הלכה ליום שישי כ"ה כסלו תשפ"א 11 בדצמבר 2020

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

בנימין זאב בן אגאג׳אן אלישע, שלמה חיים בן אגאג׳אן אלישע ,אמנון בן ברכה ז"ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

משפחת בצלאל

פרשת השבוע - פרשת וישב

מאמרו השבועי של הרב זבדיה כהן - ראש אבות בתי הדין בתל אביב, עבור "הלכה יומית".

השבת, נקרא על חלומות יוסף, הרומזים על כך שאביו ואחיו משתחווים לו, וגרמו לשנאת אחי יוסף כלפיו. חלומות אלו התגשמו הלכה למעשה, כפי שנראה בפרשיות השבוע הבאות.

בסוף הפרשה, אנו נפגשים בחלומות שר המשקים ושר האופים, ופתרונם על ידי יוסף. החלומות הללו אף הם, התגשמו הלכה למעשה, כאשר ששר האופים נתלה, ושר המשקים חזר לשרת את פרעה.

כמו כן, בפרשת שבוע הבא, פרשת מקץ, אנו נקרא על חלומות פרעה, ופתרונם על ידי יוסף, על שבע שנות רעב ושבע שנות שבע, אף הן חלומות שהתגשמו הלכה למעשה.

כל זה מביא אותנו להבנה כי לפעמים, יש ממש בחלומות. מנגד, מצינו בנביא בזכריה (י, יב) "וחלומות השוא ידברו". השאלה היא, מה משקלם של החלומות בחיי האדם?

בתלמוד (סנהדרין ל ע"א), מסופר על אדם שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו, ולא אמר לו היכן הן, ומת אביו. בלילה חלם חלום, בחלומו זה נאמר לו את סכום הכסף שהשאיר לו אביו, וכן מיקום הכסף, אך זאת בתוספת חשובה, בה הודיעוהו כי כל הכספים שהותיר אביו, הינם כסף של מעשר שני.

וכך היה, קם בבוקר, ומצא את הכסף במקום ובסכום שנאמר לו בחלום, ובא לשאול את חכמים, האם מותר לו להשתמש בכסף, שכן בחלום גם אמרו לו, כי הכספים שייכים למעשר שני. אמרו לו חכמים, "דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים". הכסף חולין, ואין בו שום קדושה, ויכול הבן לזכות בו ולעשות בו כל מה שירצה.

וכך פסק הרמב"ם (הלכות זכייה ומתנה פרק י הלכה ז), שדברי חלומות לא מעלים ולא מורידים. וכך נפסק בשלחן ערוך (חושן משפט סימן רנה סעיף ט): "היה פקדון ביד אביהם, ומת אביהם, והבנים אינם יודעים היכן הוא, ואמרו להם בחלום כך וכך מעות הן, ונמצאים במקום פלוני,ושל פלוני הם, ושל מעות מעשר הן, והלכו הבנים ומצאום במקום שאמרו להם בחלום, ובסכום שנאמר להם בחלום" - ופסק מרן השלחן ערוך: "דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים, וזכו הבנים בכסף זה לעשות בו כטוב בעיניהם".

לעומת זאת מצינו להיפך בתלמוד (נדרים ח ע"א): אמר רב יוסף, נידוהו בחלום, צריך עשרה בני אדם להתיר לו. כלומר, מי שחלם שנידו אותו בחלומו, צריך עשרה בני אדם להתיר לו את הנידוי. וכך פסק הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פרק ז הלכה יב). הרי שיש משמעות לחלום, ודברי חלומות כן מעלים וכן מורידין.

על סתירה זאת בתלמוד, עמד בשו"ת התשב"ץ (חלק ב סימן קכח), והוא מיישב זאת על פי דברי הגמרא במסכת ברכות (דף נה ע"ב): רבא שאל, פסוק אחד אומר "בחלום אדבר בו", משמע שיש ממש בחלום, ואילו פסוק אחר אומר "וחלומות השוא ידברו"? תירץ רבא, יש חלום הבא ממלאך, ולזה יש משמעות, ויש חלום הבא על ידי שד, ועליו נאמר שווא ידברו.

לפי זה מסביר התשב"ץ, בכל חלום שאדם חולם, ישנו ספק האם זה בא ממלאך ויש לזה משמעות, או שזה בא משד ואין לו משמעות. לכן כשמדובר בממון, יש לנו כלל "המוציא מחבירו עליו הראיה", וכל עוד שאין ראיה שהחלום בא ממלאך, הרי המוחזק בממון זכה בו, ואילו כשמדובר באיסור הולכים לחומרא, ולכן כשחלם על נידוי יעשה התרה מספק לחומרא.

בתקופת בעלי התוספות חי בצרפת ר' יעקב ממרויש שחיבר ספר "שאלות ותשובות מן השמים". שם כתב פסקי הלכה, על פי שאלות ששאל בחלום וקיבל עליהם תשובות בחלום ופסק הלכה על פי זה.

מרן הרב החיד"א בשו"ת יוסף אומץ (סימן פ"ב ) סמך על פסקי הלכה אלו ופסק שמותר לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא כגון לולב, וסמך דבריו על פסקי הרב יעקב ממרוויש שכתב תשובות מן השמים, והוסיף, אילו מרן השלחן ערוך היה רואה את דבריו שנתנו מן השמים, ודאי כך היה פוסק ומנהיג.

אך מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל בספרו שו"ת יחוה דעת (חלק א סימן סח) דחה דבריו מכל וכל, והעלה שאין לסמוך על פסקים שניתנו בחלום, ועל זה נאמר דברי חלומות לא מעלים ולא מורידים, ולא בשמים היא, וכי ההוראה נמסרה רק לחכמי ישראל שיפסקו על פי כללי ההוראה המסורים בידינו דור אחר דור, ואין לסמוך כלל על פסקי הלכה שניתנו בחלום, ואפילו בחלום של אדם גדול. (נושא זה נידון באריכות בשו"ת יביע אומר חלק א סימן מא-מב).

שבת שלום!

שאלות ותשובות על ההלכה

אדם מתארח אצל הוריו האם צריך להדליק חנוכיה אצל הוריו לפי הספרדים כ"ה כסלו תשפ"א / 11 בדצמבר 2020

אינו מדליק אצל הוריו למנהגינו.וכמובן מדובר כשהוא ישן שם.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה