה. ומכל מקום מצוה מן המובחר לחזור ולהדליק נר שכבה (בלא ברכה), אם כבה תוך חצי שעה מהדלקתו.
אבל אם בשעה שהדליק את הנרות, לא היו ראויים הנרות לדלוק כשיעור זמנם, כגון שהדליקם במקום שהרוח נושבת, או שלא שם די שמן בנר, וכיוצא בזה, צריך לחזור ולהדליק את הנרות מן הדין, ומכל מקום אינו מברך על הדלקה זו.
להשתמש לאור הנרות
אסור להשתמש לאור נרות חנוכה, ולכן אסור למנות מעות או לקרוא בספר לאורם של נרות אלו, ולאחר חצי שעה מזמן הדלקתם, מותר להשתמש באור הנרות לכל מה שירצה. ובזמנינו שמצוי אור החשמל, בלאו הכי אין אנו רגילים ליהנות לאור הנר.
