הלכה ליום שלישי כ"ז ניסן תשפ"ג 18 באפריל 2023

קדיש לאחר שנות דור – יום השואה

אמש דיברנו בענין מעלת הקדיש, לעלוי נשמת הנפטר. וזאת לפי אמונתינו הצרופה, ויסוד דתינו, כי עיקר חיי האדם היא לאחר פטירתו מן העולם, וכבר אמרו חז"ל, (אבות פרק ו), ש"בשעת פטירתו של האדם, אין מלוין לו לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד".

והיה מעשה שפורסם לפני כשנה (בגליון "בני אמונים"), ונביא אותו כאן.

את המעשה סיפר הרה"ג רבי מנשה ישראל רייזמן שליט"א, אשר שמע את המעשה מפי בעלי המעשה, ואף בירר את כל הפרטים לאשורם. המעשה נשמע מפי הרב הצדיק רבי יצחק לנדאו זצ"ל, שהיה משמשו של האדמו"ר מהר"א מבעלז זכר צדיק לברכה, ואף היה מנהל ישיבת בעלז בירושלים.

בחודש טבת, שנת התש"נ, נפטרה בירושלים בשיבה טובה, האשה החשובה מרת צביה סאוויצקי עליה השלום, מבלי שהותירה אחריה בנים או בנות. צדקת זו, שימשה בשנים שלאחר השואה, כאם בית ב"בית סנהדריה" שבשכונת קטמון (ולאחר מכן בעין כרם). בית זה שימש באותם השנים כבית יתומים לעשרות ילדים שניצלו מהשואה, ונותרו ללא קרובי משפחה. שם היו מתגוררים, אוכלים, ישנים, ומשם היו יוצאים בכל בוקר למקומות לימודיהם. אחר הצהרים היו שבים, ומקבלים ארוחת צהרים חמה ומשביעה.

הלוייתה של גברת סאוויצקי התקיימה ביום שישי חורפי, ומטבע הדברים, המשתתפים בהלויה היו מעטים מאד. אחייניה, בני אחותה, ועוד מספר מכרים מצומצם.

במהלך ההלוייה, הופיעה לפתע יהודי בלבוש חסידי, וביקש לומר קדיש. בני המשפחה שלא הכירוהו, דחו את בקשתו, ואמרו לו כי הם יאמרו קדיש. שמע החסיד, והמשיך ללוות את הנפטרת בשקט.

בימי השבעה, כשבאו מנחמים לנחם את אחותה של הנפטרת, הופיע לפתע אותו יהודי חסיד, ישב על מקומו וסיפר את סיפורו:

"שמי הוא יצחק לנדאו", החל לספר, ועיניו זולגות דמעות. הגעתי לארץ בטבת שנת התש"ה (1945), כילד בן עשר ללא קרוב וגואל. בשלב מסויים הגעתי לירושלים. למדתי בתלמוד תורה "יבנה", והתגוררתי ב"בית סנהדריה".

הגעגועים להורי, שעד אז שרפו את לבי, נרגעו במקצת עם כניסתי ל"בית סנהדריה", שם התקבלתי בחום ובמאור פנים על ידי הגברת סאוויצקי. היא היתה מסורה לילדים ממש כמו אמא, מבשלת להם ארוחות חמות, מקשיבה לסיפוריהם, מרגיעה את פחדיהם, ומסייעת להם בכל.

אחת מהמלאכות הקשות שנטלה עליה, היתה לנקות את ראשיהם של הילדים שהיו מלאים כינים. ילדי השואה סבלו סבל מר מהכינים שרחשו על ראשיהם, לאחר שנים של הזנחה, וגברת סאוויצקי, כמו אמא של ממש, ישבה במשך שעות וטפלה בראשינו, עד שהושלמה המלאכה.

גם בי היתום הקטן היא טיפלה במסירות, והדבר גרם לי להתרגשות גדולה. פעם אחת, לא הצלחתי לעצור בעד דמעותי. גברת סאוויצקי שאלה אותי מדוע אני בוכה, ואמרתי לה בתמימות, כי אני בוכה עליה! כואב לי לראות אותה מצטערת ומתאמצת כל כך לעזור לנו, היתומים!

"כיצד אוכל לשלם לך על מסירות נפשך"? שאלתי. ועיניה התמלאו דמעות. לאחר כמה רגעים, היא השיבה: "יצחק'ל היקר, דע לך כי אין לי ילדים, ולאחר מאה ועשרים שנה, לא יהיה מי שיאמר עלי קדיש, אם תרצה להשיב לי טובה, אבקש ממך שלאחר פטירתי תאמר עלי קדיש"!

מאז חלפו השנים, וכבר כמעט שכחתי את הדברים. לפני כמה ימים, בליל שישי, לאחר שהלכתי לישון, ראיתי לפתע בחלומי את הגברת סאוויצקי, כשהיא יושבת על ספה ואומרת לי:

"יצחקל! הגיע הזמן לקיים את ההבטחה"!

התעוררתי בבהלה משנתי. שנים שלא שמעתי על גברת סאוויצקי, ומיד סיפרתי על החלום לאשתי.

למחרת בבוקר, יצאתי לתפילת שחרית, ובפינת הרחוב הבחנתי לפתע במודעת אבל טריה. המילים שנכתבו עליה הכו בי בהלם. "צביה סאוויצקי"!

אמרו חז"ל: "כל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו" (סנהדרין יט:). יהיו הדברים לזכרון, לאותה צדקת, ולכל אותם נשמות אומללות, של ילדי השואה, המתוקים האומללים שסבלו התעללות נוראה מאבותיהם של בני האומות המתנשאות עלינו. ה' יתברך יזכנו לראות בנחמת ציון וירושלים, אזי יעשה ה', מחילות באדמה, מתחת גרמניה ופולין וכל הארצות, ומתוכן יגיחו שוכני עפר, ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה.

8 ההלכות הפופולריות

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה


לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה

ביקור חולים

לפני כעשרים שנה, דיבר איתנו מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בענין "הלכה יומית", ואמר לנו שלדעתו נכון שמידי פעם נלמד עניני הלכה שמשולבים בהם גם עניני מוסר. ועתה נדבר בעניני מצות ביקור חולים. בגמרא במסכת בבא מציעא (דף ל:) אמרו, "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ", ......

לקריאת ההלכה