הלכה ליום שישי ט' שבט תשפ"ד 19 בינואר 2024

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

דנאו בן אלמיטו ז"ל

רוח ה' תניחנו בגן עדן עם כל ישראל אחיו אמן.

הוקדש על ידי

המשפחה

פרשת בא

מאמרו של הרה"ג יעקב ששון שליט"א, נכד מרן זצ"ל

נאמר בפרשת השבוע, כאשר עמד משה ודיבר עם פרעה מלך מצרים:

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, כֹּה אָמַר ה', כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם, וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכוֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם, וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה. וְהָיְתָה צְעָקָה גְדֹלָה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר כָּמֹהוּ לֹא נִהְיָתָה וְכָמֹהוּ לֹא תֹסִף. וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ לְמֵאִישׁ וְעַד בְּהֵמָה, לְמַעַן תֵּדְעוּן אֲשֶׁר יַפְלֶה ה' בֵּין מִצְרַיִם וּבֵין יִשְׂרָאֵל".

לאחר מכן נאמר:
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר וְכֹל בְּכוֹר בְּהֵמָה, וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם, כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם, גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ, וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ, כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים".

כלומר, תחילה אמר משה לפרעה, שאם לא ישחרר את ישראל, הרי שמצרים יוכו במכת בכורות. לאחר מכן קיים ה' את מאמרו, והרג את בכורי מצרים, ולאחר מכן זירזו המצרים את ישראל לצאת במהרה ממצרים, כי פחדו שמא כולם ימותו.

עלינו להתבונן: לאחר שמשה הזהיר את פרעה על מכת בכורות, מדוע נכנסו המצרים ללחץ גדול, כשראו שבכורותיהם מתים? ומדוע בכלל זירזו את ישראל לצאת ממצרים? והרי הובן הדבר, שכבר מתו כל הבכורות בחצות הלילה, ומעתה לשאר המצרים לא נשקפת שום סכנה!

כדי להסביר את הדברים, נזכיר שאלה ותשובה שיצאו מפי הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל:
בתפילת שחרית, סמוך לתפילת העמידה אנו אומרים:
"מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ, ה' אֱלקֵינוּ, מִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ, כָּל בְּכורֵיהֶם הָרָגְתָּ, וּבְכורְךָ יִשְׂרָאֵל גָּאָלְתָּ".
לעומת זאת בתפילת ערבית אנו אומרים:
"הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתוֹ כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם, וַיּוֹצִיא אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת עוֹלָם".

לכאורה יש כאן בעיה. בתפילת ערבית, אנו אומרים את הדברים כפי הסדר הנכון, "המכה בעברתו כל בכורי מצרים", כלומר, קודם כל היתה מכת בכורות, ורק לאחר מכן "ויוציא את עמו ישראל מתוכם". אבל בתפילת שחרית, הסדר הוא הפוך לגמרי! אנו אומרים תחילה, "מבית עבדים פדיתנו", ולאחר מכן, "כל בכוריהם הרגת", ושוב חוזרים ואומרים "ובכורך ישראל גאלת". מדוע אנו מקדימים בתפילת שחרית את הגאולה למכת בכורות?

השיב על כך הגאון רבי שלמה זלמן זצ"ל (דבריו הובאו בספר תורת חסד):
כולם חושבים, שהבכורים במצרים מתו בחצות הלילה, אך זו טעות! הבכורים מתו ביום! הכיצד?

חז"ל (בפתיחת מסכת שמחות) הקשו: נאמר "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור", משמע שמכת בכורות היתה בלילה, ולעומת זאת בחומש במדבר נאמר "ביום הכותי כל בכור", משמע שהבכורות מתו ביום!

אמר רבי יוחנן: ה' יתברך הכה את הבכורות בחצי הלילה, אך הם לא מתו, אלא חלו מאד, גססו והלכו והתדרדרו, ורק בבוקר, מתו!

ומדוע היו הדברים כך? הסביר רבי יוחנן: הרג הקדוש ברוך הוא את בכורי מצרים עבור בנו בכורו ישראל, אך איך בכלל ידעו ישראל על מכת בכורות? הלא הכל היה באמצע הלילה, בחושך ואפלה! לכן הכה ה' את הבכורות באופן כזה, שהיתה נפשם עומדת לצאת במשך שעות, עד הבוקר, לאחר שיצאו ישראל, ואז יראו ישראל במו עיניהם את העונש שנענשו מצרים. לכן גם מובן, מדוע פחדו מצרים ואמרו "כולנו מתים", שהרי ראו את קרוביהם גוססים, ופחדו שמא המכה תלך ותתגבר, וכולם ימותו!

לפיכך, ביאר רבי שלמה זלמן, מבוארת גם השאלה ששאלנו לגבי נוסחאות התפילה:
בתפילת שחרית, אנו מודים לה' על מה שאירע בבוקר, כי שחרית היא תפילת הבוקר, לכן תחילה אנו מזכירים שיצאנו ממצרים עם הנץ החמה, בזריחה, ורק לאחר מכן אנו מזכירים את הנס של מכת בכורות, שמתו לאחר הזריחה.

אולם בתפילת ערבית, אנו מודים על הנסים שאירעו בלילה, לכן תחילה מזכירים את מכת בכורות, שתחילת מכתם היתה אמנם בחצות הלילה, ורק לאחר מכן אנו מזכירים את הגאולה, את יציאת מצרים ממש.

ומוסר השכל: הרי ההערה הזו של רבי שלמה זלמן, בנוסחאות התפילה, היא הערה פשוטה, ולמרות שאנו אומרים את המילים הללו בכל יום, לא שמנו לב לסדר הדברים!

רבי שלמה זלמן היה מכוין נפלא בתפילתו. אירע פעם, שראוהו תלמידיו כשפניו מאירות והוא שמח במיוחד לאחר סיום תפילת שחרית, העז אחד מהם ושאל אותו, מדוע הרב כל כך מאושר כעת? אולי אירעה איזו שמחה משפחתית? השיב לו רבי שלמה זלמן: אני שמח, מפני שהיום זכיתי להתפלל את תפילת שחרית כולה בכוונה, ולא איבדתי אפילו מילה אחת בכל התפילה ללא כוונה!

כאשר אדם מתפלל כך, הוא זוכה שתשמע תפילתו, והוא זוכה גם כן להבין ולמצוא משמעויות נוספות בתפילתו.

שבת שלום ומבורך!

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה