בליל ט"ו בשבט, שיחול ביום רביעי הקרוב, ליל יום חמישי, נוהגים לאכול כמה מיני פירות וירקות. ויש ללמוד בימים הללו את סדר הברכות. כלומר, איזו ברכה קודמת לחברתה. והדינים הללו אינם מסובכים, אך נצטרך להסביר את עיקריהם היטב, כדי שכל אחד ואחת יהיו בקיאים בהלכות הללו.
ועל כל אדם, בפרט זה שכבר יש לו ילדים קטנים, לשים לבו לכך, כי מי שלומד את ההלכות השייכות לברכות, ומנהיג בביתו לברך בצורה נכונה ובמתינות, יזכה עבור זה להשכין את השכינה בביתו, שיהיו כל בניו למודי ה' וכל רואיהם יכירום שהם גדלים בבית של תורה ויראת שמים. לא כן אותם המברכים תמיד בשקט ובמהירות, שהברכה אינה יוצאת כלל מפיהם, וילדיהם הולכים בדרכיהם, והוא קלקול גדול בהנהגה שכמעט רוב בני אדם נכשלים בה, וקשה מאד לשנות את ההרגל בזה. לכן מצוה רבה על כל איש ואשה, להתחזק בזה, ולהתחיל לברך במתינות כראוי, ובקול, ועל ידי זה יזכו לכל הברכות שבתורה.
ואומרים בשם החסיד רבי ישראל אביחצרא זצ"ל (הבאבא סאלי), שמי שנזהר תמיד לברך ברכת המזון מתוך בירכון במתינות, לא תחסר לו הפרנסה.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, היה רגיל הרבה, כשהיה יושב עם ילדיו או עם נכדיו, היה לוקח בידו פירות וסכין, והיה חותך מעט מכל פרי, נותן לכל ילד ואומר לו, תברך!, והילד שעומד לפני מרן זצ"ל, היה מברך בצורה יפה, ואז היה מרן זצ"ל נותן לו עוד אותו פרי, ואחר כך מפירות אחרים, ומברך את הילדים באהבה.
הטעם שיש סדר לברכות
כאשר בא אדם לברך על כמה מאכלים הנמצאים לפניו, אין הוא רשאי לברך על מה שירצה לפי איזה סדר שיחפוץ. אלא יש סדר לברכות. וטעם הדבר שיש סדר לברכות הוא מאחת משתי סיבות:
הסיבה הראשונה שיש להקדים ברכה מסויימת על פני חברתה, הוא מפני חשיבותה של הברכה. וענין זה יתבאר בעזרת ה' בהלכה הבאה. והסיבה השנייה שבגינה יש להקדים ברכה מסויימת על פני חברתה, היא מפני חשיבות המאכל שבאים לברך עליו. וענין זה יתבאר להלן.
פירות שבעת המינים
ראשית נבאר, כאשר באים לפני האדם פירות שברכתן בורא פרי העץ, על איזה פרי יש לברך בתחילה?
פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל הם שבעה מינים, כמו שכתוב בתורה (דברים ח, ח) "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ". (ופירוש "דבש": תמרים. וכמו שמבואר בתלמוד ירושלמי פ"א דביכורים ה"ג). ופירות שבעת המינים קודמים לברכה לכל שאר מיני פירות העץ.
ולמשל, אדם שנמצאים לפניו תפוחים ותמרים (שהתמרים הם משבעת המינים), עליו לברך תחילה על התמרים, שהם משבעת המינים, ואוכל מהם, ואחר כך אוכל מן התפוחים.
וכתב מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל, שאף אם התפוח חביב עליו יותר מן התמר, לעולם מין שהוא משבעת המינים קודם לברך עליו תחילה.
לכן למשל בדוגמא שהזכרנו, שהאדם בא לאכול תפוח ותמר. והוא אוהב יותר את התפוח. בכל זאת עליו להקדים ולברך על התמר, ואינו רשאי לברך על התפוח תחילה, למרות שהוא אהוב עליו יותר.
הקדמת הברכה בין פירות שבעת המינים עצמם
כל פרי משבעת המינים שהוזכר בפסוק ראשון, הרי הוא קודם לחבירו, כי הוא חשוב יותר. ולכן מי שעומדים לפניו תאנים וענבים, עליו להקדים את הענבים לתאנים, שהרי הענבים נכתבו בפסוק לפני התאנים.
ומלבד זאת, עוד יש קדימה נוספת לכל פרי הסמוך יותר למילה "ארץ" בפסוק. וביאור הדברים: נאמר בתורה: ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש. נמצא שהמילה "ארץ" מוזכרת פעמיים בפסוק. ואם כן הפרי "זית", נכתב ראשון אחרי המילה "ארץ" בפסוק (ארץ "זית שמן"). והפרי "גפן", נזכר שלישי אחרי המילה "ארץ" (ארץ חיטה ושעורה "וגפן"). ועל כן אם נמצאים לפני האדם זיתים וענבים, עליו להקדים את הברכה על הזיתים, הסמוכים יותר למילה "ארץ", לעומת הענבים, הרחוקים יותר וחשיבותן מועטת.
וכשם שהזיתים קודמים לענבים, כמו כן התמרים קודמים לענבים, כי התמרים נכתבו שניים אחרי מילת "ארץ" שבפסוק (ארץ זית שמן ו"דבש"), והגפן נכתב שלישי למילת "ארץ" הראשונה שבפסוק (ארץ חיטה ושעורה ו"גפן"), ולכן התמרים קודמים גם לתאנה ולרימון, משום שחשיבות הפרי נמדדת, על פי קרבתו למילת "ארץ" שבפסוק.
ולסיכום: נמצא משפט הקדימה בברכות שבעת המינים כך הוא: ברכת "המוציא לחם מן הארץ" קודמת לכל דבר, (ומפני כך מכסים את החלות לפני הקידוש ביין בשבת ויום טוב, להראות כאילו אין כאן פת לפנינו בכדי להקדימו, וכפי שביארנו כבר בהלכות קידוש, כי כל דיני הקדימה הם דווקא כשנמצאים שני המינים לפניו וברצונו לאכול משניהם, אבל אין צורך להמתין עד שיבא לפניו המין שמוקדם לברכה). ולאחר מכן ברכת "בורא מיני מזונות", ולחם או עוגה שעשויים מקמח חיטה, קודמים ללחם או לעוגה שעשויים מקמח שעורים, שהרי חיטה נכתבה בפסוק לפני שעורה. ואחריהם זית, ואחריו תמרים, ואחר כך ענבים, ואחר כך תאנים, ואחר כך רימונים, ואחריהם שאר מיני פירות העץ. וברכה אחת שמברך "בורא פרי העץ" פוטרת כל מיני פירות העץ שבדעתו לאכול כעת.
