בימים אלו, ימי חג החנוכה, תקנו לנו רבותינו תקנה אחת לפרסום הנס שעשה ה' לאבותינו, והיא תקנת הדלקת נרות חנוכה שמונה ימים.
והנה הדלקת נרות החנוכה, לכאורה אינה באה לפרסם את כל ניסי ה' שארעו בימי החנוכה, אלא אך ורק את נס פך השמן, שנותר רק פך אחד של שמן טהור במקדש, ולא היה בו להדליק אלא ליום אחד, ונעשה נס ודלקו ממנו הנרות שמונה ימים, אבל על שאר ניסי ה' לא תיקנו לנו רבותינו איזו תקנה שנעשה לפרסם הניסים, שנצחו מעטים את הרבים, ושלא נכחד שם ישראל מן העולם.
והדברים טעונים ביאור יותר, כאשר אנו מתבוננים בנוסח "על הנסים" שבתפילת שמונה עשרה ובברכת המזון, שבו נזכר נס הנצחון של המכבים נגד היונים, שבאו היונים "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ואתה ברחמיך "מסרת גיבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים", וכו' וכו', ואילו הנס המופלא של פך השמן לא נזכר כלל בתפילה. ואם ראו רבותינו חשיבות גדולה כל כך בנס פך השמן, עד שתיקנו כנגדו מצות הדלקת נרות חנוכה, אם כן היה מן הראוי גם כן שיוזכר נס זה בתפילה ובברכת המזון, ולמה זה יעדר שמו של עיקר הנס מן התפילה?
והנה בגמרא במסכת תענית (כה.), מובא מעשה ברבי חנינא בן דוסא, שפעם אחת אירע לבתו שטעתה ושמה בנרות השמן של שבת חומץ במקום שמן, והיתה יושבת ובוכה על כך שתיכף יכבו לה הנרות וישבו בחושך כל השבת. ראה אביה הגדול בצערה ואמר לה, בתי, למה תבכי? מי שאמר לשמן וידליק הוא יאמר לחומץ וידליק. וכדבריו כן היה באמת, שדלקו לה נרות החומץ במשך כל השבת, ולא כבו אלא במוצאי שבת. ומבואר אם כן שכדוגמת נס פך השמן שהיה לחשמונאים, אירע גם כן אצל רבי חנינא בן דוסא. ואם כן נראה לכאורה שאין מה להתפעל כל כך ממופת זה שנעשה למכבים, שכבר היתה כזאת מעולם שיארע כן לצדיקים, שיהפוך ה' יתברך מנהגו של עולם למענם בדבר זה, ואם כן מה כל הרעש הגדול הזה שהרעישו רבותינו בתקנם לנו תקנה לזכר נס פך השמן, ואילו את עיקר הנס, הלא הוא נס הנצחון, לא ראו לציין במעשה דומה.
ונראה לבאר הענין, שבאמת עיקר הנס בימי החנוכה היה נס הנצחון של המכבים כנגד היוונים הרשעים, אלא שכל הנסים במלחמות המכבים לא היו למעלה ממנהגו של עולם ממש, ויוכל המכחש לטעון שלא היה הנצחון אלא בזכות גבורתם העילאית של המכבים, שאף שלא היו אלא מעטים, מכל מקום בגבורתם וחכמתם בתכסיסי מלחמה ידעו איך לנצח את צבאות היוונים הרבים (כמו שכתב הר"ן (חולין צה:) שכן מנהגו של עולם ששנים או שלושה אבירי לב יניסו הרבה מן המופחדים). אבל בזכות נס פך השמן, יסתמו טענות המתפלספים בדבר זה, שכן נס פך השמן היה ללא ספק יוצא מגדרו של עולם, וכיון שכך, מגלה הוא לנו גם על שאר ניסי חנוכה שהיו כולם מאת ה', אלא שחלק מן הנסים הם גלויים, וחלק מהם הם נסתרים, ועל הכל אנו מודים לה' יתברך בימים אלו באמירת ההלל, ובקיום תקנת חז"ל להדליק נרות חנוכה שמונה ימים.
ומזה הטעם גם כן, אין אנו מציינים את ימי החנוכה בסעודות ובתענוגים כפי שאנו נוהגים בשאר ימים טובים ומועדים, משום שעיקר הנס שאנו מודים עליו לה', אינו על הצלת הגוף הגשמי מהיוונים, שהרי היוונים כלל לא רצו להרוג את ישראל, אלא רק להרוג את נשמתו של עמינו, ועל כן מן הראוי לעשות זכר לנס בדבר שהוא רוחני, באור נרות החנוכה, שהם סמל לנשמת האדם ולאור הרוחני שבנשמתו, וגם ההצלה הגשמית שהיתה לנו בימי המכבים, אין עיקרה אלא בהצלת הרוח של עמינו, שהרי אם רצו, יכלו המכבים להכנע ולהצטרף למתיוונים גם הם, ובכך היתה נפסקת תורה מישראל ח"ו, נמצא אם כן שאין השמחה בנס הנצחון, אלא שמחה רוחנית על הצלה רוחנית, ועלינו לציין את אותה ההצלה בענין רוחני, שהוכח לעין השמש בנס פך השמן שכל ענינו רוחני, והאור שהואר ממנו מאיר לנו עד עצם היום הזה, ובזכותו עתידים אנו להמשיך בתורה ויראת ה', עד שיבא משיח צדיקנו ויגאלינו גאולת עולם. במהרה בימינו אמן.
