בהלכה הקודמת הזכרנו את עיקר דין ברכה אחרונה אחר שתית משקה, שכל ששתה מן המשקה שיעור "רביעית", (כשמונים ואחד סמ"ק משקה), ושתה "בבת אחת", מברך ברכה אחרונה אחר השתייה, ברכת "בורא נפשות". אבל אם שתה שיעור שהוא פחות משיעור רביעית, או ששתה רביעית אבל שתה לאט לאט מהמשקה, ולא שתה בבת אחת, אינו מברך ברכה אחרונה כלל.
ומעתה נראה היה לומר, שפשוט הדבר שאם שתה שיעור רביעית בבת אחת מקפה או מתה חם, וכגון שנצטנן הקפה מעט ויכול היה לשתות ממנו בבת אחת, שבודאי שיש לברך ברכה אחרונה לאחר שתייתו, וכדין שאר המשקאות.
אלא שהדין בזה אינו פשוט, שהרי ביארנו כבר, ששיעור השתיה בכדי להתחייב בברכה אחרונה, הוא תלוי בדרך השתיה אצל רוב בני האדם. ומכיון שאין דרך רוב בני אדם לשתות קפה כשהוא קר, כתב הגאון מרן החיד"א, שמי ששותה קפה כשהוא קר, "בטלה דעתו בדעת רוב בני אדם", ואינו מברך ברכה אחרונה כלל, שאין זו דרך ההנאה משתית קפה או תה. ואף על פי שיש מחלוקת בדבר, מכל מקום אחרונים רבים הסכימו לדברי מרן החיד"א בזה, וכתבו שלא יפה עושים אלו הנוהגים להשתהות עם הקפה עד שיצטנן בכדי לברך עליו ברכה אחרונה, מפני שלא הועילו במעשיהם כלום, ואם בירכו ברכה אחרונה, הרי נכנסו בחשש ברכה לבטלה.
ומרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ"ל גם כן דן בענין זה, והעלה להלכה כדעת מרן החיד"א, שאם שותה קפה (שחור) בבת אחת, אינו מברך אחר כך ברכה אחרונה, מפני שאין זו דרך השתיה של קפה כלל. ומכל מקום הוסיף, לגבי תה, שדרך הרבה בני אדם שממתינים עד שהתה מתקרר מעט כדי לשתותו להרוות בו את צמאונם, הרי בזה לא שייך לומר שאין דרך בני אדם לשתותו כך, ולכן, השותה תה אחר שהתקרר מעט, ושתה רביעית בבת אחת, מברך ברכה אחרונה על מה ששתה.
ונראה שהוא הדין לגבי קפה המעורב עם חלב שהתקרר מעט, שהואיל והרבה בני אדם נוהגים לשתותו במהירות, מפני שאינו חם כל כך, גם כן יש להורות שמי ששתה ממנו רביעית בבת אחת, יברך ברכה אחרונה בסיום שתיתו.
ובענין זה נזכיר מעשה נפלא: הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל, היה צועד בכל יום מביתו לכיוון הישיבה שבה היה מלמד. במשך שנים רבות היה חולף בדרכו בסמוך לבית קפה אחד, שהיו מוזגים שם קפה לאנשים ברחבה מיוחדת שבכניסה לבית הקפה. והנה הבחין הגאון רבי שלמה זלמן, שתמיד כאשר מגישים לפני אורחי המקום קפה, מגישים אותו כאשר בצידו מוגשת גם כוס מים צוננים. (והיו עושים כן, מפני שכך הדרך במקומות רבים, בעיקר בערי צרפת, שמגישים את הקפה ביחד עם כוס מים צוננים).
והנה אחר שנים רבות, דן חתנו של הגאון רבי שלמה זלמן, הלא הוא הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג שליט"א, בפני רבו חמיו הגאון זצ"ל, בדין זה שאנו דנים בו בהלכות אלו, האם לברך ברכה אחרונה אחר שתיית קפה. ואחר שפלפל בזה בחכמה בפני רבו, אמר לו הגאון רבי שלמה זלמן, תראה כמה יפה המנהג שנוהגים בבית הקפה שלידו אני עובר בכל יום, שמכיון שהם חוששים לדעת הפוסקים שיש לברך ברכה אחרונה אחר שתיית קפה, הם מגישים בסמוך גם כוס מים צוננים, בכדי שיוכלו הלקוחות לברך ברכה אחרונה ולצאת ידי חובת כל הדעות.
והנה הגאון רבי שלמה זלמן, היה ידוע כפיקח גדול מאין כמוהו, אך מרוב צדקתו ואהבת ישראל שהיתה נטועה בלבו, ועסק התורה שהיה עסוק בו תמיד, לא העלה בדעתו טעם אחר להגשת מים ביחד עם הקפה, אלא מפני שבעל הבית של אותו בית קפה חושש לדעת הפוסקים הסוברים שיש לברך אחר שתיית הקפה.
וממוצא דברי הגאון הרב אוירבך אנו למדים, שהמחמיר לחשוש לכל השיטות, ישתה גם כוס מים יחד עם שתיית הקפה, וישתה ממנה כשיעור רביעית בבת אחת, ואז לכל הדעות יברך ברכה אחרונה ותבא עליו ברכת טוב.
ולסיכום: השותה קפה עם חלב או תה אחר שהצטננו מעט, ושתה מהן כשיעור רביעית (שמונים ואחת סמ"ק) בבת אחת, מברך בסיום השתיה ברכת בורא נפשות רבות. אבל השותה משקה חם מאד, או קפה שחור וכיוצא בזה, (שאין דרך לשתותו כשהוא קר), אף על פי ששתה שיעור רביעית בבת אחת, מכיון שאין דרך העולם לשתות כך, אינו מברך ברכה אחרונה בסיום השתיה.
