הלכה ליום שישי י"ג טבת תשפ"ו 2 בינואר 2026

פרשת ויחי

מאמר מהרב יעקב ששון שליט"א, עורך "הלכה יומית"

נאמר בפרשה: "וַיָּשָׁב יוֹסֵף מִצְרַיְמָה, הוּא וְאֶחָיו וְכָל הָעֹלִים אִתּוֹ לִקְבֹּר אֶת אָבִיו אַחֲרֵי קָבְרוֹ אֶת אָבִיו, וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ, וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר, אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר: כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹקֵי אָבִיךָ, וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו, וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל תִּירָאוּ! כִּי הֲתַחַת אֱלֹקִים אָנִי? וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה, אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב, וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם, וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם".

רבותינו מסבירים, כאשר חזרו יוסף ואחיו מהלוייתו של יעקב אבינו, ראה יוסף את הבור אליו השליכוהו אחיו כמה עשרות שנים קודם לכן, עמד ובירך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה"! ראו האחים, שיוסף זוכר היטב את מה שעשו לו, שהשליכו אותו אל הבור, ועוד, שלאחר פטירת אביהם, חדל יוסף לאכול יחד עם אחיו, אלא הושיבם לבדם, לכן התגנב חשש בלבותיהם, שמא יוסף יגמול להם רעה גדולה כאשר עשו לו. לכן שינו מן האמת, וסיפרו ליוסף, כאילו אביו ביקש שימחל להם, ואף הם עצמם התחננו אליו שימחל להם, והוסיפו ואמרו לו, "עשה כן למען כבוד אבא שכה אהבת"!

והנה יוסף, לא רק שאינו משיב להם כראוי, בדברים קשים על כל המאורעות שעברו עליו בגלל מעשיהם, אלא אדרבא, הרי הוא בוכה, מוחל להם מחילה שלימה, ומדבר איתם דברי ניחומים, ואף אומר, כי כל מה שנעשה לא היה באשמתם הישירה, כי ה' חשב לעשות כן, כדי להביא את יוסף למלכות, שעל ידי כן זכה להחיות עם רב!

ועלינו להתבונן, מנין לו ליוסף כוחות נפש כאלה, עד שלמרות כל מה שעבר עליו, בחיים מרים וקשים, עוד התמיד כל כך באמונתו בהשגחת ה' יתברך, באמונה שלימה, עד שהאמין שכל מה שאירע לו, לא נגרם ממעשי אחיו, אלא מאת ה' מן השמים?

נוכל להסביר זאת כך:
כאשר שמע יעקב, שיוסף בנו חי, ועודנו עוסק בתורה במצרים, נאמר: "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי", ודרשו רבותינו, "רב עוד יוסף בני חי", "רב" כוחו של יוסף יותר ממני! שלמרות כל הצרות שעברו עליו עודנו עומד בצדקתו יותר ממני!

ובספר "תורת חסד" הובא בזה ביאור בשם ספר "מתנות כהונה", מה היתה כוונתו של יעקב כשאמר שיוסף עומד בצדקתו יותר ממנו? אלא שבכל אותן השנים שהיה יעקב מדוכא ביסורים, שיוסף בנו חביבו נעלם ממנו, חשב יעקב שהוא נמצא בהסתר פנים מה' יתברך. כלומר, חשב ולו לרגע, שה' יתברך מנהיג אותו ב"הסתר פנים", כמו שאנו מרגישים בגלות, ובזה היתה נקודת חיסרון בעיניו של יעקב. ואילו יוסף, עם כל צרותיו, התמיד להאמין שכל דבר ודבר נעשה בהשגחת ה' ממש, בגילוי פנים, ואף כשהוא אינו מבין מדוע קורים לו מקרים משונים כל כך, הוא היה בטוח ומשוכנע שהכל לטובה, והכל מאת ה'!

אמונה זו ליותה את יוסף בכל תלאותיו, בשעה שנמכר, ובביתו של פוטיפר, לאחר מכן בבית הסוהר, וכן הלאה.

לכן בשעה שהאחים ביקשו את סליחתו של יוסף, היה קל בעיניו למחול להם, שהרי אמונתו היתה שלימה לגמרי בה', ולא היה לו ספק, שהשגחת ה' עליו היא תמידית, וסוף הטובה להראות, ולכן גם מעשיהם הרעים של אחיו, היו בסופו של דבר לטובתו ולטובת העולם כולו!

זו הנקודה שממנה התפעל כל כך יעקב אבינו! זו הנקודה שעמדה לו ליוסף בשעה שהיה עליו למחול לאחיו!

אדם שחי עם אמונה כזו, לא יגיע לידי קנאה ושנאה, וקל יהיה לו למחול על כבודו ולדבר טובות אף על מתנגדיו. כך מצאנו גם לגבי בניו של יוסף, אפרים ומנשה, שנוהגים כולם לברך את בניהם "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", וזאת מדוע? כי גם כאשר יעקב הקדים לברך אח אחד על פני חבירו, לא היתה ביניהם שום קנאה, ואדרבה, מבואר במדרש שמנשה היה מפרנס את אפרים שהיה עוסק בתורה תמיד. אהבה ואחוה היו שרויים ביניהם, אף על פי שהיו להם סיבות טובות לריב ולקנאות זה בזה. זאת למדו מאביהם יוסף הצדיק, שקיבל תמיד באמונה שלימה את כל מה שעבר עליו!

ונספר אודות מרן הסבא זצ"ל, שהרי ידוע שבמשך חייו סבל מרדיפות שונות ומשונות, ותמיד היה מוחל וסולח. מעשה היה ברב אחד, שהיה תלמיד חכם ומקובל, ובימי צעירותו של מרן זצ"ל, אותו רב התנכר אליו מאד, והיה מדבר ופועל נגדו. אותו חכם, היה מנהל בית יתומים בירושלים, וכאשר התמנה מרן למשרת הראשון לציון, התמנה גם לעמוד כנשיא בית היתומים. אותו חכם, היה משוכנע שמרן ישיב לו עתה כגמולו, ובודאי יביא לפטוריו. אך להפתעתו, ראה שלאחר שהגיש דוחו"ת לממשלה על פעילות העמותה שלו, חתם מרן על כל הטפסים, וכן סייע לפעילות המקום בכמה דרכים. לאחר ימים, כשצעד מרן ברחובה של עיר, עמד אותו חכם לפניו, אמר לו, חכם עובדיה, אני מבקש ממך מחילה על כל מה שעשיתי, כעת אני יודע שמעשיך הם לשם שמים! תיכף השיב לו מרן, הנה אני מוחל לך, ודע שכל אותו הזמן שאתה עסקת במחלוקת נגדי, אני המשכתי בעבודת ה' ובעסק התורה! לכן מכאן ולהבא הזהר!

וכן ראינו אצל כל גדולי העולם, שהיו נוחים מאד למחול ולסלוח למי שפגע בהם, וזאת מפני שידעו שכל המאורעות, סופן לטובה, ועוד, שידעו שכל עניני העולם, המריבות והמחלוקות, אין בהן ממש, כי עיקר משמעות החיים היא עבודת ה' בשלימות, לאהוב את הבריות ולקרבן לתורה.

שבת שלום!

שאלות ותשובות על ההלכה

שלום רב, שבוע טוב; יש לי שאלה: הייתי באמצע פסוקי דזימרה, ובירכתי כבר "'ברוך שאמר'"; ושמ: קדיש! היה מותר לי לענות? 2. קדיש! היה מותר לי לענות? תודה רבה. י"ד טבת תשפ"ג / 7 בינואר 2023

עונים אמן באמצע פסוקי דזמרה. תבורך,

8 ההלכות הפופולריות

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה


לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה

ביקור חולים

לפני כעשרים שנה, דיבר איתנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בענין "הלכה יומית", ואמר לנו שלדעתו נכון שמידי פעם נלמד עניני הלכה שמשולבים בהם גם עניני מוסר. ועתה נדבר בעניני מצות ביקור חולים. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף ל:) אמרו, "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ", ......

לקריאת ההלכה