הלכה ליום שלישי ט' חשון תשפ"א 27 באוקטובר 2020

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת מר אבי

ר' הנרי ישועה בן ר' רפאל פיטון ז''ל

ת.נ.צ.ב.ה.

הוקדש על ידי

בנו הרב דוד פיטון

שאלה: האם מותר לי להתפלל, כשבביתי מסתובב ילד קטן עם חיתול לא נקי?

נאמר בתורה "והיה מחניך קדוש", ומכאן שאסור לדבר בדברי תורה ולהתפלל ולעסוק בשאר עניני קדושה בבית הכסא ובשאר מקומות המטונפים. וכמו כן אסור להתפלל או לדבר או להרהר בדברי תורה כאשר עומד לפניו דבר מטונף, כגון צואת אדם, או לול תרנגולים, או דיר עיזים וכדומה, שנאמר והיה מחניך קדוש.

ואם טעה אדם ובירך או התפלל כשיש לפניו צואת אדם, לא יצא ידי חובתו, וחייב לחזור ולהתפלל. ואפילו אם אין שם ריח רע, כל שהתפלל כנגד צואה, חייב לחזור ולהתפלל.

ובכלל הדבר, אסור להתפלל או לדבר בדברי תורה במקום שיש שם ריח רע. כגון שיש דליפה של ביוב, או במקום שיש שם שדות מזובלים בגללי בהמה וריח רע מצוי שם, וכן במקום שיש שם תינוק עם חיתול מלוכלך, אסור בהחלט להתפלל שם, ואפילו אם אינו מריח את אותו הריח, כל ששאר בני אדם מריחים אותו, אסור להתפלל שם.

וכתב המגן אברהם, שהוא הדין במקום שהיה שם ריח רע מחמת צואה וכדומה, ואחר כך ניקו את המקום, אבל עדיין לא נדף הריח לגמרי, שאסור להתפלל שם, עד שהריח יתנדף לגמרי. ומכאן שגם לגבי תינוק שכבר החליפו לו חיתול, מכל מקום כל זמן שעדיין לא התנדף הריח לגמרי, אסור להתפלל שם.

ועתה נבאר מה יעשו ציבור, שבבית הכנסת שלהם יש ריח רע מחמת דליפת ביוב ברחוב הסמוך וכדומה. וכן מה תעשה אשה הבאה להתפלל ביתה, ויש שם ריח רע מחמת חיתול שהיה שם קודם לכן, וכעת סילקה אותו משם.

והנה בודאי שאם עדיין יש שם דבר המפיץ ריח רע, כגון שיש שם צואה ממש, אסור להתפלל שם בשום אופן, ודברינו מוסבים רק על מקרה שגוף הדבר המפיץ ריח רע אינו מצוי שם, ולא נותר אלא הריח לבדו.

ונקדים תחלה דין אחר: הנה בזמן שהיה בית המקדש קיים, היו הכהנים עושים את רוב העבודות בבית המקדש, כהקרבת קרבנות והקטרת הקטורת וכיוצא בזה. והכהנים, אסור שיהיו בעלי מום. וכהן בעל מום שעשה עבודתו, עבודתו מחוללת. ובכלל המומים השייכים בכהנים, הוא כהן שמזיע, ונודף ממנו ריח רע מחמת הזיע, שהרי הוא בעל מום, ועבודתו מחוללת. וכן כהן שנודף ריח רע מפיו, הרי הוא בעל מום, ועבודתו מחוללת.

וכתב הרמב"ם, שכהן שנודף ממנו ריח רע, רשאי לרחוץ, ולשוף בשרו בבושם, או אם היה נודף ריח רע מפיו, מתבשם על ידי פלפל וזנגביל, ואז עבודתו כשרה. ומבואר מדברים אלה, שאף על פי שלולי הבושם היה שם ריח רע, מכל מקום הבושם מבטל את הריח, ועבודתו של הכהן כשרה.

ומכאן נוכל ללמוד לעניננו, שאם היה ריח רע בבית הכנסת או בבית, ניתן להעבירו על ידי דבר אחר, ואז אין לחוש לאותו הריח שהיה קודם לכן. ומכאן למדו הפוסקים, שמותר לשרוף חתיכת בגד בבית הכנסת, שעל ידי ריח השריפה יתבטל הריח הרע, ואז יהיה מותר להתפלל שם.

וכן הדין לגבי מיני בשמים, שאם פיזרו בושם בבית הכנסת ומתוך כך נתבטל הריח הרע שהיה שם, הרי שמותר להתפלל שם ללא חשש.

ומעשה היה לפני כשבע עשרה שנה, בשעת תפלת המנחה בבית הכנסת של מרן זצ"ל, מחמת פיצוץ צינור ביוב, ריח רע התפשט בכל האזור כולו, ולא היה ניתן להתחיל בתפלת המנחה. על כן מרן זצ"ל, בהיותו חי את דברי הפוסקים מתוך ספריהם, הורה מיד לנהג המשמשו להביא מגבת מן הבית, ולשרפה בבית הכנסת. לאחר שהוברר שפשוט יותר לפזר ריח טוב מבקבוק בושם, נענה הרב שבודאי כך יעשו, ופיזרו בושם במדה ניכרת עד שנתבטל הריח, ואז נעמדו כולם לתפלה.

שאלות ותשובות על ההלכה

אני מתפללת לפעמים בשבת בבית כנסת שבו ישנה עזרת נשים עם דלת לשירותים בתוך העזרה. בצד של הגברים השירותים נמצאים בחוץ לגמרי.
העזרת נשים אמורה להיבנות בקומה למעלה אך משום מה לא החלו בבנייתה. וכרגע סגרו חלל מסוים שבו הנשים מתפללות עם וילון עבה שחוצץ בין העזרת גברים לנשים. קורה שבמהלך התפילה ממש, נשים נכנסות לשירותים או ילדים קטנים שפותחים וסוגרים את הדלת מספר פעמים, ולפעמים אף משאירים את הדלת פתוחה . הדבר ממש מפריע לי ומוציא אותי מריכוז.
מה לעשות? כיצד לנהוג? האם לפנות לרב של בית הכנסת ולומר לו? י"ט טבת תשע"א / 26 בדצמבר 2010

שלום רב!

מכיון שאנו לא מכירים את בית הכנסת ולא את רב בית הכנסת, אנו לא יכולים להשיב תשובה מדוייקת. אבל יש לדעת, כי אין להתפלל במקום שיש בו ריח רע, גם בלא קשר ליציאה מריכוז. ולכן, אם פתח עזרת הנשים פתוח לבית הכסא, ונודף משם ריח רע, מכיון שהמקום אינו נקי, אין להתפלל שם. ויש להתפלל בבית. ועליכם לפנות לאחראים בבית הכנסת, שיפטרו את הבעיה כפי שניתן.
 
בברכת התורה,
הלכה יומית.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה