הלכה ליום רביעי ז' ניסן תשס"ט 1 באפריל 2009

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה

לרמין בן פלורה הי"ו

הוקדש על ידי

משפחתו

ברכת החמה

אחת לעשרים ושמונה שנים, נמצאת החמה (השמש) שברקיע בדיוק במקום בו היתה בשעה שתלה אותה הקדוש ברוך הוא בזמן בריאת העולם, שתלה אותה השי"ת בליל יום רביעי מששת ימי הבריאה. וביאור הדבר בקצרה (כי לא נוכל להסביר את כל פרטי החשבון במסגרת זו), כי הנה שלוש מאות ששים וחמשה ימים יש בכל שנת חמה. ושלוש מאות ששים וארבעה ימים  הם שביעיות. כלומר, שהם מתחלקים לשבע חלקים כמספר ימות השבוע ימים שלימים שבכל אחד מהם עשרים וארבע שעות. (שכן שלוש מאות ששים וארבעה לחלק לשבע יוצא על פי החשבון חמשים ושתים). נמצא אם כן שאילו היתה שנת החמה שלוש מאות ששים וארבעה ימים בדיוק, בכל שנה ושנה היתה החמה נמצאת במקום בו תלה אותה הקדוש ברוך בליל יום רביעי. אלא שאין הדבר כן, ושנת חמה היא שלוש מאות ששים וחמשה ימים. נמצא אם כן שבכל שנה  נשאר לנו יום אחד מיותר משנת החמה. ולא רק יום אחד נשאר בכל שנה, אלא עוד נוספות עליו כשש שעות בכל שנה ושנה. נמצא אם כן שבכל שנה נשארת שארית של יום אחד ועוד כשש שעות.

ומאחר שלמדנו כי בכל שנה נשארת שארית של יום אחד ושש שעות, מעתה נמצינו למדים שבכל ארבע שנים נשארת לנו שארית של חמשה ימים לשנות החמה. (שהרי ארבעה ימים ועוד שש שעות כפול ארבע יוצא חמשה ימים בדיוק). נמצא אם כן שבכל ארבע שנים נמצאת החמה במקום בו היתה בזמן בריאת העולם ללא שארית. אלא שאין המאורע חל בליל רביעי שבו תלה ה' יתברך את המאורות, אלא במחזור הראשון של ארבע שנים יחול המאורע בליל שני בערב, ובמחזור השני יחול בליל ערב שבת, ואחר כך בליל יום חמישי, ובמחזור הרביעי יחול בליל שלישי, ואחר כך בליל ראשון, ואחר כך במחזור הששי יחול בליל ששי, ורק אחר במחזור שביעי של ארבע שנים שהם עשרים ושמונה שנים יחול המאורע בליל יום רביעי, שאז נמצאת החמה במקום בו היתה בתחילה בליל יום רביעי בזמן בריאתה.

יוצא איפה שפעם אחת בכל עשרים ושמונה שנים אנו זוכים לראות את החמה במקום בו היתה בשעה שתלה אותה השם יתברך ברקיע השמים. ולפיכך תקנו רבותינו לתקן על ראייה זו ברכת "עושה מעשה בראשית". וברכה זו יש לברך בשם ומלכות (כלומר, עם שם ה' ומלך העולם), כדין כל הברכות. ובפעם האחרונה שזכו ישראל לברך ברכה זו, חל המאורע ביום רביעי שנת התשמ"א. וכעת כעבור עשרים ושמונה שנה בשנה זו, שנת ה' תשס"ט, נזכה בעזרת ה' לברך הברכה היקרה הזו על ראיית החמה ביום רביעי י"ד בניסן ערב פסח הבא עלינו לטובה.

זמן ברכת החמה הוא עד סוף שלוש שעות זמניות (שעות זמניות היינוף שמחלקים את היום מהזריחה עד השקיעה לשנים עשר חלקים, וכל חלק הוא שעה זמנית אחת) מזמן הזריחה. (כלומר בשנה זו סוף זמן ברכת החמה יהיה בשעה בערך בשעה עשרה לשמונה בארץ ישראל). ונהגו ישראל בהרבה מקומות לקום לתפילת הנץ בבוקר יום ברכת החמה, כדי לברך את הברכה מוקדם ככל האפשר, משום זריזין מקדימין למצוות, ומברכים את הברכה ברוב עם. ועל כל פנים יזהר כל אחד ואחד לברך ברכה זו קודם סוף זמן ברכתה.

ואמנם יש מרבותינו הפוסקים הסוברים שאפשר לברך ברכת החמה עד זמן חצות היום, (שהוא אחר שש שעות מהזריחה), ולא רק עד סוף שלוש שעות מהיום, וכן עשה מעשה הגאון הנודע ביהודה בשנת תקמ"ה, שהיו השמים בארצו מכוסים בעננים, ולא היה אפשר לברך את ברכת החמה מפני שלא היתה נראית החמה דרך העננים, והמתינו הציבור והגאון נודע ביהודה בתוכם שעות ארוכות עד שתתראה, ולסוף התפזרו העננים בשעה מאוחרת כארבע שעות אחר הזריחה, והגאון נודע ביהודה הורה שיש לברך ברכת החמה, מפני שבאמת זמן ברכתה הוא עד זמן חצות היום. אולם למעשה נכון יותר לנהוג שלא לברך יותר ברכת החמה אחר שעבר זמן שלוש שעות מהיום, מפני שרבים מן הפוסקים סוברים שזמן הברכה הוא עד סוף שלוש שעות מהיום ולא יותר, ומהם הגאון מליסא, והגאון רבי שלמה קלוגר, והגאון רבי ישמעאל הכהן בספר זרע אמת, וכן פסק הגאון רבינו יוסף חיים בספר בן איש חי ועוד. וכלל גדול בידינו ספק ברכות להקל.

ובמדינות שמזג האויר בהן הוא חורפי ועננים מכסים את הרקיע, ולא התפזרו העננים עד אחר סוף שלוש שעות מהיום, יברכו ברכת החמה בלא שם ומלכות. ומכל מקום הרוצה לסמוך על דעת הנודע ביהודה ולברך אף אחרי שלוש שעות קודם שהגיע זמן חצות היום, כאשר המדובר הוא באופן שהיו השמים מכוסים בעננים שהתפזרו בשעה מאוחרת, יש לו על מה שיסמוך, כמו שעה מעשה הגאון הנודע ביהודה, וכמו שפסקו עוד רבים מהאחרונים.

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה


פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה