אחד הדברים האסורים ביום תשעה באב, הוא "נעילת הסנדל", כלומר, אסור לנעול נעלי עור בתשעה באב.
נעלי ספורט שאינם מעור
ודנו הפוסקים לגבי נעליים שאינם עשויים עור, אבל הם נוחות מאד, כמו נעלי "ספורט" שעשויים מבד וגומי, האם מותר לנעול אותם בתשעה באב, או שאולי, מאחר והן חשובות ונוחות לא פחות מנעלי עור, אסור לנעול אותם ביום זה?
ובשו"ת שמחת כהן (סימן קעג) כתב, שהואיל והפוסקים הראשונים והאחרונים לא אסרו אלא נעליים של עור, ובשאר מינים לא אסרו, אם כן גם נעליים כאלה שהוא רגיל לנעול אותן תמיד, מכיון שאינן עשויות עור, מותר לנעול אותן בתשעה באב. וכן פסק מרן רבינו זצ"ל בספרו חזון עובדיה (תעניות עמוד רצט).
מראית העין
אולם בכל זאת הוסיף מרן זצ"ל לדון, לגבי נעליים שעשויות מגומי, והן נראות ממש כמו נעלי עור, האם מותר ללכת איתן בתשעה באב, או שאולי יש לאסור. ואחד הטעמים שנראה היה להחמיר בזה, מפני שיש לחוש ל"מראית העין", שהרי כל מי שרואה אדם הולך עם נעליים כאלה בתשעה באב, יחשוב שאותו אדם מזלזל במצוות והוא הולך כמנהגו עם נעלי עור. וכך באמת כתב הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל.
אולם מרן זצ"ל כתב, שמאחר ובדורינו נעליים מחומרים כאלה שנראים ממש כמו עור, הם נפוצים מאד, לכן אין לאסור לנעול נעליים כאלה בתשעה באב, ואין לחוש בזה ל"מראית העין". וכמובן שהוכיח את דבריו והביא להם ראיות מדברי הפוסקים.
"כפכפים"
כתב הגאון מהר"י קאשטרו, שנעלים שנקראות "קבקאב", או "כפכפים", שיש להן סוליה מפלסטיק או גומי או עץ או שעם, ורצועה של עור שתופסת את הרגל, מותר ללכת איתן בתשעה באב, כי אין הרצועה מיועדת כדי להגן על האדם, אלא כדי לאחוז את הסוליה היטב על הרגל. והביא דבריו מרן זצ"ל. (שם עמוד שא).
במקומות של גויים
כתב הראבי"ה, שהיה מרבותינו הראשונים, שבני אדם יהודים שגרים בין הגויים, מותר להם לנעול בתשעה באב נעלי עור, עד שנכנסים לרחוב של היהודים. וכן כתבו עוד מהראשונים, שמאחר והגויים מלעיגים על ישראל שהולכים יחפים, יש להקל בזה.
אולם מרן הבית יוסף כתב על זה: "ולענין מעשה, אין להקל בדבר, ואם ילעיגו עליו הגויים, מה בכך?" ובפרט נראה שיש להחמיר בזה בזמנינו, לפי מה שכתב בספר "משחא דרבותא", שהרי יכולים לסלק את החשש מצד מה שהגויים מלעיגים, על ידי כך שינעלו נעליים שאינם של עור. לכן אין להקל בדבר. (שם עמוד שב).
