לקט מתשובות שנמסרו בזמן האחרון
שאלה: נערה נחתכה בשבת בפניה, וטופלה על ידי רופא (פלסטיקאי) מומחה בתפרים קטנים, כדי שלא תשאר צלקת, האם הדבר מותר מצד ההלכה?
תשובה: נושא זה הוא סבוך, ונוגע למחלוקת רבותינו הראשונים, האם במקרה של פיקוח נפש, השבת "הותרה" לגמרי, שאז מותר לעשות יותר חילולי שבת ממה שנחוץ לשם הצלת נפשות (וכפי שנוהגים בימות החול), או שהשבת "דחויה" במקרה של פיקוח נפש, ואז אסור לעשות אלא את מה שהכרחי עבור הצלת נפשות. וכאן כשיש חתך מדמם, הרי שמותר לתפור את הפצע בשבת, מפני שיש בדבר סכנת נפשות, שהפצע עלול להזדהם, וגם עלולה הפצועה לאבד דם. אך כאשר רוצים להוסיף תפרים קטנים, כדי שלא תשאר צלקת, הדבר שנוי במחלוקת כפי שהסברנו. ולמעשה הורה הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (מנחת שלמה ח"ב סימן לד), להקל בדבר מטעמים שונים. וגם מרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל (חזו"ע שבת ח"ג עמוד רעג) דן בזה, והעלה להקל, מאחר ולדעת הרבה פוסקים, השבת הותרה במקום פיקוח נפש. ואפילו לדעת החולקים, במקרה כזה שתוספת התפרים היא "גמר ההצלה" יש מקום לומר שלכל הדעות אפשר להקל בזה. לכן למסקנה, יש להקל בדבר.
שאלה: אדם שהוא בתוך שנה לפטירת אביו או אמו, האם מותר לו להשתתף בשמחת ברית מילה?
תשובה: יש בדבר מחלוקת הפוסקים. כי ידוע שהאבל על אביו או אמו בתוך שנים עשר חודשים, אסור לו להכנס לבית המשתה, כמו למשל שמחת נישואין. ולענין ברית מילה, התוספות במסכת מועד קטן (כב:) הביאו בשם רבינו שמשון, שמותר לאבל להכנס לסעודת ברית מילה, מאחר ויש צער לתינוק ביום המילה, ולכן אין שם שמחה כל כך. וטעם זה מבואר בגמרא בכתובות (ח.) לגבי הזימון שעושים בסעודת ברית מילה, שלא אומרים שם "שהשמחה במעונו", כי אין כל כך שמחה במקום שהתינוק מצטער. וכך רואים באמת, שבסעודת ברית מילה השמחה מאופקת יותר משאר השמחות, משום שטרודים בטיפול בתינוק. אמנם יש חולקים על דברי רבינו שמשון. ולמעשה פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (חזו"ע אבלות ח"ב עמוד שנב), שיש להקל בדבר, ובתנאי שהאבל נמצא שם כשאין שם כלי נגינה שמנגנים.
שאלה: אני רגיל לאכול לאט לאט מקל של קינמון, האם עלי לברך בורא פרי העץ?
תשובה: מרן בשלחן ערוך (סימן רב) כתב שעל ה"קנילה" מברכים בורא פרי האדמה. מטעמים שונים. ונראה שה"קנילה" היא "קינמון". ובספר שבולי הלקט כתב, שברכתו "שהכל נהיה בדברו". ובספר בתי כנסיות (להגאון רבי אברהם בן עזרא) כתב להסביר שיש קנה של בושם שרגילים לאכול אותו ועליו מברכים בורא פרי האדמה, ועליו דיבר מרן השלחן ערוך. ואילו השבלי הלקט דיבר על קנה של קינמון שהוא כמו קליפת עץ (שהוא הקינמון שלנו). ואיך שיהיה, בזמנינו אין רגילות בכלל לאכול קינמון בפני עצמו, אלא משתמשים בו כתבלין בלבד. ולכן כתבו כמה אחרונים, שיש לברך עליו שהכל נהיה בדברו לכל הדעות.
