הלכה ליום חמישי כ"ג אב תשפ"ו 6 באוגוסט 2026

כלי טרף שהתערב בכלים אחרים

שאלה: בתי הכניסה בטעות כף בשרית לתוך סיר עם חלב רותח. ולא שמה לב לכך, אלא לאחר זמן שכבר שטפו את כל הכלים והכף הוכנסה למקום ששם כל הכפות הבשריות בבית. האם עלי להגעיל את כל הכפות?

תשובה: כבר ביארנו כמה פעמים, שכל כלי שהשתמשו בו עם מאכל חם, הרי דפנות הכלי בלעו מהטעם של המאכל. ולכן, כל הכלים שאנו משתמשים בהם עם מאכלי חלב, הם נקראים כלים "חלביים", והכלים שמשתמשים בהם לבשר, נקראים כלים "בשריים".

כלי שבלוע מטעם בשר, ולמשל, סיר שבישלו בתוכו בשר, ולאחר מכן בישלו בתוכו חלב, הרי החלב שנתבשל בסיר אסור באכילה, משום שהוא קיבל טעם של בשר מהסיר שנתבשל בתוכו.

כלי "בן יומו"
אולם דין זה נכון רק אם החלב התבשל בסיר שהוא "בן יומו", כלומר, בישלו בתוכו בשר בתוך בתוך העשרים וארבע השעות האחרונות. כי רק באופן כזה, טעם הבשר שבלוע בסיר, הוא טעם טוב, וטעם זה נפלט מהסיר לתוך החלב ואסר אותו באכילה "מן התורה". אבל אם עברו כבר עשרים וארבע שעות משעה שהתבשל בשר בסיר, אין אנו אוסרים את החלב בשתיה, משום שהוא לא קיבל מהסיר טעם טוב של בשר, אלא "טעם לפגם", כלומר, טעם רע, של בשר ישן שטעמו כבר נפגם לגמרי בתוך דפנות הסיר, ואין כח בטעם כזה לאסור את המאכל "בדיעבד". כלומר, לכתחילה, בודאי שאסור לבשל חלב בסיר בשרי. כי רבותינו גזרו שאסור להשתמש בכלים של בשר למאכלי חלב אפילו אחרי עשרים וארבע שעות. אבל אם עשו כן בטעות, וכבר עברו עשרים וארבע שעות מזמן בישול הבשר, אין החלב נאסר באכילה. (אולם הסיר עצמו אסור בשימוש, מאחר והוא בלוע מטעם בשר ומטעם חלב יחד, ויש להגעילו במים רותחים כמו שביארנו כמה פעמים).

כלי שהתערב בכלים אחרים
ומעתה לגבי הנדון שבשאלה שלפנינו. שהבת לקחה כף בשרית, ותחבה אותה לתוך סיר עם חלב רותח. ומעתה הכף אסורה בשימוש, שהרי היא בלועה מטעם של בשר ומטעם של חלב יחד. ולכן יש להגעיל את הכף על ידי טבילה במים רותחים מבעבעים, ולאחר מכן יהיה מותר להשתמש בה בחזרה.

אבל במקרה שלפנינו, הכף התערבבה עם כל הכפות הבשריות שבבית, ועלינו לדון האם חייבים להגעיל את כל הכפות הבשריות, או שאין צורך לעשות כן.

ומרן השלחן ערוך (יורה דעה סימן קב) פסק בזו הלשון: "כלי שנאסר בבליעת איסור, שנתערב באחרים ואינו ניכר (כלומר, אין אפשרות לדעת איזה כלי בלע טעם של איסור), בטל ברוב". כלומר, מאחר והכלי התערב בהרבה כלים אחרים, הרי הוא בטל בתוכם, ואין אנו מחייבים להגעיל את כל הכלים, שהרי מן הדין הכף "התבטלה ברוב", וכל הכלים כשרים לשימוש למאכלי בשר.

ומכל מקום רבותינו הפוסקים נחלקו האם יש חיוב להמתין עשרים וארבע שעות לפני השימוש בכפות הללו, שהרי בתוך עשרים וארבע שעות, יש כאן בודאי טעם של חלב, ולאחר עשרים וארבע שעות הטעם יהיה פגום, ומן התורה כבר יהיה מותר להשתמש אפילו בכף הבעייתית ורק מדרבנן יהיה איסור בדבר, ואז יש לסמוך על מה שהכף התבטלה בשאר הכפות.

ולמעשה פסק מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הליכות עולם ח"ז עמוד פז) שטוב להמתין ולא להשתמש בכפות הללו עד שיעברו עשרים וארבע שעות, ואז יהיה מותר להשתמש בכל הכפות גם בלי הגעלה.

שאלות ותשובות על ההלכה

למה כאשר סיר שבישלו בו בשר ועברו 24 שעות ולאחר מכן בישלו בו חלב חייב בהגעלה הרי אחרי 24 שעות נפגם הטעם ובעצם אין פה עירבוב של חלב ובשר אשמח לתשובה תודה רבה... כ"ד כסלו תשפ"ב / 28 בנובמבר 2021

מפני שחכמים גזרו על כלי שאינו בן יומוף להתייחס אליו כאילו הוא בן יומו. לכן אנו לא יכולים לבשל בשר בכלי חלבי גם אם עברו עשרים וארבע שעות. ולכן אם בכל זאת בישלו, הרי בלוע בתוך הסיר בשר וחלב, אף על פי שהכל נותן טעם לפגם, הדבר אסור מדרבנן.

האם הדין זהה אם הכניסו כף חלבית לסיר בשרי? או שרק במקרה הזה שרשמתם צריך לנהוג? כ"ב כסלו תשפ"ב / 26 בנובמבר 2021

הדין שווה, אין חילוק בין המקרים

שלום כבוד הרב , יש לנו מגירה אחת במטבח (מטבח מאוד קטן ומינורי, במכירה אנחנו שמים את כל הכפות המזלגות ו כפיות בשר וחלב , מותר לעשות כך? יש סימן היכר כל הכפות ומזלגות והסכינים החלבים ואילו לבשרי הסימן חלק (מבדילים בינהם) כ"ז חשון תשפ"ב / 2 בנובמבר 2021

מותר לעשות כן בלי שום חשש. 

סיר בו בושל בשר ולאחר 12 שעות חלב , האם החלב נאסר, או שמא נאמר כי מכיוון שטעם הבשרי שנתערבב בחלב הנו בטל ב 60 ועל כן מותר ? י"א תמוז תשע"ז / 5 ביולי 2017

הדבר תלוי אם יש באמת בתוכן הכלי פי שישים ממה שיש בכלי עצמו. ובדרך כלל אין בתוך הכלי פי שישים מדפנותיו. לכן החלב אסור

8 ההלכות הפופולריות

בין כיפור לסוכות - דפנות הסוכה

הימים הללו, שבין יום הכפורים לסוכות, הם ימים מקודשים, ואנו עוסקים בהם במצות הסוכה, ללכת מחיל אל חיל. ואמרו רבותינו, כי ארבע הימים שבין יום הכפורים לחג הסוכות, נזכרים ונעשים כימים המקודשים, והם כימי חול המועד, ובהם עוסקים כל ישראל במצוות, סוכה ולולב, ומעשים הללו מעוררים בלב ישראל לאהוב את ה' יתבר......

לקריאת ההלכה

מצוות הסוכה

סעודת קבע בכל ימי חג הסוכות בין ביום בין בלילה אסור לאכול "סעודת קבע" מחוץ לסוכה, ושיעור "סעודת קבע" (כלומר כמות האכילה בכדי שנחשיב את הסעודה לסעודת קבע),  הוא יותר מכביצה פת (לחם), כלומר, כשישים גרם פת, (ליתר דיוק, חמישים וארבע גרם), וכשאוכל כשיעור הזה מברך ברכת "לישב......

לקריאת ההלכה

שניים מקרא ואחד תרגום

שלש שאלות: האם חובה מן הדין לקרוא בכל שבוע את הפרשה "שניים מקרא ואחד תרגום"? האם נשים חייבות בקריאה זו? והאם מותר לקרוא את הפרשה תוך כדי שמיעת קריאת התורה בבית הכנסת? תשובה: בגמרא במסכת ברכות (ח.), אמרו, "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור, שניים מקרא ואחד תרגום, שכל המשלים פרשיותי......

לקריאת ההלכה

פרטי דינים בהלכות שניים מקרא ואחד תרגום

בהלכה הקודמת ביארנו את עיקר הדין של קריאת הפרשה בכל שבוע ושבוע, "שניים מקרא ואחד תרגום", כלומר, על כל איש ישראל, חובה לקרוא את פרשת השבוע, שתי פעמים את ה"מקרא", כלומר את פסוקי הפרשה, ופעם אחת את "התרגום", כלומר, תרגום אונקלוס המודפס בחומשים. מצות קריאת הפרשה שנים מקר......

לקריאת ההלכה


נטילת ידיים אחר שעשה צרכיו

ברכת "אשר יצר" תקנוה רבותינו לאמרה אחר שעשה אדם את צרכיו, שאחר שנוטל את ידיו, מברך ברכת אשר יצר, שענינה שבח לה' יתברך על תיקון גוף האדם. וברכה זו מודפסת בכל הסידורים בתחילת ברכות השחר. נטילה שלוש פעמים מעיקר הדין, אין צריך ליטול ידים עם "כלי" שלש פעמים לאחר שיוצאים מבית ה......

לקריאת ההלכה

לברך לאחר ניגוב הידים

שאלה: רבים נוהגים, שלאחר נטילת הידים, תוך כדי הניגוב מברכים על הנטילה. האם מנהג זה הוא כהלכה? תשובה: כלל גדול בידינו במסכת פסחים (דף ז:), כל המצוות, מברך עליהן קודם עשייתן. חוץ מטבילת הגר. כלומר, על כל מצוה שאנו מקיימים, תקנו רבותינו ברכה. לדוגמא, קודם אכילת מצה, מברכים "על אכילת מצה", ......

לקריאת ההלכה

הושענא רבה

גמר דינו של האדם ביום הושענא רבה, והמנהג להשאר ערים מיום ראש השנה ועד ליום הכפורים, הם עיקר ימי הדין, אולם ביום הושענא רבה, שהוא היום השביעי של חג הסוכות, נחתם דינו של האדם לגמרי, ובליל יום שמחת תורה נמסר דינו באופן מוחלט. ומנהג ישראל להיות ערים כל ליל הושענא רבה, ועוסקים בתורה, והורה מרן רבינו ......

לקריאת ההלכה

נטילת ידיים על פחות משיעור כביצה

בהלכה הקודמת, הבאנו את דברי מרן השלחן ערוך שפסק, שמי שאוכל פחות מכזית פת, כלומר, פחות מעשרים ושבע גרם פת, אינו צריך ליטול את ידיו. (ושיעור עשרים ושבע גרם פת, יש לשערו באופן כזה, שאם יקח את הפת ויכניס אותה בדוחק בתוך בקבוק של תינוק, יהיה השיעור 27 סמ"ק. והוא בערך שיעור של שני שלישים מהחלק הרך שב......

לקריאת ההלכה