שנינו בפרקי אבות (פ"ג מכ"א), רבי אלעזר בן עזריה אומר, אם אין תורה, אין דרך ארץ, אם אין דרך ארץ, אין תורה. ופירוש דרך ארץ בפשוטו, הוא משא ומתן וכיוצא בזה מדרך בני אדם בדרכם בעולם.
ופירוש משנתינו כך הוא, שאם אינו לומד תורה, מה שהוא נושא ונותן לצורך פרנסתו, לא יהיה משאו ומתנו יפה עם הבריות, על פי התורה, כמו שאמרו (בבא קמא דף ל.), האי מאן דבעי למהוי חסידא (מי שהוא רוצה להיות חסיד), יקיים מילי דנזיקין, כלומר, יקיים מה שנאמר במסכתות שבסדר נזיקין, שיהא משאו ומתנו באמונה. ואם אינו לומד, היאך יקיים? ואם אין דרך ארץ במשא ומתן עם הבריות, אין תורה, שכל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עון, וסופו שתורתו משתכחת. (ודיברנו כבר מענין זה בהלכות תלמוד תורה, איזו מלאכה יש לשלב עם התורה, ואם הדין כן לכל אדם). כן הוא הפירוש לפי דברי רבינו עובדיה מברטנורא.
אולם יש מפרשים, "דרך ארץ", היינו מדות טובות ותרומיות, ומוסר, שאם אין לו דרך ארץ, של מדות טובות, אין תורה, שאין תורתו שלימה, לפי שאין רוח הבריות נוחה הימנו. וכן אם אין בו תורה, אי אפשר בדרך כלל שתהיה בו דרך ארץ אמיתית בכל מצב.
ובמדרש, אמר רבי שמואל בר נחמני, גדולה דרך ארץ שקדמה לתורה כ"ו דורות, שנאמר "לשמור את דרך עץ החיים". דרך, זו דרך ארץ, חיים, זו תורה. ובמשלי נאמר, "דאגה בלב איש ישחנה, ודבר טוב ישמחנה", ופירש הגר"א, "דבר טוב", אין טוב אלא תורה, שכל המקבל עליו עול תורה, פורקים ממנו כל מיני דאגות. וכמו שאמרו באבות דרבי נתן, כל הנותן דברי תורה על לבו, מבטלין ממנו פחד של הרהורי חרב, והרהורי רעב וכו'. ובשם רבי נחום מצ'רנוביל אמרו, כל הדאגות אסורות, חוץ מן הדאגה על הדאגות.
