הלכה ליום ראשון ח' סיון תש"פ 31 במאי 2020

ההלכה מוקדשת לרפואה שלימה עבור

ויקטור ומרסל סעדיה נ"י

הוקדש על ידי

פלוני

המכה את חבירו – מעשה עם הרב שטיינמן זצ"ל

שאלה: האם זה נכון שמי שהרביץ לחבר שלו, לא יכול להצטרף למנין אפילו אם הוא חוזר בתשובה?

תשובה: בגמרא במסכת סנהדרין (נח:) אמרו רבותינו, כל המרים יד על חבירו נקרא רשע. ואיסור גדול הוא לאדם להכות את חבירו.

וכתב רבינו הרמ"א בהגהת השלחן ערוך (חלק חושן משפט סימן תכ סעיף א), בזו הלשון: "יש אומרים שיש חרם קדמונים באדם המכה לחבירו, וצריכין להתיר לו כדי לצרפו למנין עשרה".

כלומר, חמורה הכאת חבירו עד כדי כך, שהחרימו רבותינו הקדמונים את מי שיכה את חבירו, שיחול עליו דין "חרם", והמשמעות המיידית שיוצאת מדין זה היא, שמי שהכה את חבירו, אי אפשר לצרפו למנין עשרה בבית הכנסת.

ואם אותו אדם שהכה את חבירו מעוניין להתייצב בפני בית הדין שידונו אותו על מעשיו, כתב הרמ"א (שם), שמיד מתירין לו. כלומר, מאחר ומקבל עליו את דיני התורה, מיד יש להתיר לו את החרם, ומותר יהיה לצרפו למנין. וזאת אפילו אם האדם המוכה אינו מסכים לכך. וכן כתבו עוד מגדולי הפוסקים, ובכללם רבינו חיים בנבינישתי בספר כנסת הגדולה (הגה"ט אות יב, ובשו"ת בעי חיי ח"א סימן רלה ד"ה ואפילו להחולקים). וכן פסק בספר ערוך השלחן (סעיף ב).

ונשאל בזה ידידינו הגאון רבי גד יזדי שליט"א, לגבי אדם שהכה את חבירו בדרך צחוק, שהכה על גבו וכדומה, כפי שנוהגים לצערינו בכמה מקומות, והשיב שבמקרה כזה לפעמים אין בדבר איסור, ובודאי שאדם כזה אינו מוחרם, וכמו שכתב הרמב"ם (בפ"ה מהלכות חובל ומזיק ה"א).

אמנם למעשה הוסיף הרה"ג המשיב, שאפילו לגבי מי שהכה ממש, כתב הגאון רבינו יוסף חיים, בעל בן איש חי, בספרו שו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סוף סי' יא) בשם הגאון רבי חיים פלאג'י בספר רוח חיים (יו"ד סי' שלד ס"ק יח) שאם המכה אינו רוצה לקבל עליו את הדין, אין מתירין לו ואין לצרפו למנין עשרה אף על פי שלא נידוהו, והוא ברור. אך הוסיף על כך רבינו יוסף חיים וכתב: "והנה דבר זה שכיח הרבה, ולא ראינו שחכמי הדור בכל מקום ומקום חוששין לדבר זה, לעשות התרה למכה את חבירו כדי לצרפו לעשרה, והנה ודאי, התרת נדרים וחרמות אשר נהגו בכל תפוצות ישראל לעשות קודם חודש אלול, וגם בערב ראש חדש אלול, וערב ראש השנה וערב יום הכפורים, תועיל לזה, והמתירים מתכוונים לדבר זה ולכיוצא בו. גם בודאי שזה החרם של הקדמונים באדם המכה את חבירו, רוב ככל הצבור אין יודעים ומכירים בו". עד כאן דבריו.

והסיק מזה למעשה, שאם אדם חזר בתשובה, יש לסמוך על התרת נדרים שעושים בערב ראש השנה ויום הכפורים ומותר לצרפו למנין עשרה. אך כמובן שעליו לאחר מכן לרצות את חבירו ולבקש את סליחתו.

והביא עוד בשם רבותינו האחרונים, לגבי מקרה שאדם כזה עלה כשליח ציבור, ואי אפשר למנוע ממנו לעלות כשליח ציבור, שאפשר לענות אמן אחר ברכותיו. (ועיין בשו"ת חתם סופר (חחו"מ סי' קפב), ובערוך השלחן שם).

כאשר אדם מבקש את סליחתו של חבירו, לא יהיה חבירו קפדן, אלא יהיה נוח לסלוח, ולא יקפיד. ובפרט כאשר חבירו לא התכוון ברצינות למעשיו.

ומעשה היה בישיבה בכפר סבא, שם היה הגאון רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל ראש הישיבה. פעם אחת, כמה דקות לפני תחילת השיעור, אחד הבחורים עמד עדיין מחוץ לחדר השיעורים. חבירו שחמד לצון, החליט לנעול בפניו את דלת חדר השיעורים, כדי שהבחור לא יוכל להכנס. והנה ראש הישיבה בעצמו הקדים מעט ובא להכנס לחדר השיעורים, והנה הוא רואה את הדלת נעולה. הבחור שעמד בחוץ, לחש לחבירו שעומד בפנים, "פתח מהר, רבי אהרן לייב כאן", אך חבירו היה משוכנע שאין זו האמת, רק שהבחור שבחוץ רוצה לגרום לו לפתוח את הדלת. וכך עמד הגאון יחד עם הבחור שנותר בחוץ, במשך דקות ארוכות ולא יכול היה להכנס לחדר השיעורים.

לאחר כמה דקות, הבין הבחור שנעל את הדלת, כי יתכן ובאמת ראש הישיבה הגיע. לכן מיהר לפתוח את הדלת. מה עשה ראש הישיבה? סובב מיד את פניו, כדי שלא יראה מי הוא הבחור שנעל את הדלת, כדי שלא לביישו ולצערו. זכותו תגן עלינו אמן.

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה


פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה