הלכה ליום רביעי כ"ט אלול תשפ"ד 2 באוקטובר 2024

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

פלורי בת מרים ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

המשפחה

ראש השנה

מדברי מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל
נערך על ידי נכדו הרב יעקב ששון הי"ו

אנו עומדים לקראת ימי ראש השנה, ועשרת ימי תשובה, ויום הכיפורים. בגמרא במסכת ראש השנה (דף יח.), שנו רבותינו: מִשְׁפָּחָה אַחַת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ מֵתֶיהָ מֵתִים בְּנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אָמַר לָהֶם, שֶׁמָּא מִמִּשְׁפַּחַת עֵלִי אַתֶּם, שֶׁנֶּאֱמַר עָלָיו, "וְכׇל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים"? וְאוּלַי לָכֵן הֵם מֵתִים בְּקִצּוּר יָמִים וְשָׁנִים. לָכֵן,לְכוּ וְעִסְקוּ בַּתּוֹרָה, וִחְיוּ. הָלְכוּ וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה, וְחָיוּ, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ, "מִשְׁפַּחַת רַבָּן יוֹחָנָן" עַל שְׁמוֹ.

ומנין לו לרבי יוחנן שלימוד התורה יכול להציל את זרעו של עלי הכהן מן המוות?, שנאמר, "לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי, אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה", כלומר, נשבע הקדוש ברוך הוא, שעוון בית עלי לא יתכפר בזבח ובמנחה, ודרשו רבותינו, בְּזֶבַח וּבַמִּנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר, אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה! כי התורה חשובה יותר מכל הקרבנות!

וכך דרשו רבותינו בתלמוד ירושלמי (בפרק קמא דפאה), פסוק אחד שמדבר על מעלת התורה אומר: "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ", ומה הכוונה "חפציך", הכוונה לכל חפציו של האדם, זהב וכסף, אבנים טובות ומרגליות, שערך התורה הוא הרבה למעלה מן הדברים הללו. ופסוק אחר אומר: "כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים, וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ", ומה הכוונה "חפצים", הכוונה אפילו לחפצי שמיים, למצוות ולמעשים הטובים, כי כל המצוות שבתורה, אינן שוות כמו דיבור אחד של לימוד התורה, כי אין למעלה מן התורה. לכן, גם בעוון בית עלי, אף על פי שבזבח ובמנחה לא מתכפר, אבל על ידי לימוד התורה, מתכפר, כי התורה אין למעלה ממנה, והיא דוחה הכל!

אך יש עוד דיוק בתלמוד ירושלמי, שם אמרו, בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא בתפילה. תפילה, הכוונה לתפילה כהוגן, תפילה בכוונה, כמו שצריך. וכך מובא במסכת ברכות (דף לב:), "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, גְּדוֹלָה תְּפִלָּה יוֹתֵר מִן הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם", כלומר, שה' יתברך לא רצה את הקרבנות של ישראל כשחטאו מאד לפני חורבן הבית, ולאחר מכן הוסיף עוד יותר, שאינו חפץ גם "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם, גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ", כלומר, אפילו את תפילתם לא רצה ה'. משמע, שהתפילה חשובה יותר מכל הקרבנות.

למדנו מן הדברים את חשיבותה של התפילה. שם (בתלמוד ירושלמי), אמרו רבותינו, שהיה מעשה, שרב כהנא עלה מבבל לארץ ישראל, ובא להתפלל מנחה עם הציבור בבית הכנסת. אך בית הכנסת היה מלא מפה לפה, ואך בקושי הצליח רב כהנא להדחק ולהכנס פנימה, ושם עמד רבי חייא בר אבא, תלמידו של רבי יוחנן, והיה מתפלל כשפניו אל הקיר, ומאחוריו נעמד רב כהנא, והתחיל להתפלל.

כשסיים רבי חייא בר אבא את תפילתו, בא לפסוע שלוש פסיעות לאחריו, אך הנה הוא רואה, שרב כהנא עדיין מתפלל, ואם כך, הוא אינו רשאי עדיין לפסוע. המתין עוד דקה, וראה שרב כהנא עדיין מתפלל. וכך המתין והמתין, עד שסיים השליח ציבור את חזרת התפילה, ורק אז סיים רב כהנא את תפילתו. הקפיד עליו רבי חייא ואמר לו, ככה מנהגכם הבבלים? שאתם מצערים את הרבנים שלכם?! מדוע נעמדת והארכת כל כך מאחרי? השיב לו רב כהנא בלשון תחנונים, אדוני! אנא אל תכעס עלי! כי אני מזרע בית עלי, וכל הזמן המוות כנגד עיניו, לכן הוא פונה להקדוש ברוך הוא ומאריך בתפילה, כי כך קבלתי מרבותי, שאין עון בית עלי מתכפר בזבח ובמנחה, אבל מתכפר על ידי תפילה!

שמע זאת רבי חייא בר אבא ונחה דעתו, חס על רב כהנא, ואמר לו, יהי רצון שתאריך ימים ושנים עד מאה שנה! ורב כהנא ענה "אמן", וכך היה באמת, שהאריך רב כהנא ימים כל כך, עד שאמרו שהיו הצפרניים שלו רכות כמו צפרניים של תינוק! וכל זה מרוב זקנה.

טוב עשה רב כהנא שהתפלל מאחרי רבי חייא, אחרת לא היה מקבל את ברכתו...

למדנו אם כן כמה חשובה התפילה, כמה טובה התפילה! לכן, בימים הנוראים, נשים לבנו על מה שיוצא מפינו! לא נתפלל במהירות! אלא יאמר וישיב לבו, וילכד כל מחשבותיו לתפילה, כך שכל מילה שיוצאת מפיו, הוא יבין אותה גם בכוונתו, ואז תפילתו תקובל ברצון, כמו שנאמר, "תָּכִין לִבָּם  - תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ".

אם כן מה למדנו? שני דברים. האחד, תורה. והשני, תפילה. זה מול זה! התורה מעלתה גדולה מאד, אי אפשר לתאר כמה חביב אדם שלומד תורה. מי שמקיים את המצוות, זה טוב, אבל כשיש לאדם שייכות ללימוד התורה, הוא לומד תורה, אז הוא נעשה חביבו של הקדוש בברוך הוא.

לכן גם בימי ראש השנה, אדם ישים לב, לא יבזבז את זמנו, אלא ישתדל כמה שאפשר ללמוד, גם בלילה וגם ביום ללמוד, כמה שיכול. יש אנשים, שאינם יודעים ללמוד, אז נותנים להם שיקראו ספר תהלים, פעם אחת ביום הראשון של ראש השנה, מאה וחמישים פרקים, ופעם שנייה ביום השני של ראש השנה, כדי שיהיו סך הכל שלוש מאות פרקים, כמנין "כפר", שזו סגולה לכפרה. זה טוב מאד, עבור מי שאינו יודע ללמוד, אבל מי שיודע ללמוד, גמרא, פוסקים והלכות, זה, "עָלִית עַל כֻּלָּנָה", אין למעלה מזה!

שנה טובה ומבורכת, ימלא ה' כל משאלות לבכם לטובה ולברכה, ויחדש עלינו ה' יתברך את השנה הבאה, לששון ולשמחה, ונזכה להתברך בכל הברכות, תזכו לשנים רבות, נעימות וטובות!

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה