הלכה ליום ראשון כ"ב סיון תשפ"ו 7 ביוני 2026

הוספת תבלין ומלח לתבשיל בשבת

שאלה: הכנתי דגים וקציצות בשר לשבת. לפני כניסת השבת טעמתי את הדגים ואת הקציצות (שכבר התקררו) והוספתי לדגים מלח ולקציצות פלפל שחור וכמון. כעת, אמרו לי, שאסור יהיה לחמם את המאכלים בשבת על גבי הפלאטה, מפני שהתבלין והמלח לא התבשלו מעולם. האם זה נכון?

תשובה: למדנו כמה פעמים, שתבשיל שמתבשל בתוך סיר, גם אחרי שמורידים את הסיר מהאש, כל זמן שהוא חם, הרי כל מה שינתן בתוכו מתבשל בתוכו. ולדוגמא, אם בישלו מרק בסיר, והורידו את הסיר מהאש, וכעת באים להכניס עלי פטרוזיליה לתוך המרק, אסור לעשות כן בשבת, משום איסור "בישול" בשבת, שהרי כעת עלי הפטרוזיליה יתבשלו בתוך הסיר, אף על פי שאין שם אש כעת.

ולכן פסק מרן השלחן ערוך (בסימן שיח סעיף ט), שאסור להוסיף תבלין לתוך תבשיל רותח בשבת, מפני שאסור לבשל את התבלין בשבת.

וכל המאכלים שאנו מתירים לחמם אותם בשבת, כמו לדוגמא דגים או קציצות (בלי רוטב ממש, אלא מעט) וכדומה, הסיבה שאנו מתירים לחמם אותם בשבת, היא מפני שהם כבר התבשלו לפני שבת לגמרי, וכעת אין כאן ענין של "בישול" אלא "חימום" בלבד, וכפי שהסברנו.

ומכאן אנו באים לשאלה שלפנינו. שהרי במקרה שלפנינו, הוסיפו תבלין לתבשיל לפני שבת בשעה שהוא לא היה רותח. ומכאן שהתבלין שהוסיפו לקציצות כלל לא התבשל, וכעת בשבת כאשר יניחו מחדש את הסיר על גבי הפלאטה, מיד יתחיל התבלין להתבשל, ויש בזה איסור בישול בשבת.

לכן הדין הוא, שמי שהוסיף תבלין לסיר לפני שבת, ולא בישל את התבלין כראוי, אסור לו בהחלט לחמם את התבשיל בשבת. ובשאלה שלפנינו, אסור היה לחמם את הקציצות בשבת.

ולגבי הדגים, שלהם הוסיפו מלח. אמנם לכל הדעות אסור לבשל בשבת מלח על גבי הפלאטה. אולם המלח שמצוי בזמנינו, נתפרסם שמבשלים אותו בבית החרושת, כי מקורו הוא במי הים, ולאחר ייבושו מרתיחים אותו עד שיצאו ממנו מעט המים שעוד נותרו בו. וכן כתב הגאון הילקוט יוסף שליט"א, שהמלח בזמנינו הוא מלח שהתבשל כבר. ואם כן מלח זה נחשב כבר ל"מבושל" (על כך פנים למנהג הספרדים), ומותר לחזור ולחממו בשבת על גבי פלאטה. ולכן מאכלים שהוסיפו להם מלח, מותר לחמם אותם בשבת על גבי הפלאטה, ואין בדבר איסור משום "בישול" בשבת. אבל מלח מיוחד (מהרי ההימלאיה וכדומה) שלא בישלוהו מעולם (ובארץ ישראל הוא נמכר בצבע ורוד, ומקורו במחצבים ממעמקי האדמה וכדומה), אסור לבשלו בשבת.

כאן גם המקום להזהיר, שישנם מאפיות רבות, שמוכרים שם פת "פרנה", שהיא רכה מאד, והרבה פעמים אינה אפויה כל צורכה. עד שבפנים רואים שנותר ממש כמו בצק, שלא נאפה כראוי. ופת כזו, אסור להניחה בשום אופן לחימום בשבת, והמחממה בשבת עובר משום "בישול" בשבת, ויש להזהר ולהזהיר בזה מאד.

שאלות ותשובות על ההלכה

אם כך, אסור לשים מלח מהרי ההימלאיה על מאכלים רותחים בכלי שני (צלחת) בשבת? כ"ג אב תשע"ט / 24 באוגוסט 2019

שאלה יפה. ובאמת למנהג האשכנזים אין לשים תבלין לא מבושל, או מלח לא מבושל, על גבי מאכל שהוא בכלי שני, אם הוא "גוש". כמו פשטידה וכדומה. אבל למנהג הספרדים שהולכים אחר הוראות מרן, מכיון שהמאכל נמצא כבר בכלי שני, וכלי שני אינו מבשל, יש להקל בזה.

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה