הלכה ליום חמישי א' אייר תשפ"ד 9 במאי 2024

ההלכה מוקדשת לעילוי נשמת

יעקב בן מרגרט ז"ל

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
תהא מנוחתו עדן וכבוד
וחסד לא יסור מעמו נצח אכי"ר

הוקדש על ידי

המשפחה

כל המכבד את התורה

שנינו בפרקי אבות (פ"ד): "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַמְכַבֵּד אֶת הַתּוֹרָה, גּוּפוֹ מְכֻבָּד עַל הַבְּרִיּוֹת". כלומר, אדם שהוא מכיר בערכה של התורה, ומכבד את התורה הקדושה ואת חכמי התורה, זוכה שגם הוא מכובד בעיני הבריות. וכך פירש רבינו יונה, שהדבר ידוע שכמעט ואין דרך להבחין בבני האדם, אם הם צדיקים או רשעים, אבל כאשר שומעים אדם שהוא מהלל את התלמידי חכמים, פעם אחר פעם, הרי הנך מכיר ויודע שאותו אדם הוא באמת צדיק בלבו, שהוא מכבד את התורה. ואילו להיפך, אם כל פעם שמזכירים תלמידי חכמים הוא מעביר עליהם ביקורת, הרי ניכר מדבריו שהוא שונא את התורה, ואינו צדיק בלבו.

ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (ראה ענף עץ אבות עמוד רנח) היה רגיל לספר, מעשה שהיה עם הגאון רבי צמח צרפתי (ראש רבני תונס לפני קרוב לשלוש מאות שנה), שהיה יושב ועוסק בתורה בביתו אשר בתוניסיה, והיה נר קטן מאיר לו כדי שיוכל לעסוק בתורה. והנה קרוב לשעת חצות, כבה הנר, והלילה היה ליל סגריר, רוח עזה נשבה, וגשם זלעפות ניתך במשך שעות. חיפש הרב בביתו, אולי ימצא דרך להדליק את הנר, ולא מצא.

בסמוך לביתו של הרב, היתה מאפיה, ובתוכה היה ישן האופה הערבי. הלך הרב, ודפק על דלת המאפיה, וביקש מהאופה: אנא אדוני, תעשה לי טובה ותדליק לי את הנר, כי אני צריך לשבת וללמוד, ואין אור בביתי. הדליק האופה את הנר עבור הרב, והרב הודה לו על כך. הלך הרב עם הנר בידו, כשהוא מנסה להגן על הנר מן הרוח, באמצעות שולי גלימתו, אולם רוח חזקה נשבה והנר כבה. שב הרב אל האופה, שוב נקש על דלתו, וביקש ממנו: תסלח לי על ההטרדה, אך הנר כבה לי, ובבקשה הדלק לי את הנר בשנית. אולם גם אז, כאשר הרב לקח את הנר לביתו, נשבה רוח חזקה והנר כבה.

חזר הרב שוב אל האופה, ושוב ביקש ממנו להדליק לו את הנר. כעס האופה ואמר לרב, הנה, תראה בעיניך כמה אתה מטריח אותי, בכל פעם שאתה מצריך אותי לפתוח את הדלת, עלי להרים קורה גדולה וכבדה שנועלת את דלת המאפיה! עלי לקום מוקדם בבוקר לפני עלות השחר כדי להתחיל לאפות את הלחמים, וכעת אתה מטריד אותי שוב ושוב, איך אוכל לתפקד מחר??

ביקש רבי צמח סליחה מהאופה ואמר לו, אני מברך אותך, שתזכה שיהיה לך כסף וזהב כמו משקל הקורה הכבדה שאתה מרים בכל פעם! שמע האופה את דברי הרב ושמח מאד, כי ידע את ערכו של הרב, וכל מה שיוצא מפיו יתקיים. אמר לרב, הנה כעת, אני אקח בעצמי את הנר לביתו של הרב, כדי שהנר לא יכבה שוב! וכך היה. ישב הרב לעסוק בתורה עד עלות השחר, ושמח שמחה גדולה שלא שינה מהרגלו הטוב.

יום אחד, בהיות האופה הערבי ברחובות העיר, פגש בו אדם זר שאינו מתושבי המקום, ושאל אותו, היכן אתה עובד וכמה אתה משתכר? השיב לו האופה, שהוא עובד במאפיה ומרויח שני פרנק בכל יום. אמר לו אותו אדם, האם אתה מוכן לבוא לעבוד אצלי במשך חודשיים ואני אשלם לך עשרה פרנק ליום? השיב לו האופה, בודאי שאני מוכן. אמר לו, בוא עמי ואראה לך את מקום העבודה, הוליך אותו האיש בכמה רחובות, ואז הוציא מטפחת מכיסו, ואמר לאופה: עלי לכסות את עיניך לפני שנגיע למקום העבודה, כי המקום הוא סודי ביותר ואיני רוצה שתדע כיצד מגיעים אליו. כיסה האיש את עיני האופה, והמשיך להוליך אותו כמה דקות. אחרי שהגיעו לבית שהיה גדול ורב מימדים, הסיר האיש את המטפחת מעיני האופה, והוביל אותו בתוך הבית למרתף, ובמרתף הבית היו שקיות מלאות אבנים טובות ומרגליות. אמר האיש לאופה: עליך לפתוח כל שקית ולמיין את כל האבנים אשר בתוכה. אולם דע לך, שאסור לך לספר לאיש על עבודתך. העבודה נמשכה חודשיים, ובסיומה שילם האיש לאופה את שכרו, ואף הוסיף לו מתנה נאה.

כעבור מספר ימים, עבר האופה בסמטאות השוק, ושמע קול כרוז המכריז מטעם השלטונות, כי ישנו בית המוצע למכירה פומבית, הבית היה שייך לאדם זר שמת פתאום, ולא השאיר צוואה אחריו. הרהר האופה בלבו, אולי זהו הבית שעבדתי בו במיון היהלומים? והציע מחיר גבוה לקנות את הבית, וזכה במכרז. נטל האופה את כל חסכונותיו, ולוה כסף רב מאד מכל מכריו עד ששילם את הסכום הנדרש לקניית הבית. ומה מאד גדלה שמחתו כאשר נכנס אל הבית, וראה שזהו הבית שבתוכו עבד באותם ימים, ושכל המרגליות מונחות במקומן במרתף הבית, וכך בין רגע הפך לעשיר גדול. לאחר מכן נסע לאיסטנבול, ושם נעשה לעשיר הגדול ביותר במדינת טורקיה.

8 ההלכות הפופולריות

יום אדיר ונורא בימי השנה

מתוך דברים שנשא מרן זצ"ל בליל יום הכפורים בבית הכנסת חזון עובדיה בשכונת רחביה בירושלים. אמרו בשם רב גדול שאמר בלשון המשנה: עשרתן? ערבתן? הדליקו את הנר! כלומר, עשרתם, עברו כבר עשרת ימי תשובה. ערבתם, עבר עלינו גם ערב יום הכפורים, לכן עתה, הדליקו את הנר! נר ה' נשמת אדם! וכמו שאמרו בשם התולד......

לקריאת ההלכה

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה


פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה