הלכה ליום שישי א' אלול תשפ"ו 14 באוגוסט 2026

פרשת שופטים

מאמרו של הרב הגדול רבי דוד שאלתיאל שליט"א, חתנו של הגאון המקובל החסיד קדוש רבי סלמאן מוצפי זק"ל

נאמר בפרשה, שלפני שיוצאים ישראל למלחמה, היו מוזהרים, שמי שמפחד, לא יצא למלחמה, כדי שלא יגרום מורך בלבבות חבריו. וכך נאמר:
"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ, מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב? יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ, וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ".

רבותינו בגמרא במסכת סוטה (דף מג.), הביאו כמה פירושים, מיהו אותו "הירא ורך הלבב"? רבי עקיבא אומר: זהו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה, לראות חרבות ולראות הרוגים. כלומר, פשוט אדם שמפחד להלחם. אדם חלש אופי, שאינו מסוגל לעמוד בקשיי המלחמה הטבעיים.

רבי יוסי הגלילי אומר: זהו הירא מעבירות שבידו. שאם עשה עבירה ואינו נקי ממנה, יש חשש שבצאתו למלחמה יפגע חלילה ובחטאו יומת, ולכן אומרים לו שישוב לביתו. אולם כדי שלא לפגוע בו, שהכל ידעו שיש עבירה בידו, לא אמרה התורה "מי האיש שיש עבירה בידו", אלא הסבירה את הדברים באופן עקיף, "מי האיש הירא ורך הלבב". וכך אנשים יוכלו לחשוב, שאדם זה פשוט מפחד לצאת לקרב. ועוד, שאף שבאמת האיש הירא, הכוונה היא לזה שמתיירא מעבירות שבידו, מכל מקום, הרי הוסיפה עוד התורה, "מי האיש שנשא אשה ונטע כרם", שכל אלו אינם יוצאים למלחמה, וכך לא ידעו כולם מאיזו סיבה הוא אינו מתגייס למלחמה.

הנה אנו רואים, כמה התורה חסה על כבודו של האדם, שאפילו זה שיש עבירה בידו, מכל מקום לא חפץ ה' יתברך לביישו בפני כולם, שידעו שהוא בעל עבירה, ואף על פי שזו "הדייסה שהוא בישל", מכל מקום תורתינו הקדושה יש בה עומק גדול של מוסריות, וחכמה אלקית מצוחצחת, אשר מגמתה, לצרף את הבריות, ולתת לעם ישראל להבין מהו כבוד הבריות.

ומכאן אנו למדים עוד, שבשביל ענין גדול זה של שמירה על כבודו של אחד מישראל, התורה מסכימה שיצאו פחות אנשים למלחמה, ובכך יתמעט כחו של עם ישראל, וכל זאת כדי שלא תגרם בושה למי מישראל, אף שהוא בעל עבירה, "כִּי אֵין לַה 'מַעְצוֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט", והקדוש ברוך הוא הנלחם להם לישראל, ועל כן ניתן לוותר על כמה חיילים, שמתיראים מעוונותיהם. ועדיף שיצאו למלחמה אך ורק חיילים שהם זכים ונקיים מן החטא, ממה שיצאו רבים שהם בעלי עבירות.

ומספרים, שפעם ערכו המשכילים במזרח אירופה "הצגה" אשר מטרתה היתה לזלזל בשומרי התורה ובתורה. ובכך, ערכו מצג שוא, כיצד מכריזים בפני העם לפני המלחמה "מי האיש הירא ורך הלבב", וכאן ירדו ששים אחוזים מהחיילים מהבמה. לאחר מכן הכריזו "מי האיש אשר נשא אשה" וכו', ואז ירדו מהבמה עוד עשרה אחוזים מחיילי ישראל. וכן על זה הדרך, עד שלבסוף, לא נותרו על הבמה אלא כמה חיילים מבוגרים בעלי זקנים, אשר אינם מתאימים כל כך לקרב ולמלחמה. ואז פרץ הקהל בצחוק, ונגרם זלזול גדול לתורתינו הקדושה.

כאשר סיפרו על כך להגאון רבי חיים סולוביצ'יק, רבה של העיר בריסק, נענה ואמר, אמנם הם צודקים! יתכן שכך אכן יקרה! רק חבל שלא הואילו מפיקי ההצגה להראות את המשך הסיפור, כי ללא ספק מי שניצח בקרב, היו אלו החיילים הצדיקים אשר מאת ה' מן השמיים נשלחו לקרב למלחמת המצווה.

שבת שלום!

8 ההלכות הפופולריות

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה


לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה

ביקור חולים

לפני כעשרים שנה, דיבר איתנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בענין "הלכה יומית", ואמר לנו שלדעתו נכון שמידי פעם נלמד עניני הלכה שמשולבים בהם גם עניני מוסר. ועתה נדבר בעניני מצות ביקור חולים. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף ל:) אמרו, "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ", ......

לקריאת ההלכה