הלכה ליום רביעי י"א טבת תשפ"ג 4 בינואר 2023

"עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ"

נאמר בתורה הקדושה: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעזֹ֣ב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ".ֹ (שמות, כג). ומשמעות הדברים, שאם אדם רואה את הבהמה של חבירו הולכת בדרך והיא אינה מסוגלת לשאת את המשא שעליה, עליו לסייע לפרוק את המשא מגב הבהמה.

וכך כתב הרמב"ם:
"מי שנתקל בחבירו בדרך, ורואה את בהמתו רובצת תחת משאה (מרוב המשא שעל גבה אינה יכולה ללכת עוד), מצוה עליו לפרוק את המשא מעליה, והיא מצוה מן התורה, שנאמר, "עזוב תעזוב עמו". ולא יפרוק המשא וילך לו ויניחנו נבהל (כלומר, לא יסתפק במה שפרק המשא מעל הבהמה על מנת שתחדש כוחותיה, וילך לו וישאיר את חבירו נבהל, שהרי לא יוכל להעמיס את המשא על גבי הבהמה שוב אלא במאמץ רב) אלא יקים עמו ויחזור ויטעון משאו עליה, שנאמר "הקם תקים עמו", וזו מצוה אחרת". (פי"ג מהלכות רוצח ושה"נ). עד כאן דברי הרמב"ם.

וכך נשאל מרן זצ"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן סה): מכונית שאירע בה קלקול באמצע הדרך שבין עיר לעיר, והנהג שלה עומד על אם הדרך כשהוא אובד עצות. האם יש מצוה או חובה מן הדין על נהגים ותיקים הרואים בקלקולה לעצור את מכוניתם ולהגיש במידת אפשרותם את העזרה לנהג השרוי במצוקה, הן על ידי תיקון המכונית או על ידי מתן עצה טובה?

ומרן זצ"ל הביא את דברי הרמב"ם שהזכרנו, וכתב שמכאן לכאורה יש ללמוד שכשרואה אדם את חבירו נמצא בצרה של קלקול המכונית, הרי הוא חייב לבא לסייע לו בתיקון מכוניתו במדת האפשר. אלא שעדיין יש מקום לומר, שאף על פי שיש מצוה לסייע לחבירו בפריקת המשא מעל גבי הבהמה, כל זה דוקא בבעלי חיים, ששייך בהם דין "צער בעלי חיים", ויתכן שמחמת צערה של הבהמה, חייבה התורה לסייע בפריקת המשא מעל גבי הבהמה, אבל כאשר אין מדובר בבעלי חיים, כמו במכונית, אין כל חיוב בהגשת סיוע לאדם שמכוניתו התקלקלה.

אולם הרמב"ם ממשיך עוד ומבאר: "מה שנאמר בתורה "חמור שונאך", שונא זה אינו נוכרי מאומות העולם, אלא ישראל (יהודי) הוא. כלומר, מצוה זו שייכת בין יהודים. ושואל הרמב"ם, אם כן איך יתכן שיהיה ליהודי "שונא", והרי נאמר בתורה "לא תשנא את אחיך בלבבך"? אלא אמרו חכמים, שמדובר במקרה שראה את חבירו עובר עבירה, והתרה בו (אמר לו, מה שאתה עושה, איסור הוא!) ולא חזר מרשעו (המשיך בחטאו), הרי זה מצוה לשונאו עד שיעשה תשובה ויחזור מרשעו. ואף על פי שלא עשה עדיין תשובה, הואיל ומצא אותו כשהוא נבהל במשאו (שהוא שקוע בבעיה כזו), מצוה לטעון ולפרוק עמו, ולא יניחנו (יעזבנו) וילך, שמא ישהה בשביל ממונו ויבוא לידי סכנה, והתורה הקפידה על כל נפשות ישראל, בין רשעים בין צדיקים, מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקרי הדת".

מתבאר אם כן מדברי רבינו הרמב"ם, שטעם מצות פריקה וטעינה אינה נובעת מאיסור "צער בעלי חיים", אלא טעם המצוה כדי שיעזור לאדם מישראל בעת צרתו, ולא יניחנו כשהוא נבהל ואובד עצות וילך לו לדרכו.

ומעתה נראה שלשיטת הרמב"ם שתלה את טעם מצות פריקת המשא, בצערו של הישראל בעל הבהמה או המשא, אין חילוק בין בהמתו של ישראל למכוניתו שאירעה בה תקלה באמצע הדרך, ובפרט שלפעמים יכול גם כן לבא לידי סכנה, כמו שקרה מספר פעמים, הלכך גם כאן יש מצוה וחובה על כל נהג ותיק ומכונאי הרואה אדם מישראל שמכוניתו התקלקלה, לעצור בצד הדרך ולהגיש לו עזרה בתיקון המכונית וכיוצא בזה. וכן פסק בספר ערוך השלחן, לעניין עגלה הרתומה לסוס, ונשבר אופן (גלגל) העגלה, שחייב כל אדם הרואה את העגלון במצב זה, לגשת אליו לסייעו בכל מה שאפשר, עד שיצליח להוליך את העגלה בצורה יפה.

לפיכך נראה שגם בנדון שלנו אם התקלקלה המכונית באמצע הדרך, מצוה וחובה להגיש עזרה לנוסעיה בכל מה שאפשר. ועל כל פנים יש בזה משום מצות גמילות חסדים. ואמרתי עולם חסד יבנה.

ומכאן נלמד כמה התורה הקדושה מדריכה אותנו להיות רגישים לזולת, ולא לראות אדם במצוקה, ולהתעלם ממנו.

שאלות ותשובות על ההלכה

כלים של אולמות אירועים ומסעדות טעונים טבילה ? י"א טבת תשפ"ג / 4 בינואר 2023

הנכון הוא להטבילם בלא ברכה. ראה בשו"ת יחוה דעת, ח"ד סי' מד, ובשו"ת יביע אומר, ח"ז יו"ד סי' ט, אם לא הטבילו, מותר להשתמש. תבורכו,

האם חייב לעצור לאדם שהוא תקוע בכביש 6 שאין שם כמעט שוליים, ואזהרות שאין לעצור בצידי הדרך, כיוון שהעצירה שם מסוכנת מאד, והיו שם תאונות קשות לנתקעים ולמסייעים? האם זה גם אם מסכן את הנוסעים איתו? כ"ז ניסן תשע"ח / 12 באפריל 2018

במקום שיש סכנה, בודאי שאינו צריך לעצור, אלא להודיע למשטרה או לגורם אחר על המצוקה של הנהג השני.

בהקשר למה שכתבתם לגבי עזוב תעזוב עימו. במחילה אם הדברים עלולים להשמע לא נעימים אבל תורה היא וללמוד אני רוצה. בניגוד למציאות של פעם עם חמורים וכד' שהכל התנהל לאיטו יחסית אלינו, היום הרבה יותר קשה לעצור בצד ולפעמים אין כל כך איך לעצור בצד וכן לפעמים זה גובל ממש בסכנה כגון לחתוך נתיב או שניים על מנת להגיע לאותו אחד שעומד בצד. וכן מעבר להנ''ל היום לכל אחד יש טלפון נייד שאיתו הוא יכול ליצור קשר עם אנשי מקצוע וכן לרוב מוחלט של האנשים היום יש לפחות ביטוח צד ג' שכולל שירותי גרירה או חילוץ. [דהיינו נאמרו כאן שתי טענות שלכל אחד כמה סעיפים]. האם זה עדיין מחייב אותי לעצור בצד לסייע ? כ"ז ניסן תשע"ח / 12 באפריל 2018

שאלת חכם חצי תשובה. בודאי שבמקום סכנה אין לעצור, רק ישתדל להודיע למשטרה או לגורם אחר על חבירו שנמצא במצוקה. ולא לכל אדם יש טלפון, וגם לפעמים אדם נמצא עם ילדים וכדומה, וקשה מאד להמתין זמן רב למי שיעזור לו, וכן לעתים ניתן בנקל לסייעו על ידי סיוע בתיקון גלגל שנפגע וכדומה. לכן, יש לעצור גם במכונית כאשר הדבר אפשרי. (ומן הסתם גם בדורות הקודמים היה מי שיבוא בסופו של דבר לסייע לזה שבהמתו אינה יכולה להמשיך בדרכה).

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה