שנינו בפרקי אבות (פ"ב מ"ב), רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקריאת שמע ותפילה, וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום.
הנה הדבר ברור, כי על ידי התפילה בכוונה יוכל האדם להביא טובה גדולה על עצמו, ולהציל עצמו מן הפורענות, כי אף על פי שאמרו רבותינו בגמרא במסכת מועד קטן (כח.) בני חיי ומזוני (בנים, חיים, ומזונות, כלומר פרנסה) לא בזכות תלויים, אלא במזל הם תלויים, מכל מקום בתפילה יכול אדם לשנות הכל לטובה. ומרן רבינו הגדול זצ"ל הביא סמך לזה מן הפסוק, שנאמר, ועבדתם את ה' אלהיכם, זו תפילה, (כמו שאמרו בתענית ב.). ואז נאמר, ובירך את לחמך ואת מימך, הרי מזוני, לא תהיה משכלה ועקרה בארצך, הרי בני, את מספר ימיך אמלא, הרי חיי. ובלבד שתהיה התפילה בכוונה מלאה. ועל כל אדם להזהר מאד, מלבד ענין הכוונה בתפילה, שיקפיד תמיד על שלוש תפילות בכל יום בצורה הראוייה מתוך ישוב הדעת. וגם אם הוא טרוד מאד בעסקיו, יזהר לפנות לו זמן להתפלל שלוש תפילות בישוב הדעת. וכן הנשים, המחוייבות מן הדין להתפלל תפילה אחת בכל יום, תזהרנה להתפלל את אותה התפילה מתוך ישוב הדעת בכוונה מלאה, והחכם עיניו בראשו, שתראה מראש באיזו שעה אין לה שום טירדה, בכדי שתוכל להתפלל בצורה ראוייה.
ומעשה שהיה אצל הגאון רבי אליהו מני, אב בית הדין בחברון לפני למעלה ממאה שנה, שנסע למצרים, בשנת בצורת, להביא לחם ומזון לתושבי חברון. והתארח הרב בביתו של שר האוצר של מצרים, קטאווי פחה, שהיה יהודי מוקיר ורחים רבנן. (ובאותה העת היו הרבה מאד יהודים נחשבים לנכבדים במצרים, אנשי מדע, יוצרים ופוליטיקאים, מן השורה הראשונה). והשר קיבל את הרב בכבוד גדול בביתו, והזמינו לארוחת צהריים, כשסיימו, התנצל השר בפני הרב שעליו לעזוב את המקום ולהתייצב בפני המלך, שאז פותחים את המכרז שנעשה לשם עשיית בגדים לחמשים אלף אנשי צבא, וגם השר הציע הצעה על טיב הסחורה ועל מחיר הבגדים, ועל כן עליו להיות נוכח בשעה זו אצל המלך. בירכו הרב בהצלחה בכל מעשיו, אך ביקשו דבר אחד, שיזהר שלא ימשך במשא ומתן עד שיפסיד מלהתפלל תפילת מנחה, שכבר אמרו חז"ל (ברכות ו:), לעולם יהיה אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו הנביא לא נענה אלא בתפילת המנחה. השר מצדו הבטיח לרב כי יעשה כדבריו וישמור עצמו שלא להפסיד תפילת מנחה.
והנה אחר דיון מקיף של המלך ויועציו בכל ההצעות שהוגשו במכרז, הביט השר בשעונו וראה כי בעוד כמה רגעים כבר תשקע החמה, ואם ימתין עד שיגיע תורו לדבר על הצעתו יפסיד את זמן התפילה, התנצל בלחש בפני חבריו, וקם והלך לחדר אחר בכדי להתפלל תפילת מנחה. בעודו מתפלל נתקיים בו מה שנאמר, והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, והשם יתברך האזין לתפילתו, כי היה בעל חסדים גדולים, וטוב ומטיב לעמו, ונתן בלב המלך והשרים לזכות את השר קטאוי במכרז. ביקש המלך לברכו, והנה איננו, אמרו חבריו של השר למלך, שהשר יצא כעת להתפלל. המתינו לו עד שסיים את תפילתו, וכשחזר למושב השרים, ברכו המלך על הצלחתו במכרז. שאל אותו המלך, מאימתי נעשית כל כך צדיק וחכם, שאתה קם באמצע מושב המלך והשרים בכדי להתפלל? סיפר לו השר, כי בא אלי מארץ ישראל חכם גדול וצדיק, והבטחתי לו להתפלל, ולכן קמתי כדי לקיים את הבטחתי.
כשהלכו השרים, קרא אליו המלך את השר קטאוי באופן מיוחד, ואמר לו, יש לי בת חולה השוכבת על ערש דוי זה כמה חודשים, והזמנתי רופאים מומחים לרפאותה, וכולם העלו חרס בידם, אף ביקשתי מאנשי הדת השיכים הערבים להתפלל עבורה, והכל ללא הועיל, אנא הזמן אלי את הרב שבא אליך, כדי שיברך אותה, אולי תעלה ארוכה למכתה. השר נעתר לבקשת המלך, וביקש מהרב לבא עמו לארמון המלך כדי להתפלל על בתו של המלך. הסכים הרב הצדיק, ובבואו לפני המלך, הכניסו לחדר של בתו, ועמד הרב והתפלל לפני הקדוש ברוך הוא שיקדש את שמו בעולם, וישלח רפואה שלימה לבתו של המלך, ותפילתו של הצדיק לא שבה ריקם, וכעבור שלשה ימים קמה בת המלך ממיטת חוליה, והחלימה ממחלתה, ושמח המלך שמחה גדולה, והזמין את הרב שנית לבוא לארמונו, וכשבא, הביע המלך תודתו אל הרב שהודות לתפילתו הבריאה הבת, ושאל אותו המלך, מפני מה הוצרכת לבא מצריימה? והשיב לו הרב, כי לחם אין בכל הארץ, כי חזק עליהם הרעב, ותיכף ציוה המלך לשלוח כמה שקי תבואה לכתובתו של הרב בחברון, ועיטר את הרב בזהובים, ויצא ברכוש גדול למען תושבי חברון, ונתקדש שם שמים על ידי הרב.
