הלכה ליום חמישי כ"א אב תשפ"ב 18 באוגוסט 2022

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת אימי מורתי

נעמי בת מטילדה ז"ל

נלב"ע כ"א אב תשע"ה
ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

המשפחה

הנחת היד על ראשי הילדים

שאלה: כאשר אם או אב, מברכים את ילדיהם בליל שבת, או חכם מברך את תלמידיו, כיצד נכון יותר שיעשו, האם יניחו את שתי הידים על ראשו של המתברך, או יניחו רק יד אחת?

תשובה: אתמול ביארנו, שאסור לאדם שאינו כהן, לברך את הקהל בשעת נשיאת כפיים שבחזרת הש"ץ, כפי שעושים הכהנים, מפני שמצווה זו שייכת רק לכהנים. ומעתה נבוא לשאלה שלפנינו:

הנחת שני הידים
הנה ידוע, שבשעת ברכת כהנים, נושאים הכהנים את שתי ידיהם כנגד ראשי הקהל. ואם כן לכאורה, אסור לאדם שאינו כהן, לברך אדם אחר כשהוא נושא על ראשו את שתי ידיו.

איך נהג הגאון מוילנא
ובדורות הקודמים, היו מקומות שנהגו שבסעודות נשואין, הקהל מברכים זה את זה כשהם מניחים את שתי ידיהם, זה על ראשו של זה. ובספר תורה תמימה העיר על מנהג זה, שלכאורה יש בזה איסור, שהרי אסור לאדם לישא כפיו כדרך הכהנים, וסיים, ששמע מאדם נאמן, שבשעת חופתו של הגאון רבי יחזקאל לנדא שהיה מורה צדק בוילנא, בירכו רבינו הגר"א מוילנא, ולא הניח על ראשו אלא יד אחת, וכששאלוהו מדוע הוא נוהג כן, השיב, כי לא מצאנו ברכה בשתי ידים אלא לכהנים בבית המקדש בלבד.

ובספרו תוספת ברכה, כתב לבאר את מנהגו של הגר"א, כי באמת יש איסור בהנחת שתי הידים על ראשו של המתברך, שהרי ברכת כהנים אסורה על ישראל, ולכן הקפיד הגר"א ולא הניח אלא יד אחת על ראשו של המתברך.

דברי מרן זצ"ל
אולם מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, כתב שבאמת, מכיון שאין כאן "נשיאת כפים" ממש, ולא כוונה לברך ברכת כהנים, אין איסור כלל אף בהנחת שתי ידים על ראש המתברך. והביא שכן נהגו כמה חכמים וצדיקים שאינם חוששים בענין זה, ומניחים שתי ידיים על ראשו של המתברך. ואת מנהג הגר"א כתב שאפשר להסביר באופן אחר.

הדין למעשה
ולענין מעשה, כיצד כדאי לנהוג, כתבו כמה מרבותינו המקובלים, שיש להקפיד לברך דוקא בשתי ידים. וכן כתב הגאון יעב"ץ בסידורו, שיש להקפיד לברך דוקא בשתי ידיים, ושכן היה נוהג אביו הגאון החכם צבי. והביא שיש טעם לזה בנגלה ובנסתר. ולא כדעת מי שמקפיד שלא לברך אלא ביד אחת.

אולם הגאון רבי חיים פלאג'י בספר נפש כל חי, הביא בשם ספר "חמדת ימים", שיש להקפיד לברך ביד אחת דוקא, ושתהיה זו יד ימין. והביא עוד את דברי הגאון יעב"ץ שהזכרנו, שיש לברך בשתי ידיים דוקא. וסיים, שאין להקפיד על זה כל כך, ומהיות טוב, יברך בשתי ידיו, אך אם יברך ביד אחת די בזה, וכמנהג כמה מגדולי הדורות. וכן נהג מרן רבינו זצ"ל, שלא הניח אלא את ידו הימנית על ראש המתברך, כפי שרגילים רוב הרבנים, אבל אם יחפצו ההורים להוסיף ולברך את ילדיהם בשתי ידים, ובפרט בזמנים מיוחדים, כמו ביום נשואי הילדים וכדומה, הרי שכמבואר אין איסור בדבר, ולדעת החכם צבי והיעב"ץ, כן נכון לנהוג, וכן נהגו כמה מגדולי הרבנים מהדור שלפנינו, כשבירכו את מרן זצ"ל עצמו, והניחו שתי ידיהם על ראשו.

שאלות ותשובות על ההלכה

עוד נקודה למחשבה
הקב"ה מבקש ממשה לברך את יהושע -שים ידך ..
ובהמשך כתוב -ויסמוך את ידיו (2 הידים..) אומר רש"י שברך אותו מכל הלב... כ"א אב תשפ"ב / 18 באוגוסט 2022

רש"י מפרש שבירך אותו בעין יפה יותר. ישר כחך, תבורך מפי עליון, 

האם יש עניין לתת לילד לנשק ידי האב לאחר ברכת הכהנים? כ"ט חשון תשפ"ב / 4 בנובמבר 2021

אין ענין בזה ולא ראינו שנהגו בזה. 

הרב דיבר על הנחת הידיים בברכת כהנים, שלא בזמן תפילה, עשתה מספר את ילדיו. אך מנהג עדות וקהילות רבות בישראל, להניח יד על ראש הבנים מעל הטלית, בעת ברכת כהנים. האם זה אסור? או שמה זה נכלל בעניין שהאב אינו מתכוון לברך את הבן בברכת כהנים אלא מתכוון שהכהן יברך אך מניח ידו על ראש הילד? וכמובן, אם זה אסור, כיצד יש להסביר המנהג של קהילות רבות בפרט הספרדים, מדורות רבים, שמניחים ידיים על ראש הילדים בעת ברכת כהנים....
תודה כ"ה טבת תשפ"א / 9 בינואר 2021

מותר והוא מנהג יפה שהאב מכנס את הבנים אצלו בברכת כהנים. ואין בזה כלל כוונה שהוא מברך, אלא שהם מושפעים מברכתו ממה שמברכים גם אותו הכהנים, או שמראה בזה חיבה. ומרן זצ"ל עצמו עשה כן כמה פעמים. 

אני שיש  לי רק בנות בביתי יכול לברך אותן גם בברכת כהנים? כ"ג טבת תש"ע / 9 בינואר 2010

שלום רב!

אדם שמברך את בתו, בין אם יש לו בנים ובין אם אין לו בנים, יברך אותן בברכת כהנים. ויאמר, "ישימך אלהים כשרה רבקה רחל ולאה".

בברכת התורה,
הלכה יומית.

מה נענה אחרי הרב מנחת יהודה שכותב שמחבר חמדת הימים הוא נתן משרתו של שבתאי צבי שר"י? כ"ג טבת תש"ע / 9 בינואר 2010

שלום רב!

ידוע הדבר כי אי אפשר לסמוך כלל ועיקר על דברי הרוחות בכל מה שהם אומרים, כי פעמים רבות שקרו את החכם שדיבר איתם, ואפי' מלאך מגיד מן השמים משקר לעתים, כמו שהמלאך המגיד של מרן הבית יוסף אמר אליו שימות על קדוש ה', ודבריו לא נתקיימו.

ולעצם הענין. ייחוסו של הספר חמדת הימים לנתן העזתי היה ידוע בדור שסמוך למותו של נתן, כי המחבר חמדת הימים כתב בספר כמה פעמים שחיבר את הספר לזכות את הרבים, והיו ההמון מאמינים כי נתן העזתי חברו מפני שרצה לתקן את אשר קלקל במה שהכשיל את הרבים. וידוע, כי נתן העזתי חי בבדידות במשך למעלה מעשר שנים לאחר שהודה שנבואתו היתה שקר, ולכן תלו את הספר חמדת הימים בנתן העזתי.

מלבד זאת, הגאון יעב"ץ כאשר עיין במשך שעה קלה בספר חמדת הימים, ראה בראשי התיבות של תחילת החרוזים בכמה פיוטים שנדפסו שם, שם שהוא דומה לשמו של נתן.

אך האמת ניתנה להאמר, שאין ספק שלא נתן חיבר את ספר חמדת הימים. הואיל, ובספר חמדת הימים המחבר מזכיר את הגאון מהר"ש לבית הלוי בברכת החיים נר"ו. וכן הוא מזכיר את הגאון מהרימ"ט נר"ו. כלומר, בזמן שנתחבר אותו הספר היה המהרי"ט חי. ומהרי"ט נפטר בתקופה קרוב למאה שנה קודם שנתנבא נתן העזתי על ש"ץ.

זאת ועוד, רבים מאד מגדולי הדורות ואף מהביקורתיים שבהם, הפליאו לצטט מדברי החמדת ימים, שהיה ללא ספק מתלמידי תלמידיו של רבינו האר"י, כמו שהוא מעיד על עצמו בספרו שהיה עורך את כתבי רבינו האר"י. ופיוט ידיד נפש המפורסם נפוץ על פני תבל על פי תיקוני הנוסח שתיקן בו המחבר חמדת הימים. וכן סידור שערי ציון הנדפס על פי תפילותיו של בעל חמדת ימים, הוא ספר קדוש וחשוב מאד, על אף שהגאון יעב"ץ כתב בתוקף לדחות דברי פיוטים שנזכרו בו. ויש עוד הרבה מה להאריך בזה.

על כן אין ספק, ששגיאה היא לומר על חמדת הימים שנתחבר על ידי נתן העזתי. אלא מחברו היה אחד קדוש מגדולי הדור הסמוך לזמן האר"י, כמו שהעיד גם המוציא לאור של החמדת ימים, הלא הוא מהר"י אלגאזי, בהקדמת הספר.

ובעניני קבלה, אין לנו עסק בנסתרות, וידוע שרבינו הרש"ש הסתייג מכמה דברים על פי הקבלה שנאמרו בספר ההוא. אך לעצם הדבר, הוא ספר קדוש ונורא שמו, ומומלץ מאד לקרוא בו, כי הוא מכניס קדושה וטהרה בחדרי הלב.

בברכת התורה,
הלכה יומית.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה