הלכה ליום ראשון י"ט אב תשפ"ו 2 באוגוסט 2026

מצות הפרשת חלה

נאמר בתורה: "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ". כלומר, כשם שיש חיוב להפריש תרומה מן הדברים הגדלים בארץ ישראל, כגון חטים, ענבים וזיתים, כמו כן יש חיוב להפריש חלה מן העיסה, (כלומר, מן הבצק). וחיוב זה שייך, הן בארץ ישראל, והן בחוץ לארץ. (כמבואר במסכת בכורות דף כז.).

מתי מפרישים
ומצות הפרשת חלה היא, שלאחר שמכינים בצק, כדי לאפות בו מאפים, לחם, חלות, עוגות, עוגיות וכדומה, יש חובה להפריש חלק קטן מהבצק, וכפי שנבאר בעזרת ה'.

ממה מפרישים
והחיוב להפריש חלה, הוא רק מעיסה שנעשית מחמשת מיני דגן, (משנה חלה פ"א), ואלו הן חמשת מיני דגן:

חטה, שעורה, כוסמין, שבולת שועל ושיפון.

וכל מי שעושה בצק, מאחד מן המינים הללו, חייב להפריש מהן חלה. שלאחר שהתערבו יחד, המים והקמח, ונעשה הכל בצק (הרא"ש בהל' חלה סימן ג), מפרישים ממנו "חלה".

סדר ההפרשה
לפני ההפרשה, יש לברך (בשם ומלכות, כלומר עם הזכרת ה' ממש, כמו בכל הברכות):

"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲֹשֶר קִדְֹּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִיוָּנוּ לְהַפְרִיֹש חַלָּה תְרוּמָה"

ואמנם, ישנן נוסחאות שונות בברכה זו, מכל מקום בקרב עדות הספרדים ובפרט בעיר הקודש ירושלים, היה המנהג מדורי דורות, לברך בנוסח זה. ואצל האשכנזים יש שמברכים "להפריש חלה מן העיסה".

לאחר הברכה, נוטלים מעט מן העיסה, ואומרים, "הֲרֵי זוֹ חַלָּה".

מה עושים עם החלה שהופרשה
בזמן שהיו יכולים להטהר מטומאת מת, על ידי הזאת מי חטאת העשויים עם אפר פרה אדומה, היו נותנים את החלה המופרשת לכהן, והוא היה אוכל אותה בטהרה. אבל בזמנינו שכולנו טמאי מת, ואין לנו דרך להטהר, יש לשרוף את החלה המופרשת, כדי שלא יכשלו בה. (מכיון שיש איסור חמור לאכול תרומה טמאה). וכאשר אין אפשרות לשרוף את החלה, יש מיקלים לשים אותה בשקית בפני עצמה, ולהשליכה לאשפה.

בהלכה הבאה נבאר, מאיזו כמות של קמח יש להפריש חלה.

8 ההלכות הפופולריות

ברכת ברקים ורעמים

הרואה ברקים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים, צריך לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". עד מתי אפשר לברך? צריך לברך את ברכות הברקים והרעמים מיד בסמוך לראיית הברק או לשמיעת הרעם. ובכל מקרה אין לברך ......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

רעמים בלילה – ברכה אחת

בהלכות הקודמות ביארנו, שאדם הרואה ברקים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית". והשומע קול רעמים מברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם". וכתבנו שיש לברך את הברכה מיד עם שמיעת הרעם או בראיית הברק, עד תוך כדי דיבור של סיומם, (כלומר תוך ......

לקריאת ההלכה


שאלה: האם מותר להתפלל בתפילת העמידה כנגד (מול) פרוכת שיש עליה ציורים?

תשובה: כתב רבינו הרמב"ם בתשובה (מהדורת פריימן סי' כ), והבגדים המצויירים, אפילו אינן בולטות (התמונות שבציור), לא נכון להתפלל כנגדם, ואנחנו רגילים להעצים עינינו כשיקרה לנו להתפלל מול כותל (קיר) או בגד מצוייר. ומבואר אם כן מדברי הרמב"ם, שלא נכון להתפלל מול בגד או פרוכת שיש עליה ציורים, וע......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה