הלכה ליום רביעי ג' שבט תשפ"ב 5 בינואר 2022

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

מנחם שמחה בן דבורה ומתתיהו ז"ל

זכות לימוד התורה תעמוד לעילוי נשמתו

הוקדש על ידי

בנו אוריאל

לוו עלי ואני פורע

שאלה: נאמר בגמרא "לוו עלי ואני פורע", מה הכוונה? האם אין גבול למה שאדם יכול להוציא לכבוד שבת?

תשובה: הנה בגמרא במסכת ביצה (דף טו:) איתא, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, בני! לוו עלי וקדשו קידוש היום, והאמינו בי ואני פורע. מבואר לכאורה, שה' יתברך אמר לישראל, שמה שילוו לצורך השבת הוא יפרע להם ואל להם לדאוג להוצאות אלו.

אלא שכל בר דעת מבין, שלא יתכן שיקנה אדם צרכי שבת ויערוך שלחן כסעודת שלמה בשעתו, עם עשרות סוגי מטעמים, ולא יתחשב כלל במצבו הכלכלי. שכן מעולם לא שמענו לשום גדול בישראל שנהג כן, ואם כן צריך לבאר מאמר רבותינו בגמרא.

בגמרא במסכת שבת (קיח:) אמרו, אפילו דבר מועט, אם עשהו לכבוד שבת (כלומר תוספת מיוחדת לכבוד השבת), הרי זה עונג שבת. ופירשו בגמרא, דבר קטן, כגון כסא דהרסנא, דהיינו דגים קטנים מטוגנים, מאכל שהוא זול) וכן אמרו בגמרא בפסחים (קיב.) עשה שבתך חול (כלומר, אכול בשבת כמו שאתה אוכל ביום חול) ואל תצטרך לבריות. ואף על פי שמצות עונג שבת היא מצוה מן התורה, מכל מקום לא חייבו אדם ללוות יותר מיכולתו על מנת לענג את השבת בדברים מיוחדים, אלא איש איש כפי יכולתו. ומה שאמרו בגמרא במסכת ביצה לוו עלי ואני פורע, היינו דוקא באדם שיש לו מהיכן לפרוע, כגון שיודע שעתיד לקבל מעות ביום מן הימים, ואם ילוה לצרכי שבת, ה' יתברך יחזיר לו את אותו הסך שלא יפסיד ממצות עונג שבת, אבל אם אין לו מאין להשיב את ההלואה, אלא אם כן יצטרך לבריות (שיקח מן הצדקה) אסור לו ללוות לצרכי שבת.

וכן מבואר בהגהות אשרי (מרבותינו הראשונים), שמה שאמרו בגמרא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות, מדובר באדם שאין לו לפרוע כלל, אלא אם כן יטול מן הצדקה, אבל מה שאמר ה' יתברך לוו עלי ואני פורע, מדובר במי שיש לו מהיכן לפרוע, כגון שיש לו משכונות כדי לפרוע, אלא שאין לו מעות מזומנים לכך, על זה אמר לוו עלי ואני פורע.

וכן כתב בספר שנות חיים (חזן), שאם אין לו אפילו משכון לפרוע, אין לו לסמוך על הנס, ויהיה בגדר לווה רשע ולא ישלם (שלא יחזיר את ההלואה), אלא אם כן יודע שיש לו מהיכן לפרוע אחר כך, ורק צריך להדחק כעת כדי לקנות צרכי שבת, על זה אמר ה', לוו עלי ואני פורע.

וכן כתב בספר סדר היום, כי לא נצטווה אדם לענג את השבת ולכבדו, אלא מי שידו משגת ויכול לכבדו ולענגו. ומי שאין לו צרכי שבת, אין בידו חטא ואשמה כלל, ואין לו להטריח את עצמו במה שאין בידו, והמטריח עצמו נקרא חסיד שוטה.

ועל אחת כמה וכמה, מי שיש לו צרכי שבת, רק הוא רוצה לענג את השבת בדברים מיוחדים ויקרים שאין ידו משגת לקנותם, שאל לו לעשות כן, אלא ישמח במה שיש לו, וה' ירחיב גבולו.

ומכאן תוכחת מוסר לאותם המבזבזים כספם להנאות העולם יותר ממה שהם מרויחים, ובאים מתוך כך לחובות גדולים, אלה ודאי אינם נוהגים כראוי, שהרי אפילו על מצוה יקרה כעונג שבת כתבו הפוסקים שאין לו לאדם ללוות יותר ממה שיוכל אחר כך להחזיר, כל שכן לגבי דברי רשות אחרים. והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כמי נהר.

שאלות ותשובות על ההלכה

למדתי שכאשר שסדר נעילת הנעל הוא ימין אחכ שמאל קשירה שמאל ואז קשירה ימין ואותו רעיון כדי להוריד השאלה שלי היא אני שמאלי (איטר) האם זה אותו דבר או לא? תודה ג' שבט תשפ"ב / 5 בינואר 2022

ינהג כמנהג כל אדם. תבורכו, 

אבל למדנו שהוצאות שבת ויום טוב לא נכללים בתקציב השנתי, משמע שאפשר לבזבז יותר או פחות לכבוד שבת וזה לא ישנה את המצב הכלכלי. אז איך זה מסתדר עם כל הנאמר לעיל? ל' חשון תשע"ד / 3 בנובמבר 2013

הכוונה היא, שיש להתנהג בדרך העולם, ולא להתנהג בצורה מופרזת. ומי שנוהג כשורה, זוכה שאינו מפסיד מהוצאותיו לתלמוד תורה ולצרכי שבת וכדומה.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה